ראדו פאיסיה
 | |||||||||||
| ראדו פאיסיה ובנו מרקו, ציור במנזר קורטיה דה ארג'ש | |||||||||||
| לידה | תחילת המאה ה-16 | ||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
אמצע המאה ה-16? לא ידוע, במצרים? | ||||||||||
| מדינה | ולאכיה | ||||||||||
| מקום קבורה | לא ידוע, באלכסנדריה במצרים ? | ||||||||||
| בת זוג |
סטאנה רוקסנדרה בסראבה | ||||||||||
| שושלת בית דרקולשט (ענף של בית בסאראב) | |||||||||||
| |||||||||||
| |||||||||||
ראדו פאיסיה (ברומנית: Radu Paisie, ידוע גם כ"פטרו מהארג'ש" - Petru de la Argeş, ובכתבי היסטוריונים רומנים כראדו השביעי; חי במאה ה-16) היה וויווד (שליט) של ולאכיה (מונטניה או "הארץ הרומנית") בין ספטמבר לנובמבר 1534 ובין יוני 1535 למרץ 1545.
ראדו פאיסיה היה בנו הבלתי־חוקי של השליט ראדו הגדול (ראדו צ'ל מארה). נולד בשם פטרו ובגיל צעיר היה לנזיר וראש (סטארץ או אגומן) המנזר ארג'ש, תחת השם הכנסייתי "פאיסיה". כינוי אחר שלו היה ראדו פאיסיה "הנזיר" ("קֶלוּגֶרוּל", Călugărul).
עליתו לשלטון[עריכת קוד מקור | עריכה]
בספטמבר 1534 בעזרת כמה מיריביו של השליט ואחיו החצי-חורג ולאד (השמיני) וינטילה מסלטינה, פאיסיה הצליח לתפוס את השלטון ושינה את שמו לשם המלכותי ראדו, שם שאומץ על ידי רבים מקודמיו מבית בסראב. אולם בנובמבר 1534 ולאד וינטילה חזר לכס המלכות ועל כן ראדו פאיסיה נמלט לטרנסילבניה. עלה שוב על כס ולאכיה ביוני 1535 אחרי שוולאד וינטילה נהרג בעת ציד ליד קריובה. הסולטאן העות'מאני הכיר בראדו כשליט.
תמיכה בכנסייה והתמודדות עם מתנגדים פנימיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
נוצרי אדוק, גם אחרי חזרתו לחיים החילונים המשיך ראדו פאיסיה לדאוג לעיניניי הכנסייה, השלים את בניית הכנסייה המטרופוליטנית בטרגובישטה (שכוסתה בעופרת ונצבעה) ובנה את המנזרים מיסליה (Mislea) במחוז פרחובה בשנים 1536–1537, ואליה (Valea) במחוז ארג'ש בשנים 1533–1534, בולניצה קוזיאי (Bolniţa Coziei) בשנים 1542–1543. בדומה לשליטים רומנים אחרים תרם תרומות למנזרי ההר אתוס וכמו כן למנזר גיורגיוס הקדוש במטאורה בתסליה.
מהלך מלוכתו הוטרד מכמה מרידות של בויארים שביקשו להדיחו. בשנת 1536 הוצאו להורג שניים מהדרגטורים בגלל השתתפות בקשר.
ביוני 1539 אציל בשם שרבאן, באן של איזבורֶן, מקורב למשפחת האצילים קראיובסקו מקריובה ארגן פלג של מורדים על מנת לכבוש את השלטון. השליט ברח לפרק זמן קצר וחזר עם תגבורת טורקית שסייעה בידו לדכא את המרד ב-19 ביולי 1540.[דרוש מקור] הטוען לכתר שרבאן הוצא להורג על ידי הסולטאן בקושטא ב-15 ביוני 1543.
בשנת 1544 התחולל נגד ראדו קשר שלישי של כמה מתנגדים מקרב הבויארים הגולים בטרנסילבניה ובראשם הטוען לכתר לאיוטה בסראב הצעיר (Laiotă Basarab cel Tânăr) וסטרויה "הנודד" (Stroe Pribeagul). במאי 1544 כוחותיהם מתוגברים ב"היידוקים" מ"ארץ ההונגרים" הצליחו להבריח את ראדו לשטח בשליטה טורקית ב"ראיה" טורנו סברין ובניקופול, מימין לדנובה. השליט חזר שוב עם כוחות טורקים וב-15 באוקטובר 1544 בקרב בפנטנה ציגאנולוי ("באר הצועני") המתנגדים הובסו. לאיוטה בסראב הצעיר וסטרויה הנודד נהרגו בלחימה.
יחסי חוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אבדן בראילה
בימי מלכותו, שהתנהלה בחסות הסולטאן סולימאן המפואר (1520-1566), בשנים 1538–1540 הטורקים כבשו את בראילה וכעבור שנה (1541) הפכו אותה ל"ראיה" עות'מאנית יחד עם היישובים בסביבה. נסיבות הסיפוח של בראילה אינן ברורות. לא ידוע אם הייתה זו השלכה של מסע העונשין של סולימאן נגד השליט ממולדובה, פטרו רארש, בשנים 1539–1540 או מחיר שראדו פאיסיה שלם לטורקים על תמיכתם בדיכוי המורדים. לבראילה קדמה הדוגמה של טיגינה בבסרביה בשנת 1538.
- התערבות המונטנים בטרנסילבניה וההסכם עם האוסטרים
בשנת 1541 התערב ראדו פאיסיה עם צבא בטרנסילבניה כדי לתמוך בנסיך יאנוש זאפויה (סאפויאי) נגד הטוען לכתר שטפאן מאילאט שהיה בן בריט של האוסטרים ותרם ללכידתו של האציל המורד. לעומת זאת אחרי שהטורקים השלימו את ההשתלטות על הונגריה ב-1541, ב-7 בינואר 1543 בעיר טרגובישטה חתם ראדו פאיסיה עם נציגי הקיסר פרדיננד, שליט אוסטריה ומחזיק בתואר מלך הונגריה, הסכם חשאי לסיוע הדדי נגד הטורקים, שבו התחייב לספק לאוסטרים מידע מודיעיני על תנועות הצבאות הטורקים ושיתוף פעולה צבאי ממשי במקרה שהאוסטרים יעשו מאמץ מלחמתי רציני נגד העות'מאנים. כשנודע לטורקים על ההסכם עם האוסטרים, בדצמבר 1544 דרשו מראדו לשלוח לקושטא את בנו, מרקו, כבן ערובה. משסרב, הודח על ידי הסולטאן ועל ידי אחיו, מירצ'ה צ'ובאנול ב-17 במרץ 1545, בטענה של ניהול כושל של המדינה.
משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ראדו פאיסיה התחתן פעמיים - נישואים ראשנים לסטאנה ונישואים שניים בשנת 1541 לרוקסנדרה בסראבה, בתו של ניאגויה בסאראב ואלמנתו של השליט ראדו דה לה אפומאץ. מנישואיו השניים נולדו חמישה ילדים, שתמונותיהם מופיעות בפרסקואים על קירות הכנסיות, ליד הוריהם. - 3 בנות ו2 בנים.
- מרקו (מירצ'ה), יורש הכתר
- ולאד
- מריה
- ווֹיקה
- כרסטינה
- , עוד בן (בלתי חוקי?) - פטרו, שלימים היה שליט ולאכיה תחת השם פטראשקו הטוב (פטראשקו צ'ל בון)
ראדו פאיסיה הוגלה יחד עם משפחתו על ידי הטורקים במצרים ושם נעלמו עקבותיהם. יש סבורים שנקבר בכנסייה בעיר אלכסנדריה. היחיד מצאצאיו ששרד היה פטרו, הקרוי פטראשקו הטוב, שליט ולאכיה.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Mihnea Berindei & Gilles Veinstein, L'empire Ottoman et les pays Roumains, 1544-1545, Paris, 1987, ISBN 2713208580.
(מיכניה ברינדיי וז'יל וינשטיין - האימפריה העות'מאנית והארצות הרומניות, 1544-15455, פריז 1987 )
- Constantin C.Giurescu & Dinu C.Giurescu, Istoria Românilor volumul II (1352-1606), Bucureşti, 1976, pp. 241–244.
(קונסנטין ג'ורסקו ודינו ג'ורסקו - תולדות הרומנים - כרך ב 1352–1606, בוקרשט, 1976 ע 241–244 (ברומנית)