ראול אוארנהיימר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ראול אוארנהיימר, בשנת 1921

ראול אוטמר אוארנהיימרגרמנית: Raoul Othmar Auernheimer‏, 15 באפריל 1876 וינה - 6 בינואר 1948 אוקלנד, קליפורניה) היה סופר, מחזאי, פובליציסט, מבקר תיאטרון אוסטרי-יהודי. משפטן בהכשרתו. כתב פרוזה קצרה וקומדיות חברתיות והצטיין במיוחד בפיליטונים שפורסמו בעיתון "נויה פרייה פרסה" בווינה.

רקע משפחתי ושנותיו המוקדמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוארנהיימר נולד בווינה כבן של הסוחר הגרמני יוהאן וילהלם אוארנהיימר ושל אשתו שרלוטה "ז'ני" ביכלר, יהודיה הונגריה, דודנית של תאודור הרצל.[1] למד בבית ספר יסודי בלינץ באוסטריה העלית, אחר כך בגימנסיה באובר-דבלינג (כעת חלק מווינה) באוסטריה התחתית.[1] אחרי סיום בחינות הבגרות עשה שרות צבאי בן שנה והחל משנת 1894 למד משפטים באוניברסיטת וינה. בשנת 1900 סיים עם תעודת דוקטור במשפטים והתמנה לשופט סטז'ר בבית משפט בעיר הולדתו.

פעילותו הספרותית והעיתונאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1906 התחתן עם אירנה לואופלדינה גוטמן מבודפשט. התחיל לכתוב מגיל צעיר ובשנת 1898 כבר הוצג מחזה ראשון שלו בווינה. אחרי 1896 השתתף בעריכת העיתון "יוגנד" ("נעורים"), שהגדיר עצמו כ"שבועון מאוייר לאמנות ולחיי יום יום" ושהופיע במינכן.

בשנת 1906 התקבל לעבודה בעיתון "נויה פרייה פרסה", יש אומרים גם הודות לקרבה לתאודור הרצל המנוח, שעבד בעיתון. כתב בו במשך עשרות שנים מאמרי בקורת תיאטרון (על ההצגות בבורגתיאטר), עד שנת 1933. בנוסף לשמו האמיתי נהג להשתמש בשמות העט "ראול היימרן" ו"ראול אוטמאר".

החל משנת 1920 ועד יום מותו תרם קבוע כתבות לעיתון השווייצרי "נציונל צייטונג" מבזל. אוארנהיימר נודע גם כמחבר מחזות, קומדיות משעשעות לרוב, וסיפורים. הושפע בכתיבתו על ידי מופסאן ושניצלר.[2] חיבר ספרים גם על חיי מטרניך ופרנץ גרילפרצר. לפי עדותו של העיתונאי קרסטן טרגסט, שניצלר, שהתכתב עם אוארנהימר, העריך פעם את כתיבתו הספרותית כ"בסדר, חרוצה, אך בכל זאת מועטת ערך" („Fein, fleißig, aber doch schmächtig“).[דרוש מקור]

נמנה עם מיידי המועדון PEN בווינה ובשנים 1927-1923 עמד בראשו. בהמשך היה סגן יושב ראש ה-PEN לצידו של היושב-ראש פליקס זלטן (1869-1945). בשנים 1935-1933 היה יושב ראש ממלא מקום.

במרץ 1938 נעצר על ידי השלטונות הנאצים ונשלח למחנה הריכוז דכאו בטרנספורט ראשון שכלל אישים רבים . אחרי פניה של הסופר אמיל לודוויג, הקונסול הכללי של ארצות הברית, ריימונד גייסט, התערב והשיג שחרורו מהמחנה באוגוסט 1938. בנובמבר התאפשר לו להגר לארצות הברית. הגיע לשם דרך ונציה. אוארנהיימר התיישב ופעל בניו יורק. בשנת 1944 הוענקה לו האזרחות האמריקאית.

בניו יורק היה פעיל אוארנהיימר בקרב חוגי הגולים האוסטרים: היה חבר מועדון ה-PEN האוסטרי החופשי, בשנת 1944 תרם בכתיבתו לסדרת כתבי הספרות של התנועה האוסטרית החופשית בלונדון. יחד עם חברו, ארנסט לוטאר (1890–1974) ניסה להקים תיאטרון אוסטרי בשם "די אסטרייכישה ביהנה" באמריקה אך לא הצליח.

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1960 - רחוב ברובע 22 של וינה ניקרא על שמו - Auernheimergasse.

פרסים ואותות כבוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1924 הפרס "פולקסתיאטר" בעד המחזה "קזנובה בווינה"

יצירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחזות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Talent, קומדיה, 1900
  • Die große Leidenschaft, קומדיה, 1904
  • Die Dame mit der Maske, מערכון, 1905
  • Die glücklichste Zeit, קומדיה, 1909
  • Das Paar nach der Mode, קומדיה, 1913
  • Die verbündeten Mächte, קומדיה, 1915
  • Casanova in Wien, קומדיה, 1924
  • Die Feuerglocke, קומדיה, 1929

פרוזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Rosen, die wir nicht erreichen, נובלות ורשימות, 1901
  • Renée. Sieben Capitel eines Frauenlebens, 1902
  • Lebemänner, נובלה, 1903
  • Die Verliebten, נובלות ורשימות, 1904
  • Die ängstliche Dodo, נובלות, 1907
  • Die man nicht heiratet, נובלות, 1908
  • Der gußeiserne Herrgott, נובלות, 1911
  • Laurenz Hallers Praterfahrt, סיפור, 1913
  • Herzen in Schwebe. נובלות, 1916
  • Das wahre Gesicht, נובלות, 1916
  • Der Geheimniskrämer, סיפור, 1918
  • Das ältere Wien, מסה, 1919
  • Maskenball. Novelle im Kostüm", 1920 (נשף מסיכות. נובלה בתחפושת)
  • Das Kapital, רומן, 1923
  • Josef-Kainz-Gedenkbuch, Wien 1924 (ספר לזכרו של יוזף קיינץ)
  • Die linke und die rechte Hand, רומן, 1927 (מהדורה מחודשת: Graz 1985)
  • Die Wienerin im Spiegel der Jahrhunderte (עריכה ומבוא), 1927
  • Evarist und Leander, סיפור, 1931
  • Geist und Gemeinschaft, Reden, 1932
  • Der gefährliche Augenblick. Abenteuer und Verwandlungen, סיפורים, 1932
  • Gottlieb Weniger dient der Gerechtigkeit, רומן, 1934
  • Wien. Bild und Schicksal, 1938
  • Metternich. Staatsmann und Kavalier, 1947 (מהדורות חדשות: Wien 1973, München 1977, 1981)
  • Franz Grillparzer. Der Dichter Österreichs, 1948 (מהדורה חדשה: Wien/München 1972)
  • 1948 Das Wirtshaus zur verlorenen Zeit, אוטוביוגרפיה,
  • Wiener Klatsch: sechs Einakter, Wien/München 1974
  • Aus unserer verlorenen Zeit. Autobiographische Notizen 1890 – 1938 Wien 2004 רישומים אוטוביוגרפיים, עם אחרית דבר מאת פטרישיה אן אנדרס (Andres)
  • Erzählen heißt, der Wahrheit verschworen sein. (מהדורה בקורתית בעריכת פטרישיה אן אנדרס) גרסאות באנגלית ובגרמנית של רישומיו על ימיו במחנה הריכוז KZ-Bericht „Die Zeit im Lager – Through Work to Freedom“, Frankfurt/Main - Berlin 2010

תרגומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראול אוארנהיימר תרגם לגרמנית יצירות מאת סנט- בב ("דיוקנאות ספרותיים מצרפת של המאות 19-17", עם מבוא מאת שטפן צווייג), פול ז'רלדי ("הלן"), ושל קרוב המשפחה שלו, המחזאי היהודי-הונגרי ינה הלטאי (הרצל).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ראול אוארנהיימר בוויקישיתוף

Reinhard Müller - Raoul Auernheimer, biographie,on site "Die Arbeitlosen von Marienthal, AGSO",

Literary Biography Thomson Gale 2005-2006

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 Reinhard Müller
  2. ^ Oesterreich Lexikon