קרקיר
 קרקיר
| |
|---|---|
_RWD3.jpg)
| |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | עופות |
| סדרה: | אווזאים |
| משפחה: | ברווזיים |
| תת־משפחה: | ברווזים מצויים |
| סוג: | מרית |
| מין: | קרקיר |
| שם מדעי | |
 Spatula querquedulaליניאוס, 1758 | |
| תחום תפוצה | |
| |
| |
קרקיר (שם מדעי: Spatula querquedula) הוא מין של ברווז קטן ממשפחת הברווזיים. הוא חי במקווי מים רדודים ברחבי העולם הישן וחולף גם בישראל.
מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]
משמעות שמו של הקרקיר באנגלית (Garganey) היא ככל הנראה שיבוש של המילה האיטלקית ל"קנה נשימה". הקרקיר קיבל את שמו בזכות קריאות החיזור החזקות של הזכר, שאולי נשמעו כמו נהימה חזקה.[2]
מידע כללי[עריכת קוד מקור | עריכה]
תפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקנן בכל אירואסיה - באזורים הממוזגים, ונודד דרומה במהלך החורף לדרום אסיה, אפריקה ואוסטרליה. נוטה לנדוד בלהקות גדולות.
בישראל, הקרקיר נחשב לברווז חולף מצוי הנפוץ בתקופת מסעיו דרומה, בחודשיםאוגוסט-ספטמבר, וצפונה, ממרץ עד תחילת מאי. בחורף הוא כמעט לא נראה בישראל. בעונת הנדידה הוא נצפה בבריכות דגים ובמקווי מים גדולים אחרים במרבית אזורי הארץ; מעל הים ובמאגרי הצפון והמרכז - שם לעיתים נצפה בלהקות גדולות. הוא נוטה "להתערבב" עם להקות שרשירים ומריות.
נרשמו עד כה רק 2 עדויות לדגירת קרקירים בישראל, והוא נחשב למקנן נדיר ביותר. שתי הדגירות נצפו בין השנים 1977-1999 באגן החמצון של אשדוד.[3]
מבנה גוף והתנהגות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתי גידולו האופייניים של הקרקיר הם ביצות, אגמים ושאר גופי מים עשירים בצמחייה. הקרקיר הוא ברווז קטן, שבדומה לברווזים "קטנים-בינוניים" אחרים, יכול להמריא במהירות מפני המים - וכך גם להימלט בשעת סכנה.
ממדי קרקיר הם צנועים למדי. אורכו מגיע ל-39 ס"מ בלבד. אורך מוטת כנפיו הוא 62 ס"מ. משקלו של פרט בוגר מגיע עד ל-500 גרם.[4] לבוגר בתקופת הדגירה יש ראש וחזה חומים כהים, עם גבה לבנה עבה היורדת לכיוון העורף. לנקבה ראש כהה למדי, מפוספס, עם גבה בהירה ופס בהיר היוצא מבסיס מקורה עד אחרי העין. הנקבה בעלת דגם קשקשים כהים על גבה וקשקשים בהירים יותר לצידי גופה. הקרקיר הצעיר דומה מאוד לנקבה. לזכר סוככות אפורות בהירות ודגל לא בולט, אבל ניגוד חזק בין הצוואר והחזה לבטן הבהירה. הנקבה בעלת דגם חדגוני בכנף עם פס זרימה לבן רחב יחסית.
הקרקיר דומה לשרשיר אבל גדול ממנו במעט ובעל דגם ראש וכנף שונים. בשעת התעופה, נקבת השרשיר מציגה דגל כנף ירוק ופס כנף לבן ורחב. בשחייה, לנקבת הקרקיר חסר הכתם הבהיר באזור הזנב שמאפיין את נקבות השרשיר.
תזונת קרקיר מבוססת על צמחים, זרעים, שורשים, חסרי חוליות ואף דגים קטנים (לעיתים נדירות). כאשר הוא שוחה, הוא מסנן את המים או שהוא טובל את כל קדמת גופו בתוכם. הדגירה שלו מתבצעת בתוך גומה מרופדת בקרקע בין צמחי גדות נהר. בהטלה אחת מוטלות לרוב 9-8 ביצים חומות מבריקות. הנקבה דוגרת לבדה במשך 23-21 יום. האפרוחים עפים בגיל 40-35 יום.
-
-
זכר קרקיר בתעופה, ליד הונג קונג
-
-
זוג נקבות קרקיר באנדרה פרדש, הודו
-
Museum specimen
_--_Males_near_Hodal_with_a_Wood_Sanpiper_in_between_I_Picture_2118.jpg)
_in_AP_W_IMG_2844.jpg)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קרקיר, באתר NCBI (באנגלית)
- קרקיר, באתר GBIF (באנגלית)
- צלילים, תמונות וסרטונים של קרקיר, The Internet Bird Collection
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ קרקיר באתר הרשימה האדומה של IUCN
- ^ קרקיר - Anas querquedula, אתר הצפרות הישראלי
- ^ לקסיקון החי והצומח של ארץ-ישראל, כרך 2 - בעלי חיים, קרקיר, משרד הביטחון – ההוצאה לאור
- ^ קרקיר, באתר דיסקוס הגליל
