כלב הבית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף כלב)
Disambig RTL.svg המונח "כלב" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו כלב (פירושונים).
קריאת טבלת מיוןכלב הבית
Collage of Nine Dogs.jpg
מצב שימור
מצב שימור: מבוית
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: יונקים
סדרה: טורפים
משפחה: כלביים
סוג: כלב
מין: זאב מצוי
תת־מין: כלב הבית
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Canis lupus familiaris
סוגי כלבים בפעולות שונות
כלב מגזע Smooth Collie
כלב רועים בפעולה
כלבי צ'יוואווה ודני ענק לשם השוואה
השוואה בין תחום הרגישות המרבית של ראיית הכלבים לזו של בני האדם
גור כלבים כבן חודשיים
כלב מגזע Toller רץ במים
כלב בשירות צי ארצות הברית במהלך אימון
כלב כנעני – הכלב היחיד שמוצאו בישראל
הכלב קרוי "חברו הטוב ביותר של האדם"

כלב הוא שמו היומיומי של כלב הבית (שם מדעי: Canis lupus familiaris), תת-מין של הזאב המצוי (Canis lupus), ממשפחת הכלביים, מסדרת היונקים הטורפים.

הכלב התפתח מהזאב, והוא בעל החיים המבוית הקדום ביותר. תוחלת החיים הממוצעת של הכלבים היא בין 11 ל-14 שנים, אך כלבים מעורבים וכלבים מגזעים מסוימים כמו כלב כנעני, סכיפרקה וגזעים נוספים של כלבי ציד יכולים לחיות גם בין 18 ל-22 שנים. ככלל, כלבים קטנים מאריכים חיים יותר מכלבים גדולים.

צבעי כלבים נעים בין לבן לשחור, עם גוונים אדמדמים, אפורים וחומים ביניהם. כלבים, כמו בני אדם, הם חיות חברתיות וצדים (על כל פנים אבות-אבותיהם) בקבוצות[דרוש מקור]; דמיון זה בעיצוב ההתנהגותי שלהם מתקשר לעובדה שקל לאמן אותם, לשחק איתם ולהתאים אותם למצבים חברתיים שונים.

איכות הקרבה השוררת זה אלפי שנים בין בני האדם לכלבים הקנתה לכלב את הכינוי "חברו הטוב ביותר של האדם".

פיזיולוגיה

הכלאות, אאוגניקה וסלקציה שנעשו על כלבים בידי האדם שינו והפרידו בין תכונותיהם של גזעי כלבים שונים. מכל מיני בעלי החיים, הכלב הוא המין עם השונות הגדולה ביותר בין פרטיו. עם זאת, לכל הכלבים קיימות תכונות משותפות שירשו מאבותיהם הקדמונים. כמו מרבית היונקים הטורפים, לכלב שרירים חזקים, מערכת דם המאפשרת לו פעילות מתפרצת וארוכת טווח, ושיניים המאפשרות לו לתפוס, להחזיק ולקרוע חפצים. שלד הכלב מאפשר ריצה וקפיצה. כפות רגליהם של הכלבים קטנות והם הולכים על בהונותיהם.

חוש ריח

חוש הריח של הכלבים מפותח במיוחד. הדבר מתאפשר הודות לאזורים המפותחים במוח הכלב המספקים את חישת הריח, והודות למספר עצום ביחס ליונקים אחרים של תאי עצב עשירים בקולטני ריח בחוטם. למרבית הכלבים בין 125 מיליון ל-220 מיליון קולטני ריח, ובגזעים מסוימים, כלבי דם במיוחד, מספר זה יכול להגיע גם עד ל-300 מיליון[1]. זאת לעומת כ-6 מיליון קולטני ריח "בלבד" בבני אדם[2]. משום שיש לכלבים תאים רבים כל כך באפם, אפשר אף לראות את התאים ללא כל עזרת מכשירים. כפי שבמוחם של בני אדם קליפת ראייה גדולה לעיבוד מידע חזותי, במוחם של כלבים קיימת קליפת הרחה (Olfactory cortex) גדולה, לעיבוד המידע המתקבל ממערכת החישה. הנפח הכולל של פקעות ההרחה (Olfactory Bulbs) במוחם של כלבים, ביחס לנפח המוח כולו, גדול פי 40 מהנפח היחסי של פקעות ההרחה במוחם של בני אדם.

מינים מסוימים בקרב הכלבים מצטיינים במציאת ריחות ספציפיים אפילו בהשוואה לשאר המינים בסוג (זאת הודות להשבחתם על ידי האדם באמצעות הכלאות וסלקציה חד כיוונית). עדיין לא ברור מהו המידע המדויק אותו קולט הכלב מריחות הסביבה, אך ידוע שהכלב מסוגל להבדיל בין שני סוגי ריחות:

  • ריח שמקורו באוויר: ריח שאורגניזם או חפץ משאיר בסביבתו כאשר הוא עובר בה. ריח שכזה הוא מקוטע, נעלם במהירות אך חזק באופן יחסי.
  • ריח שמקורו באדמה: ריח שאורגניזם או חפץ משאיר כחתימה על האדמה. ריח שכזה הוא בדרך כלל חלש יותר, נוטה להתערבב עם ריחות אחרים אך מתנדף באטיות רבה, תכונה המאפשרת לכלב להתחקות אחריו זמן רב לאחר החתימה הראשונית.

הדעה הרווחת כיום בקרב מאמני כלבים היא שהתכונה לעקוב אחרי ריח מסוים היא לחלוטין מולדת ואינה נרכשת. עם זאת, ניתן לאמן כלב להתמקד בריח בודד ולהתעלם מריחות אחרים שעלולים להסיח את תשומת ליבו של הכלב הלא מאומן.

חוש ראייה

כמו למרבית היונקים, לכלבים ראייה דו-צבעית (דיכרומטית; dichromatic) מאחר שהמדוכים בעיניהם מכילים קולטנים בעלי רגישות לשני אורכי גל בלבד. לעומתם, לבני אדם ראייה תלת-צבעית, ולכן ראייתם של כלבים ניתנת להקבלה עם אדם בעל עיוורון צבעים דו-צבעי (לדוגמה, דלטוניזם ירוק-אדום)[3]. גם צפיפותם של המדוכים ברשתיות עיניהם של כלבים פחותה מזו של בני האדם, בכיסוי של כ-20% בלבד משטח הרשתית, זאת לעומת הגומה המרכזית (ה-Fovea) ברשתית האדם ש-100% משטחה מכוסה מדוכים. בשל כך, יכולת ההפרדה הזוויתית, או חדות הראייה, של כלבים פחותה מזו של בני אדם ומוערכת כיכולת זיהוי של 12 מחזורי שינוי במעלה, או שתיים וחצי דקות קשת, בעוד שאדם בעל ראייה תקינה מסוגל להבחין ב-30 מחזורי שינוי במעלה, או דקת קשת אחת. עם זאת, לגזעים שונים של כלבים ישנם אזורים בהם צפיפות המדוכים עולה. לדוגמה, בגזעים בעלי חוטם קצר (המכונים ברכיצפאליים; Brachycephalic) ניתן למצוא עלייה בשיעור של פי שלושה מהצפיפות הרגילה, דבר המקרב את חדות ראייתם לזו של בני אדם. בגזעים בעלי חוטם מוארך (המכונים דוליכוצפאליים; Dolichocephalic), ובכלבי רוח בפרט, ישנו פס לרוחב הרשתית ובו צפיפות המדוכים גבוהה, דבר המקנה להם ראיית רוחב של עד 270 מעלות. זאת לעומת שדה ראייה של 180 מעלות בלבד בבני אדם. לכלבים טווח פזילה גדול יותר מבני אדם, והם מסוגלים לסובב את גלגלי עיניהם הרחק זה מזה (פזילה החוצה; Exotropia) עד יצירת הפרש זוויתי של בין 12 ל-25 מעלות, כתלות בגזע הכלב[4].

למרות חדות הראייה הגרועה של כלבים, יכולת ההבחנה שלהם משתפרת עבור פרטים הנמצאים בתנועה. כלבים הפגינו יכולת לזהות את בעליהם בזמן שהם נעים בתוך קבוצת בני אדם ממרחקים של עד 900 מטרים, יכולת שקטֵנה ל-500 עד 600 מטרים כשהאנשים אינם בתנועה[1].

גזעים מסוימים של כלבים, מראים נטייה גנטית מולדת לקוצר ראייה. לדוגמה, בכלבים מגזע רוטוויילר, אחד מכל שניים נמצא קצר ראייה.

חוש הראייה של הכלבים רגיש לשינויים בקצבים שבין 60 ל-70 הרץ, עובדה זו מקשה עליהם לצפות במכשירי טלוויזיה בעלי קצב רענון תמונה נמוך יותר המותאמים לבני אדם (במכשירים רבים קצב רענון התמונה הוא 50 או 60 הרץ בלבד)[5].

חוש שמיעה

חוש השמיעה של הכלבים מפותח הרבה יותר מזה של בני האדם. לרוב גזעי הכלבים יכולת לשמוע גלי קול בתחום תדרים החל מ-40 הרץ ועד 45,000 הרץ, וגזעים מסוימים מסוגלים אף לשמוע תדרי קול עד 60,000 הרץ[6]. תחום זה זהה בקירוב בגבול התחתון לזה של בני אדם, אך גבוה פי שניים עד שלושה מרגישות השמיעה של בני אדם בגבול העליון. כלומר, כלבים מסוגלים לשמוע קולות גבוהים פי שניים עד שלושה מבני אדם. לכן, בתחום החפיפה בין שמיעת הכלבים ושמיעת בני האדם, כלבים מסוגלים להבחין בקולות גבוהים ממרחק גדול יותר מאשר בני אדם.

בנוסף, לכלבים יכולת להניע את אפרכסת האוזן, דבר המסייע להם באיתור הכיוון ממנו מגיע הקול. יכולת זו מושגת באמצעות 18 שרירים המסוגלים להטות, לסובב ולהגביה את אפרכסת האוזן של כלב למציאת מקור הקול.

פרווה

כלבים מאופיינים בשכבה יחידה או כפולה של פרווה. הפרווה הכפולה מורכבת מחלק עליון של שערות נוקשות המסייעות בדחית מים והגנה מפני לכלוך, ופרווה רכה ומבודדת מתחת. כלבים עם שכבה יחידה הם בעלי שיערות נוקשות עליונות ומעט שיערות תחתונות, אם בכלל. כלבים משירים את פרוותם לאורך השנה ובמיוחד בעונות המעבר, אז מחליפים הכלבים את פרוותם לקראת שינויי הטמפרטורה. קיימים הבדלים בעוצמת הנשירה בין מינים שונים[7].

בדומה ליונקים אחרים, גם לפרווה של הכלב ישנם שימושים רבים, כולל ויסות תרמי והגנה מפני חתכים או שריטות; יתר על כן, הפרווה של הכלב ממלאת תפקיד חשוב בהצגת כלבים כגזעיים. התקנים כוללים לרוב תיאור מפורט של אופי ותכונות הפרווה של אותו גזע.

מחלות

  1. אקלמפסיה (כלבות)
  2. טפילי עור בכלבים וחתולים
  3. כלבלבת
  4. מחלת אגן תורשתית
  5. נגיף הפארוו הכלבי
  6. שעלת המכלאות
  7. תולעת הפארק
  8. תסמונת לג-קלב-פרטס
  9. כלבת

מחקר שפורסם ב-2020 ונעשה בפינלנד מצא כי 70% מהכלבים שנבדקו סבלו מתסמינים של בעיות התנהגות שונות כמו חרדה, תוקפנות, אימפולסיביות והתנהגות כפייתית. עוד נמצא כי בעיות מסוימות אופייניות לגזעי כלבים ספציפיים, כלומר ייתכן שיש לבעיות מרכיב גנטי[8].

היריון והמלטה

גיל הבגרות המינית של הכלבה (הגיל בו היא מתייחמת לראשונה) משתנה מכלבה לכלבה ונע בין חצי-שנה לשנתיים. ככלל, ככל שהכלבה מגזע גדול יותר פיזית, כך היא מבשילה מינית מאוחר יותר. תקופת הייחום של הכלבה נמשכת בין שבועיים לשלושה, כל 6–7 חודשים.

משך ההיריון הוא כחודשיים בממוצע, וככל שהכלבה מגזע גדול יותר – ההיריון ארוך יותר. וטרינר יוכל לזהות היריון כבר מהשבוע השני-שלישי, אך אדם בלתי מיומן סביר כי יבחין בו רק חודש לאחר תחילתו.

כאשר נולדים הגורים עיניהם עצומות והם אינם שומעים. בגיל 10–14 ימים פותח הגור לראשונה את עיניו. ימים בודדים לאחר מכן נפתחות גם תעלות האוזן שלו.

תקופת ההנקה משתנה בין כלבה לכלבה, ונמשכת בין שבועיים לחמישה שבועות.

הכלב ובני האדם

ביות ואבולוציה

הכלב הוא בעל החיים המבוית הקדום ביותר. מחקרים ארכאוזואולוגיים וגנטיים מעידים כי כלבים בויתו מזאבים יותר מפעם אחת החל מלפני עשרות אלפי שנים ברחבי אירואסיה; מחקר גנטי העלה כי מוצאם של כלבי הבית בני ימינו בשושלת מבויתת שגילה לפחות 15,000 שנים ועל פי ממצאי DNA מיטוכונדריאלי נמצא קשר גנטי בין כלבים מודרניים לכלבים שבויתו כבר לפני 33,000 שנים[9]. הציידים-לקטים בני התרבות הנאטופית בארץ ישראל החזיקו כלבים מבויתים כבר לפני כ-15,000 שנים, לפי קבורות כלבים ושרידים אחרים שלהם בשלושה אתרים שונים[10].

התאוריה המקובלת כיום לתהליך האבולוציוני מזאב לכלב (PROTODOG) היא "תאוריית הנישה" אותה הגה ופיתח פרופסור ריימונד קופינג'ר (אנ'). זוהי תאוריה מהפכנית שמתייחסת להתפתחות הכלב מהזאב כתהליך מהיר ביותר במונחים אבולוציוניים, שייתכן והתרחש במשך עשרות שנים ספורות וככל הנראה חזר על עצמו מספר פעמים לאורך ההיסטוריה, וזאת בניגוד לעמדה העקרונית של דרווין שתהליכים מסוג זה נמשכים על פני מאות אלפי שנים ואף מיליוני שנים. על פי פרופ' קופינג'ר, הזאב "ביית את עצמו" בתהליך שהחל לפני כ-15,000 שנים, בסוף עידן הקרח אחרון, תקופה שבה החלו בני אדם להתיישב בקהילות ויצרו את הכפרים הראשונים. התיישבות קטנה זו יצרה נישה חדשה – שאריות מזון שבני האדם השליכו בסמוך למקום מושבם. למעשה מדובר ב"מזבלות האורגניות" הראשונות. בתנאים החדשים הללו היה יתרון לזאבים בעלי מרחק בריחה קצר יותר. מרחק בריחה משלב בתוכו שני אספקטים עיקריים: המרחק המינימלי שזאב שומר מפני איום, וכן, כמה רחוק הוא בורח כאשר גורם מאיים חודר לתחום המדובר. בנישה החדשה כאמור היה יתרון לזאבים שנשארו קרובים למזבלה כאשר אדם השליך בה שאריות מזון. עם התרחקות האדם, הם אלה שהגיעו ראשונים לשאריות. פרופ' קופינג'ר משווה את התהליך לניסוי המפורסם של בלייב על ביות שועלים.

לאחר הביות התפתח הכלב לאלפי גזעים שונים. כך, למשל, גובהם של כלבים נע בין סנטימטרים ספורים (כמו במקרה של הצ'יוואווה) לכמעט מטר במקרה של וולפהאונד אירי. תכונות הכלבים עברו שינוי והתאמה בברירה מלאכותית שנעשתה בכלבים במהלך השנים. בהתאם לצרכים השונים, פותחו התמחויות לפי דרישותיו של האדם. זהו למעשה בעל החיים שיש לו את מספר ה"גרסאות" הרב ביותר בכדור הארץ.

חיבור עתיק

החיבור החברתי בין האדם והכלב הוא ייחודי. תכונתו של הכלב, המייחדת אותו משאר המינים הפיקחים ובעלי היכולות (כקופים), היא רגישותו למסרים אנושיים. מחקרים הראו שכלבים, בניגוד לקופים, מסוגלים למצוא מזון על ידי קריאת "רמזים" אנושיים כגון מבט לכיוון המקום בו הוא מוסתר. כמו כן, כלבים מציגים את הטיית המבט שמאלה כאשר הם מביטים בפנים אנושיות. תכונה זאת משותפת לכלבים ולאנשים, והיא מאפשרת לזהות את המצב הרגשי של האדם שמנגד. מחקרים הראו שכלבים סוקרים באופן שונה אובייקטים נייטרליים לעומת פנים אנושיות. הטיית המבט שמאלה מובהקת רק בעת סריקת פנים אנושיות[11]. לא ברור האם תכונה זו גרמה לחיבור בין האדם לכלב מלכתחילה, או שהיא תוצר של שנים רבות בצוותא.

הכלב בשירות האדם

האדם השתמש בכלב משחר דרכם המשותפת למטרות רבות, החל משמירה ותקיפה, עזרה ברעיית צאן ובקר וגרירת מטענים, וכלה בציד, איתור נעדרים תחת מפולות שלגים וכחיית מחמד. במלחמת וייטנאם הציב הצבא האמריקני בראש היחידות הלוחמות כלבים לגילוי אויב ומלכודות. כלבים הופעלו על ידי ברית המועצות במהלך מלחמת העולם השנייה לשימוש כנגד טנקים גרמניים. גם צה"ל משתמש בכלבים למטרות צבאיות. בין היתר לשם פריצה לבתים בהם מוחזקים בני ערובה ולמעקב אחר עקבות מחבלים. במבצע כחול וחום נגד החזבאללה התגלה שצה"ל השתמש בכלבי נפץ, דבר שגרם לרעש תקשורתי גדול ולנסיגה של צה"ל משימוש זה בכלבים.

לכלבים שימושים אזרחיים נוספים כמו: כלבי נחייה לעיוורים, כלבי שמיעה לחרשים, כלבי גישוש לגילוי אנשים תחת הריסות בתים, כלבים לאיתור מוקדי שריפות, כלבי מזחלות, וכלבי הרחה לגילוי חומרי נפץ, סמים וחומרים אסורים אחרים. בשנת 2020 אף הוכשרו כלבי הרחה לזיהוי וירוס הקורונה והיו בשימוש בשדה התעופה הבינ"ל בהלסינקי, פינלנד[12].

בנוסף פותחו סוגי ספורט בהם משתמשים בכלבים שאינם "מועסקים" בעבודות מסורתיות, וממצים בכך את היכולות הטבעיות שלהם (ראו למשל רכבות כלבים).

כיום, רבים מגזעי הכלבים אינם משמשים עוד למילוי תפקידים שרווחו בעבר, אלא מוחזקים כחיית מחמד וככלבי תצוגה בתערוכות. בעלי כלבים נוטים לעיתים לטפח את כלביהם בתספורות, תסרוקות, בסידור ציפורניים ובפריטי לבוש. קיימות מספרות לכלבים בהן כלבים מקבלים טיפוח כולל. קיימים גם בתי מלון לכלבים, שם משאירים אותם בעלי הכלבים אם הם נעדרים מביתם, ושירותי הורדת כלבים בתשלום לבעלי-כלבים עסוקים (דוגווקר).

גזעים

מעל 500 גזעי כלבים קיימים בעולם. זו חלוקת גזעי הכלבים לפי FCI:

  • קבוצה 1 – כלבי בקר וצאן
  • קבוצה 2 – פינצ'ר ושנאוצר, דמויי דוגה וכלבי הרים שווייצריים
  • קבוצה 3 – טריירים
  • קבוצה 4 – דאקלים
  • קבוצה 5 – שפיץ וטיפוסים פרימיטיבים
  • קבוצה 6 – ציידי ריח וקרוביהם
  • קבוצה 7 – פוינטרים וסטרים
  • קבוצה 8 – רטריברים, ספניאלים וכלבי מים
  • קבוצה 9 – כלבי לוויה וזעירים
  • כלבה צעירה יושבת ארצה
    קבוצה 10 – כלבי רוח

קשר נפשי, בריאותי וחברתי

מעבר לתפקידים כלביים "מסורתיים", מוכרת יותר ויותר השפעתו של הכלב על הבריאות הפיזית והנפשית של האדם, בייחוד כשמדובר בילדים. הקשר בין אדם לכלב הוא קשר רגשי עמוק ומשמעותו לאדם נוסקת מעבר לתועלת המעשית שהאדם עשוי להפיק מהכלב. מחקרים פסיכולוגיים ופיזיולוגים רבים נעשו לגבי חיות מחמד בכלל וכלבים בפרט, ומהם עולה שהקשר עם חיית מחמד מפתח תחושות הערכה עצמית, אחריות, אמפתיה ורגישות אצל ילדים. בנוסף, נמצא שלכלב השפעה מרגיעה על בעליו. דבר זה בא לידי ביטוי בלחץ דם נמוך יותר בסביבת הכלב, בירידת קצב לב בעת ליטופו, ואף נמצא שלבעלי כלבים תוחלת חיים גבוהה יותר. מחקרים מהעשורים האחרונים מעידים כי ליטוף הכלב גורם לייצור הורמון אוקסיטוצין, הידוע גם כהורמון האהבה, הן אצל המלטף והן אצל הכלב, בדומה לייצורו במגע בין הורים לתינוקם ובין בני זוג[13]. כלבים וחיות אחרות משמשים כ"מתווכים" חברתיים המקלים על יצירת קשר עם ילדים, דבר המשמש בעיקר לטיפול במסגרת החינוך המיוחד, כשמדובר בילדים בעלי נכויות ובעיות רגשיות והתנהגותיות. במספר מדינות מתקיים פרויקט הקראת ספרים לכלבים, לשיפור יכולת הקריאה של ילדים, העלאת ביטחונם העצמי וכישוריהם הקוגניטיביים והרגשיים[14].

אם לא די בכך, מספר מחקרים מציינים שנוכחות כלבים בגיל מוקדם או אפילו בשלב ההיריון עלולה להקטין משמעותית את הסיכוי לאלרגיות מסוימות בגילים צעירים, המחקרים משערים שהסיבה לתופעה זו קשורה להשערת ההיגיינה[15][16].

חיי הכלבים עם בני האדם הקנו להם את הכינוי "חברו הטוב ביותר של האדם". לעומת זאת, קיימות חברות בהן מתייחסים לכלבים כטמאים, וקיימות תרבויות בהן משמש בשרם (אנ') של גזעים מסוימים של כלבים למאכל[17]. נכון ל-2014 ישנן כ-40 מדינות שבהן אין איסור בחוק על אכילת כלבים.

הכלב בספרות ובאומנות

גרפיטי של כלב בית על קיר מבנה בשכונת המושבה הגרמנית בירושלים

חלקו הנכבד של הכלב בחיי האדם ניכר גם בהתייחסות אליו ביצירות ספרותיות ואמנותיות לאורך ההיסטוריה. ברישומים מצריים עתיקים מופיעים כלבים בתפקידי ציד או לוויה. כלבים מופיעים בציורים מהמאה ה-18 וה-19 כמלווים בדיוקנאות, כנושא הציור, או כחלק מהתרחשויות וכן בפסלים.

בספרים וסרטים רבים משמשים כלבים בתפקיד הגיבור הראשי, מהידועים שבהם, "פנג הלבן" מאת ג'ק לונדון, "לאסי חוזרת הביתה" מאת אריק נייט, "עזית הכלבה הצנחנית" מאת מוטה גור ועוד (ראו גם קטגוריה:סרטים על כלבים). באחרים, לכלב תפקיד משני, כגון "טוטו" ב"הקוסם מארץ עוץ" מאת ל. פרנק באום, "שלושה בסירה אחת (מלבד הכלב)" מאת ג'רום ק. ג'רום ואחרים, "קפצן" ב"שביעייה הסודית" מאת איניד בלייטון ועוד. תוכנית האנימציה בטלוויזיה "מרתה מדברת" הייתה להיט ברחבי העולם.

כלבים אף זכו להתייחסויות מיוחדות בשירים, דוגמת שירו של ניל יאנג, "קינג הזקן" (Old King), או שירו של פול מקרטני "מרתה יקירתי" (martha my dear), שנכתב על כלבתו של פול מקרטני, מרתה, מסוג כלב צאן אנגלי עתיק. גם שירם של אהוד מנור ומתי כספי "מי ראה את באני" נכתב על כלבתם של משפחת מנור[18].

הכלב במקורות היהדות

ככלל, לאורך השנים שרר ביהדות יחס שלילי כלפי הכלב[19], ויש שטוענים שהוא נובע משתי סיבות: העובדה שרוב הכלבים בתקופת המקרא והמשנה בישראל היו לא מאולפים ונטולי בעלים, והשנייה – היעדר תרבות ציד בישראל, בעיקר בשל החשש בהטלת מום בבעל החיים הניצוד והפיכתו לטרפה, וביחס השלילי בכלל כלפי ספורט[19]. מין מסוים של הכלבים, "הכלב הכופרי", זכה ליחס מעט יותר חיובי[19][20].

בהלכה היהודית משתמשים בביטוי "ראוי למאכל כלב"[21] כאמת-מידה להגדרת דבר-מה כמאכל. למשל חמץ עשוי להיות דבר הראוי לפחות למאכל כלב, אולם דבר שאינו ראוי אפילו למאכל כלב אינו יכול להיקרא "חמץ"[22].

מקורות הדורשים את הכלב לגנאי

  • התורה אוסרת להביא למזבח בעל חיים שקנו אותו על ידי החלפה בכלב: "לֹא תָבִיא אֶתְנַן זוֹנָה וּמְחִיר כֶּלֶב בֵּית יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְכָל נֶדֶר כִּי תוֹעֲבַת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ גַּם שְׁנֵיהֶם"[23].
  • בספרי הנביאים מוזכר הכלב מספר פעמים כביטוי גנאי לאדם, למשל בפיו של גולית הפלישתי: "וַיֹּ֤אמֶר הַפְּלִשְׁתִּי֙ אֶל־דָּוִ֔ד הֲכֶ֣לֶב אָנֹ֔כִי כִּֽי־אַתָּ֥ה בָֽא־אֵלַ֖י בַּמַּקְל֑וֹת וַיְקַלֵּ֧ל הַפְּלִשְׁתִּ֛י אֶת־דָּוִ֖ד בֵּאלֹהָֽיו"[24], בפיו של דוד המלך: "אַחֲרֵ֨י מִ֤י יָצָא֙ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל אַחֲרֵ֥י מִ֖י אַתָּ֣ה רֹדֵ֑ף אַֽחֲרֵי֙ כֶּ֣לֶב מֵ֔ת אַחֲרֵ֖י פַּרְעֹ֥שׁ אֶחָֽד"[25] ובפיו של אבישי בן צרויה: "לָ֣מָּה יְקַלֵּ֞ל הַכֶּ֤לֶב הַמֵּת֙ הַזֶּ֔ה אֶת־אֲדֹנִ֖י הַמֶּ֑לֶךְ אֶעְבְּרָה־נָּ֖א וְאָסִ֥ירָה אֶת־רֹאשֽׁוֹ"[26].
  • הנביא ישעיהו מתאר את הכלבים כעזי נפש: "וְהַכְּלָבִים עַזֵּי נֶפֶשׁ לֹא יָדְעוּ שָׂבְעָה (ופרש המצודת דוד: כמו שהכלבים המה בטבעם חזקי התאווה ואינם יודעים משביעה כי בכל עת יתאוו תאווה") וְהֵמָּה רֹעִים לֹא יָדְעוּ הָבִין כֻּלָּם לְדַרְכָּם פָּנוּ אִישׁ לְבִצְעוֹ מִקָּצֵהוּ"[27].
  • בספר תהלים נמשלים הרשעים לכלבים: "כִּי סְבָבוּנִי כְּלָבִים עֲדַת מְרֵעִים הִקִּיפוּנִי כָּאֲרִי יָדַי וְרַגְלָי"[28], "הַצִּ֣ילָה מֵחֶ֣רֶב נַפְשִׁ֑י מִיַּד־כֶּ֝֗לֶב יְחִידָתִֽי"[29].
  • בתלמוד בבלי נכתב: "שְׁלֹשָׁה שׂוֹנְאִין זֶה אֶת זֶה, אֵלּוּ הֵן: הַכְּלָבִים, וְהַתַּרְנְגוֹלִין, וְהַחַבָּרִין"[30].
  • בתלמוד, ר' אליעזר הגדול אומר: "המגדל כלבים כמגדל חזירים"[31].
  • בספר הזוהר נכתב על אלו שמתפללים לתועלת עצמם ומבקשים רק צרכים גשמיים: "דצווחין ככלבא 'הב, הב' - הב לנא חיי, הב לנא מזונא"[32]. במקום אחר בספר הזוהר נכתב: "אם זכו ישראל, היה יורד כמו אריה של אש לאכול קורבנות. ואם לא זכו, היה יורד כמו כלב של אש"[33].

מקורות הדורשים את הכלב לשבח

  • לראשונה מוזכר הכלב בתנ"ך בספר שמות, בהתראה שמקבל פרעה ממשה (בשם ה') על מכת בכורות: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה כֹּה אָמַר יְהוָה כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה אֲנִי יוֹצֵא בְּתוֹךְ מִצְרָיִם. וּמֵת כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכוֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל כִּסְאוֹ עַד בְּכוֹר הַשִּׁפְחָה אֲשֶׁר אַחַר הָרֵחָיִם וְכֹל בְּכוֹר בְּהֵמָה. וְהָיְתָה צְעָקָה גְדֹלָה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם אֲשֶׁר כָּמֹהוּ לֹא נִהְיָתָה וְכָמֹהוּ לֹא תֹסִף. וּלְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יֶחֱרַץ כֶּלֶב לְשֹׁנוֹ לְמֵאִישׁ וְעַד בְּהֵמָה לְמַעַן תֵּדְעוּן אֲשֶׁר יַפְלֶה יְהוָה בֵּין מִצְרַיִם וּבֵין יִשְׂרָאֵל"[34]. ובמדרש מופיע על הפסוקים הנ"ל, שהכלבים קיבלו מהקב"ה את שכרם על שתיקתם במכת בכורות - "לכלב תשליכון אותו... ללמדך שהכלב מכובד מן העבד, שהטרפה לכלב ונבלה לעבד, ללמדך שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה, שנאמר 'ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו', אמר הקב"ה: תן לו שכרו"[35] וכן דורשים את הכלבים לשבח על סמך פסוקים אלו: "למה זכו כלבים שיעשו מצואתם ספרים ומזוזות, לפי שנאמר 'לא יחרץ כלב לשונו' "[36].
  • במדרש מופיע שהכלבים זכו לומר שירה לפני הקב"ה: "רַבִּי יְשַׁעְיָה תַּלְמִידוֹ שֶׁל רַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא הִתְעַנָּה חָמֵשׁ וּשְׁמוֹנִים תַּעֲנִיּוֹת. אָמַר כְּלָבִים שֶׁכָּתוּב בָּהֶם (ישעיה נו יא) וְהַכְּלָבִים עַזֵּי נֶפֶשׁ לֹא יָדְעוּ שָׂבְעָה, יִזְכּוּ לוֹמַר שִׁירָה?! עָנָה לוֹ מַלְאָךְ מִן הַשָּׁמַיִם וְאָמַר לוֹ יְשַעְיָה עַד מָתַי אַתָּה מִתְעַנֶּה עַל זֶה הַדָּבָר. שְׁבוּעָה הִיא מִלִּפְנֵי הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא מִיּוֹם שֶׁגִּילָּה סוֹדוֹ לַחֲבַקּוּק הַנָּבִיא לֹא גִלָּה דָבָר זֶה לְשׁוּם בְּרִיאָה בָּעוֹלָם. אֶלָּא בִּשְׁבִיל שֶׁתַּלְמִידוֹ שֶׁל אָדָם גָּדוֹל אַתָּה שְׁלָחוּנִי מִן הַשָּׁמַיִם לִזְדַקֵּק אֵלֶיךָ לְהַגִיד לְךָ בַּמֶה זָכוּ הַכְּלָבִים לוֹמַר שִׁירָה. לְפִי שֶׁכָּתוּב בָּהֶם (שמות יא ז) וּלְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יֶחֱרַץ כֶּלֶב לְשׁוֹנוֹ. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁזָכוּ לְעַבֵּד עוֹרוֹת מִצּוֹאָתָם שֶׁכּוֹתְבִים בָּהֶם תְּפִילִּין וּמְזוּזוֹת וְסִפְרֵי תּוֹרָה. עַל כֵּן זָכוּ לוֹמַר שִׁירָה. וּלְעִנְיַן הַשְׁאֵלָה שֶּׁשָּׁאַלְתָּ חֲזוֹר לַאֲחֹרֶיךָ וְאַל תּוֹסִיף בַּדָּבָר הַזֶּה עוֹד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי כא כג) שׁוֹמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ שׁוֹמֵר מִצָּרוֹת נַפְשׁוֹ"[37].
  • בספר איוב מוזכר שלאיוב הצדיק היו כלבים ששמרו על עדריו: "עַתָּה שָׂחֲקוּ עָלַי צְעִירִים מִמֶּנִּי לְיָמִים אֲשֶׁר מָאַסְתִּי אֲבוֹתָם לָשִׁית עִם כַּלְבֵי צֹאנִי"[38] וכן במדרש מופיע שלהבל היו כלבי שמירה: " 'וישם ה' לקין אות' - הכלב, שהיה משמר צאנו של הבל הוא היה משמרו מחית השדה ומעוף השמים"[39]. ובמדרש אחר מופיע שליעקב היו מאות אלפי כלבי שמירה: " 'ויפרץ האיש מאד מאד ויהי לו צאן רבות' וגו' (בראשית ל,מג). רבי לוי אמר: ששים רבוא כלבים. רבנן אמרי: מאה ועשרין רבוא. ולא פליגי מאן דאמר ששים רבוא, לכל עדר ועדר חד כלב. מאן דאמר מאה ועשרים רבוא, לכל עדר תרין כלבין"[40].
  • בתלמוד מופיע ש"שאלו תלמידיו את רבי אלעזר מפני מה הכלב מכיר את קונו וחתול אינו מכיר את קונו"[41]. וכתב על כך המהר"ל מפראג בחידושיו בשבחו של הכלב ומבדילו מהחתול: "וזהו שאמר שהכלב מכיר את קונו, כי כבר התבאר למעלה בפרק הכונס כי הכלב הוא בעל נפש, ולכך יש בו הכרה, ונקרא בשביל זה כלב - שהוא כולו לב, ואלו החתול הוא הפך זה, שאינו מכיר קונו היינו האדון שלו, ואין הדבר הזה משום טפשות החתול, רק מפני שאינו בעל נפש, הפך הכלב, שהכתוב אומר והכלבים עזי נפש, ועזי נפש מורה שהוא בעל נפש ועזותו הוא הפלגת הנפש, ואחר הנפש נמשך דבר זה שמכיר קונו. אבל החתול, בשביל מיעוט הנפש שבו והיא חומרית, לא נמשך אחר זה הדעת..."[42]. וכתב ה"בן איש חי" ר' יוסף חיים בספרו "בן יהוידע": "פרש הרמ"ה ז"ל האי קונו דאמר הכא אינו רוצה לומר בוראו, אלא רוצה לומר בעלחיו, כדכתיב 'ידע שור קונהו' וכן אמר הכתוב 'וחישב עם קונהו', וכן הדרך, שהכלב מכיר את בעליו והולך אחריו לכל מקום שהוא הולך ומשמרו, מה שאין כן בחתול. עד כאן דבריו. והנה הכרת הכלבים לבעליהן ותוקף החברה והאהבה שביניהם - רבו הסיפורים בהם וכולם פלאות המה פלאי פלאות... סיפורים נפלאים בהכרת הכלבים ונאמנותם באהבת אדוניהם לנקום נקם מאויבי אדוניהם"[43].
  • בתלמוד מופיע כי ישנה משמעות רוחנית להתנהגותם של הכלבים: "תנו רבנן: כלבים בוכים – מלאך המות בא לעיר. כלבים משחקים – אליהו הנביא בא לעיר"[44].
  • הראי"ה קוק כותב: "פני הדור כפני הכלב, והכלב יש לו גם כן כמה מדות טובות, והוא נאמן לאדוניו מאד. וכשמעלים אותו, הוא עולה להיות במעלת בן, כגימטריא שלו, וזוכה לאליה"ו, 'כלבים משחקים אליהו בא לעיר' "[45].

להלכה

בתלמוד מצינו מספר מקורות האוסרים לגדל כלב (רובם עוסקים בגידול כלב רע), מחשש של פיקוח נפש:

  • "דתניא, רבי נתן אומר: מניין שלא יגדל אדם כלב רע בתוך ביתו, ואל יעמיד סולם רעוע בתוך ביתו? ת"ל: (דברים כ"ב) 'לא תשים דמים בביתך' "[46].
  • "לא יגדל אדם את הכלב - אלא אם כן היה קשור בשלשלת" (ומפרש רש"י: "מפני שנושך ומנבח ומפלת אשה מיראתו"[47].
  • אמר רבי שמעון בן לקיש: כל המגדל כלב רע בתוך ביתו - מונע חסד מתוך ביתו (ומפרש רש"י: "שאינו מניח העניים לבא לפתחו"), שנאמר (איוב ו) 'למס מרעהו חסד', שכן בלשון יונית קורין לכלב למס, רב נחמן בר יצחק אמר: אף פורק ממנו יראת שמים, שנאמר (איוב ו) 'ויראת שדי יעזוב'".
  • "מגדל את הכלב בעיר הסמוכה לספר, וקושרו ביום ומתירו בלילה. תניא, רבי אליעזר הגדול אומר: המגדל כלבים כמגדל חזירים. למאי נפקא מינה? למיקם עליה בארור"[31].

ופסק הרמב"ם להלכה: "וכן אסרו חכמים לגדל חזירים בכל מקום, ולא את הכלב אלא אם כן היה קשור בשלשלת, אבל מגדל הוא כלבים בעיר הסמוכה לספר, ביום קושרו ובלילה מתירו, ואמרו חכמים ארור מגדל כלבים וחזירים מפני שהזיקן מרובה ומצוי"[48].

רבי יעקב עמדין פסק כדעת רמב"ם שמותר להחזיק רק כלב אחד, בתנאי שהוא קשור בשלשלת ולצורכי שמירה בלבד.

כמה מחכמי ההלכה בימי הביניים סייגו את האיסור, וקבעו ש"כלב שאינו רע מותר לגדל", וש"כלבים קטנים בני תרבות (מאולפים), אינם בכלל האיסור".

כשם

בעבר, המילה כלב שימשה כשם פרטי של אנשים כפי שנהוג במילים זאב ודוב, אף הם שמות של חיות. אחד משנים עשר המרגלים שנשלחו על ידי משה רבנו לרגל את הארץ היה כָּלֵב בן יפונה[דרושה הבהרה]. כלבא שבוע, שם ארמי, היה חותנו של רבי עקיבא.

אומנם בעברית שם זה אינו מקובל עוד, אך השם התנ"כי שרד בתרבויות אחרות, ואפשר למוצאו, למשל, בארצות הברית[49].

ההיסטוריון עדיה חורון זיהה את יקטן ויקשן כאב קדמון שסמלו כלב, על-פי המילה הבֶרבֶרית ikjan/ikzan שמשמעה כלב רובץ[50].

ככינוי גנאי

למרות הקשר הייחודי בין הכלב לאדם נותרו בעברית, וגם בשפות אחרות, כינויי גנאי עם המילה "כלב" שמעידים על יחס שלילי אליהם. בדיבור נפוצים ביטויים כמו "כלב בן כלב"/"בן כלבה" – אדם בזוי ושפל, "כלבה" – אישה מרשעת ומופקרת (גם באנגלית: son of a bitch ו-bitch בהתאמה), "חיי כלב" – חיים אומללים ועלובים, ועוד.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • "אני כלב", סיפורים שכלב מספר, מאת אלי רון (הוצאה לאור: הוצאת סער)
  • דייוויד טיילור, "הכלב-המדריך השלם לטיפול בכלבים וגידולם", תרגום: גבי פלג, בית הוצאה כתר, 1986.
  • אלישבע דיין, החי במקרא: יונקים, ירושלים תשע"ח.
  • "Reymond Coppinger: "Dogs: A New Understanding of Canine Origin, Behavior and Evolution

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1 2 Coren, Stanley (2004). How Dogs Think. First Free Press, Simon & Schuster. ISBN 0-7432-2232-6.(באנגלית)
  2. ^ Olfaction in Neurologic and Neurodegenerative Diseases: A Literature Review, באתר SciELO
  3. ^ השוואת חוש הראיה בכלבים ובבני אדם(הקישור אינו פעיל, 18.12.2021), ג'ניפר דייוויס, 1998, באתר אוניברסיטת וויסקונסין-סטיבנס פוינט. (באנגלית)
  4. ^ Mech, David. Wolves, Behavior, Ecology, and Conservation. The University of Chicago Press, 2006, עמ' 98.(באנגלית)
  5. ^ Miklósi, Adám (2007). Dog Behaviour, Evolution, and Cognition. Oxford University Press. ISBN 978-0-19-929585-2.(באנגלית)
  6. ^ Elert, Glenn; Timothy Condon (2003). "Frequency Range of Dog Hearing". The Physics Factbook.
  7. ^ דיויד רוזנבלט, נשירה אצל כלבים
  8. ^ Salonen, M., Sulkama, S., Mikkola, S., Prevalence, Comorbidity, and Breed Differences in Canine Anxiety in 13,700 Finnish Pet Dogs, Scientific Reports, 2020
  9. ^ Druzhkova AS, Thalmann O, Trifonov VA, Leonard JA, Vorobieva NV, et al. (2013) Ancient DNA Analysis Affirms the Canid from Altai as a Primitive Dog. PLoS ONE 8(3)
  10. ^ Tchernov, E., & Valla, F. F. (1997). Two new dogs, and other Natufian dogs, from the southern Levant. Journal of Archaeological Science, 24(1), 65-95.
  11. ^ Kun Guo, Kerstin Meints, Charlotte Hall, Sophie Hall, Left gaze bias in humans, rhesus monkeys and domestic dogs, Animal Cognition 12, 2009-05, עמ' 409–418 doi: 10.1007/s10071-008-0199-3
  12. ^ Finland first in Europe to use dogs to detect Covid-19, United Nations Western Europe, ‏2020-12-01 (בAmerican English)
  13. ^ Sarah Marshall-Pescini, Franka S. Schaebs, Alina Gaugg, Anne Meinert, The Role of Oxytocin in the Dog–Owner Relationship, Animals : an Open Access Journal from MDPI 9, 2019-10-12, עמ' 792 doi: 10.3390/ani9100792
  14. ^ Finnish reading dogs help kids learn and grow, thisisFINLAND, ‏2016-10-10 (בAmerican English)
  15. ^ Katarzyna Smejda, Kinga Polanska, Wlodzimierz Stelmach, Pawel Majak, Dog keeping at home before and during pregnancy decreased the risk of food allergy in 1-year-old children, Postepy Dermatologii I Alergologii 37, 2020-04, עמ' 255–261 doi: 10.5114/ada.2018.80584
  16. ^ Suzanne Havstad, Ganesa Wegienka, Edward M. Zoratti, Susan V. Lynch, Effect of prenatal indoor pet exposure on the trajectory of total IgE levels in early childhood, The Journal of Allergy and Clinical Immunology 128, 2011-10, עמ' 880–885.e4 doi: 10.1016/j.jaci.2011.06.039
  17. ^ כדוגמת ה-Nureongi בקוריאה Dog Meat Foods in Korea והכלבים חסרי השיער(אנ') במקסיקו
  18. ^ הבתים הגנוזים ללהיטו של אהוד מנור, e.walla.co.il
  19. ^ 1 2 3 עדין שטיינזלץ (1971). "היחס לכלבים במסורת ישראל". טבע וארץ, אוק'-נוב', י"ג 6.
  20. ^ ד"ר יחיעם שורק, הכלב כפי שמשתקף בספרות חז"ל, הידען, ‏11/3/2004
  21. ^ תלמוד בבלי, מסכת כריתות כא ע"א
  22. ^ רמב"ם, משנה תורה, הלכות חמץ ומצה פרק ד' הלכה י"א
  23. ^ ספר דברים, פרק כ"ג, פסוק י"ט
  24. ^ ספר שמואל א', פרק י"ז, פסוק מ"ג
  25. ^ ספר שמואל א', פרק כ"ד, פסוק ט"ו
  26. ^ ספר שמואל ב', פרק ט"ז, פסוק ט'
  27. ^ ספר ישעיהו, פרק נ"ו, פסוק י"א
  28. ^ ספר תהלים, פרק כ"ב, פסוק י"ז
  29. ^ ספר תהלים, פרק כ"ב, פסוק כ"א
  30. ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף קי"ג, עמוד ב'
  31. ^ 1 2 תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף פ"ג, עמוד א'
  32. ^ ספר הזוהר, דרוש מקור מדויק. תרגום: שצווחים ככלב 'הב הב' [=תן, בארמית], תן לנו חיים, תן לנו פרנסה
  33. ^ ספר הזוהר, פרשת פנחס, דף ע"ח, אות רי"ח. ומפרשים שהכוונה שאם זכו ישראל, היינו שעוסקים ברצון השפעה, היה יורד כמו אריה, שהוא מידת החסד (השפעה), במידה כנגד מידה. וכלב, היינו כשעוסקים רק ברצון לקבל, אזי הוא כמו כלב שצועק הב-הב (=תן, תן)
  34. ^ ספר שמות, פרק י"א, פסוקים ד'ז'
  35. ^ מכילתא משפטים פרשה כ
  36. ^ מסכת כלה רבתי, ז
  37. ^ ילקוט שמעוני פרשת בא רמז קפז
  38. ^ ספר איוב, פרק ל', פסוק א'
  39. ^ פרקי דרבי אליעזר פרק כא
  40. ^ מדרש בראשית רבה עג, יא. תרגום: רבי לוי אמר: שש מאות אלף כלבים. רבנן אמרי: מיליון ומאתיים אלף כלבים. ולא חלוקים הם באמת, כי לשיטת שניהם היו ליעקב שש מאות אלף עדרי צאן: מי שאמר שש מאות אלף כלבים, התכוון לומר שהיה ליעקב כלב אחד לכל עדר ועדר. ומי שאמר מיליון ומאתיים אלף כלבים, התכוון לומר שהיו ליעקרב שני כלבים על כל עדר
  41. ^ תלמוד בבלי, מסכת הוריות, דף י"ג, עמוד א'
  42. ^ מהר"ל מפראג, חידושי אגדות על הש"ס, מסכת הוריות דף יג
  43. ^ בן יהוידע, מסכת הוריות פרק ג
  44. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף ס', עמוד ב'
  45. ^ קבצים מכתב יד קודשו, פנקס "ראשון ליפו", פסקה קלא
  46. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף ט"ו, עמוד ב'
  47. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף ע"ט, עמוד ב'
  48. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר נזקים, הלכות נזקי ממון, פרק ה', הלכה ט'
  49. ^ לדוגמה, קיילב לנדרי ג'ונס וקיילב פולוויל
  50. ^ ע. ג. חורון, קדם וערב, דביר, 2000, עמ' 156