שטפן צווייג

שטפן צווייג
Stefan Zweig

לידה	28 בנובמבר 1881 וינה, האימפריה האוסטרו-הונגרית
התאבד	22 בפברואר 1942 (בגיל 60) פטרופוליס, ברזיל
מקום קבורה	Petrópolis Municipal Cemetery
מדינה	ציסלייטניה, אוסטריה
מקום מגורים	זלצבורג
יצירות בולטות	משחק המלכים, הנערה מהדואר, מכתב של אלמונית, העולם של אתמול, קוצר רוחו של הלב
שפות היצירה	גרמנית
אירועים משמעותיים	שריפת הספרים בגרמניה הנאצית (1933) הגירה (1934)
הושפע מ	זיגמונד פרויד
השכלה	אוניברסיטת וינה
תקופת פעילות	1901–1942 (כ־41 שנים)
תארים	דוקטור לפילוסופיה
השקפה דתית	יהדות
בנות זוג	Friderike Maria Zweig Lotte Zweig
פרסים והוקרה	מסדר הצלב הדרומי
חתימה

שטפן צווייג בסביבות שנת 1912

מכתב ההתאבדות של צווייג, 1942. בתערוכה בספריה הלאומית, 2025

שטפן צווייג (בגרמנית: Stefan Zweig; 28 בנובמבר 1881 – 22 בפברואר 1942) היה סופר, מחזאי, עיתונאי ואינטלקטואל יהודי-אוסטרי. בשיא הקריירה הספרותית שלו, בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20, היה צווייג אחד הסופרים המתורגמים והפופולריים ביותר בעולם, ספריו נמכרו בעשרות מיליוני עותקים ובשפות רבות.

ביוגרפיה

שטפן צווייג נולד בווינה כבנם השני של משפה יהודית מתבוללת. הוריו היו יצרן הטקסטיל היהודי האמיד מוריץ צווייג ואידה לבית ברטאואר, בתו של בעל בנקים יהודי-אוסטרי, שנולדה וגדלה בעיר אנקונה שבאיטליה. קרוב משפחתו הוא הפעיל הציוני ד"ר אגון מיכאל צווייג. אחיו הבכור, אלפרד, נכנס לעסקי האב ולכן שטפן היה חופשי להקדיש עצמו לכתיבה. כשהיה ילד היו לו התקפי זעם רבים ועימותים עם אמו, שהייתה בעלת אופי נוקשה, ולכן התקרב לסבתו מצד אביו. ב-1899, עם סיום לימודיו בגימנסיה, למד בווינה גרמניסטיקה ורומניסטיקה (פילולוגיה של משפחת השפות הלטיניות). כותרת עבודת הדוקטורט שפרסם בשנת 1904 הייתה "הפילוסופיה של איפוליט טן" (Die Philosophie des Hippolyte Taine).

בגיל 19 הגיש צווייג לראשונה מאמר למוסף הספרותי של העיתון Neue Freie Presse, החשוב בעיתוני האימפריה האוסטרו-הונגרית. להפתעתו, עורך המוסף היוקרתי הזמין אותו לפגישה, ואף קיבל את מאמרו לפרסום. העורך היה מייסד התנועה הציונית, בנימין זאב הרצל, והמפגש היווה בסיס להערכה עמוקה וליחסי ידידות בין צווייג להרצל (ראו העולם של אתמול).

כבר במהלך לימודיו פרסם שירים ("מיתרים כסופים" או "נימי הכסף", 1901), ובהם השפעות של הוגו פון הופמנסתאל ושל ריינר מריה רילקה. במשך סמסטר שהה בברלין, בה נחשף לאווירה אינטלקטואלית בין-לאומית. הגיע למסקנה שהדרך הטובה ביותר למשורר וסופר צעיר לרכוש מיומנות היא על ידי תרגום כותבים חשובים. הוא תרגם מעבודותיהם של פול ורלן, ג'ון קיטס, שארל בודלר, ובמיוחד משל אמיל ורהארן. ב-1904 הופיעו הנובלות הראשונות פרי עטו, ובסוגה ספרותית זו בא לו עיקר פרסומו. הוא פיתח סגנון כתיבה ייחודי, ששילב פרשנות פסיכולוגית מזהירה עם יכולת סיפור כובשת ומסוגננת. בנוסף לפרסומיו ולתרגומיו, עבד כעיתונאי.

צווייג טיפח אורח חיים בורגני אמיד, והרבה בנסיעות. בשנת 1910 ביקר בהודו, ובשנת 1912 באמריקה. עם שובו לגרמניה הצטרף כחבר מערכת להוצאת אינזל, ומאז הוציא בה את ספריו. במקביל, היה לאחד מאספני האוטוגרפים החשובים בזמנו. האוסף שלו שיקף את תחומי העניין הרוחניים שלו, כפי שבאו לידי ביטוי בכמה מספריו.

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה התנדב לצבא. תחילה שירת כספרן ולאחר מכן הוצב בשירות העיתונאות הצבאית. מאוחר יותר כתב צווייג באוטוביוגרפיה שלו כי סלד מפעילויות צבאיות ובחר שלא להתגייס, אולם מה שגרם לו להתנדב לשירות צבאי הייתה סקרנותו לרדת אל השטח, לצפות בנעשה במלחמה, ולדווח על הנעשה בה כעיתונאי. כמו כן כתב כי חש אי נוחות שלא לשרת כלל. עם זאת הוא התנגד למלחמה מראשיתה עקב אורח חייו הקוסמופוליטי והאמונה שאירופה היא ישות אחת, וכן בהשפעת חברו, הפציפיסט הצרפתי רומן רולן. בשנת 1917 שוחרר מהשירות הצבאי. הוא עקר לציריך שבשווייץ הנייטרלית, ושם שימש ככתב מטעם העיתון הווינאי הבולט "נוֹיֶה פְרַיֶיה פְּרֶסֶה" (Die Neue Freie Presse). צווייג כתב עבור משורר היידיש מלך רביץ' מכתב לצבא האוסטרו-הונגרי הממליץ לשחרר אותו בשל היותו משורר מוכשר, לאחר שרביץ' הראה לו שירים שכתב בתרגום לגרמנית.

1919 עד 1933

עם תום המלחמה שב צווייג לאוסטריה והתגורר בזלצבורג. ב-1919 נישא לפרדריקה פון וינטרניץ. בתור אינטלקטואל בולט יצא חוצץ נגד הלאומנות, ותמך באחדותה הרוחנית של אירופה. בתקופה זו הרבה לכתוב סיפורים, ביוגרפיות היסטוריות, דרמות ונובלות. תיאורי־הרגע ההיסטוריים המרכיבים את שעות הרות גורל (1927) נחשבים עד היום לאחת מפסגות יצירתו, והספר נמכר בכ-200,000 עותקים בגרמניה לבדה. שנים אלו היו פוריות ומוצלחות מאוד עבור צווייג, שזכה להצלחה ולפופולריות רבה בכל אירופה.

בשנת 1928 נסע צוויג לברית המועצות, שם פורסמו ספריו ברוסית בעידודו של מקסים גורקי. בהזדמנות זו גם ביקר בקברו של לב טולסטוי, ותיאר אותו מאוחר יותר כאחד המקומות היפים והמרגשים ביותר שראה מימיו. בשנת 1933 החלו הנאצים לשרוף את ספריו, אך קהל הקוראים הנאמן שלו עדיין עקב בהתלהבות אחר כתיבתו. רק כשהוכנסו יצירותיו אל הרשימה האסורה, החל קהל קוראיו בגרמניה להצטמצם באופן חד.

הקשר עם זיגמונד פרויד

בכל פעם שצווייג פרסם ספר חדש הוא נהג לשלוח עותק לזיגמונד פרויד עם הקדשה אישית. פרויד קרא את הספרים והגיב באריכות, תוך שהוא מנתח את הדמויות במבט פסיכואנליטי. צוויג גם הסתמך על התורה הפרוידיאנית בכתיבתו.

1934 עד 1942

כאשר עלו הנאצים לשלטון בגרמניה ב-1933, פנה צווייג בהדרגה ללונדון. ספריו לא יכלו להתפרסם עוד בהוצאת אינזל הנודעת בפרנקפורט, ויצאו עתה לאור בווינה. קשריו עם גרמניה לא פסקו באופן מוחלט, ובשנת 1935 חיבר את הליברית לאופרה "האישה השתקנית" מאת ריכרד שטראוס. באותה שנה נסע גם לדרום אמריקה, והוקסם מברזיל.

בשנת 1936 אסרו הנאצים על פרסום ספריו של צווייג בגרמניה. עם סיפוח אוסטריה לרייך הגרמני ב-1938, עקר צווייג באופן סופי לבריטניה. ב-1938 התגרש, ולאחר שנה נישא בפעם השנייה, למזכירתו שרלוט (לוטה) אלטמן.

לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה קיבל אזרחות בריטית. הוא עזב את לונדון ועבר לברזיל, ובדרך שהה גם בניו יורק, בארגנטינה ובפרגוואי.

בשנת 1941 הופיעה הנובלה "משחק המלכים" (Schachnovelle).

מותו

ב-22 בפברואר 1942 התאבד צווייג יחד עם רעייתו בעיירת הנופש הברזילאית פטרופוליס. השניים נטלו תרופות במינון גבוה, "מתוך רצון חופשי ובהכרה צלולה", כפי שכתב צווייג במכתב ההתאבדות שלו, בשל שברון לב על חורבנה של "מולדתו הרוחנית אירופה". לאחר מותו של צווייג יצאה לאור האוטוביוגרפיה שלו "העולם של אתמול". את העותק היחיד של כתב היד שלח צווייג להוצאה לאור יום אחד לפני מותו.

מותו גרם לזעזוע בקרב קהל קוראיו והתקשורת דיווחה על דבר מותו בהרחבה למרות שמותו אירע בעיצומה של מלחמת העולם השנייה.

הצלחתו כסופר ופרשנותה

ספריו של צווייג הצליחו באופן יוצא דופן, בפרט בקרב קוראים צעירים. הצלחתו המסחרית הגדולה חרגה מגבולות העולם דובר הגרמנית, ספריו תורגמו לשפות רבות, והוא הפך לאחד הסופרים המוכרים בעולם ולאדם אמיד. ידידיו הסופרים, כולל כאלה שצווייג תמך בהם מבחינה כספית, השמיצו אותו על הצלחתו זו, אך בהיותו אדם טוב ועדין נפש הוא לא נטר להם טינה על כך. את הצלחתו ואת התאבדותו הטרגית – על רקע עליית הנאציזם וחורבנה של התרבות האירופית בה גדל – תיארה מבקרת הספרות גיטה אבינור באופן הבא:

סטפן צווייג היה סופר פופולרי, ורבים לא יכלו לסלוח לו זאת. הוא לא היה סופר גדול, אך הוא גם לא היה סופר גרוע. כולנו קראנו את סטפן צווייג בגיל ההתבגרות, והיינו שבויים לקסמו. אחר כך בגרנו והתפכחנו וזלזלנו בו זלזול מהול בחיבה. רומאנטיקן ללא תקנה, לא היה יכול להשלים עם המציאות. עמו ירדה לקבר האשליה על היהודי כאזרח העולם.

— גיטה אבינור, "יהודים בוינה", בספרה הפורטת על הפסנתר הכחול, מפעל סופרי חיפה, 1974, עמ' 62–67, בעמ' 67

צוויג, היהדות והציונות

כילד, משפחתו של צוויג הייתה רחוקה מהדת היהודית, וצווייג תיאר את עצמו מאוחר יותר כ"יהודי בדרך מקרה"; עם זאת מעולם לא התכחש ליהדותו והסתייג מהתבוללות, ואף כתב על נושאים יהודיים. בשהותו בברזיל, אף הלך לתפילת כל נדרי.

צוויג היה מסויג ביחסו לתנועה הציונית. הוא חשש שמה תנועה לאומית יהודית תדרדר ללאומנות כמו שהיה במלחמת העולם הראשונה. עם זאת הוא העריך את הרצל על רצונו לפתור את השאלה היהודית מתוך העם היהודי. הוא גם שלח ברכה לפתיחת האוניברסיטה העברית בירושלים ב-1925. הוא גם היה מיודד עם מנהיגים ציונים דוגמת חיים ויצמן.

הנצחתו

ארכיונו האישי של צווייג הגיע ב-1933 לספרייה הלאומית בירושלים. בהזמנת מנהלה דאז שמואל הוגו ברגמן. צוויג בחר לשלוח מכתבים של אנשים שמתו או מתנגדים למשטר הנאצי. צוויג ביקש מברגמן שלא לפרסם את המעשה וגם להמתין לפרסום הארכיון 10 שנים ממות המחברים. ארכיון זה שמור בספרייה עד היום.

ב-2010 פרסם הסופר הצרפתי לוראן סקסיק רומן תיעודי בשם "ימיו האחרונים של סטפן צוייג".

ב-2014 יצא לאקרנים הסרט "מלון גרנד בודפשט", שהפיק וביים הבמאי האמריקאי וס אנדרסון, לפי תסריט שנכתב על פי כמה מסיפוריו של צווייג.

ב-1948 הופק הסרט מכתב מאישה אלמונית, וב-1962 הופקה לסרט גרסה מצרית בכיכובו של פריד אל אטרש. ב-2004 הופק סרט סיני דובר מנדרינית המבוסס על אותו רומן.

ב-2016 יצא סרט הדרמה "Stefan Zweig: Farewell to Europe", שמבוסס על הביוגרפיה של צווייג.

ב-1960 וב-2021 יצאו סרטים על פי הנובלה "משחק המלכים" של צוויג (העיבוד הראשון נקרא "שטיפת מוח").

ב-2023 עיבד תיאטרון מיקרו את הרומנים "פחד" ו"העולם של אתמול", לכדי הצגה אחת.

מבחר מכתביו שתורגמו לעברית

(על פי סדר הוצאתם המקורי)

• חלומות שכוחים (Vergessene Träume): סיפור קצר (1900), תרגם מגרמנית: הראל קין, הוצאת תשע נשמות, 2023 (מתוך הקובץ "חלומות שכוחים").
• מיתרים כסופים: שירים (1901).
• שני בודדים (Zwei Einsame): סיפור קצר (1901), תרגם מגרמנית: הראל קין, הוצאת תשע נשמות, 2024 (מתוך הקובץ "אדם בלתי נשכח").
• מסע הנדודים (Die Wanderung): סיפור קצר (1902), תרגם מגרמנית: הראל קין, הוצאת תשע נשמות, 2024 (מתוך הקובץ "אדם בלתי נשכח").
• הכוכב מעל היער (Der Stern über dem Walde): נובלה (1904) תרגם מגרמנית הראל קין, הוצאת תשע נשמות, 2016 (יצא בספר "הכוכב מעל היער, לראות אישה", כאשר היצירה השנייה מאת אנמארי שוורצנבך).
• מתוך הקובץ "אהבות עכורות" – תרגמה ליה נירגד, הוצאת מודן, 2022:
  • אהבתה של אריקה אוואלד (Die Liebe der Erika Ewald): נובלה (1904).
  • סיפור דמדומים (Geschichte in der Dämmerung): נובלה (1911).
  • האומנת (Die Gouvernante): נובלה (1911).
• בלהט סוד (Brennendes Geheimnis), נובלה (1911):
  • 1941 – תרגם ישראל קרניאלי, הוצאת נצר.
  • 1955 – תרגם דב קמחי, הוצאת מסדה (יצא בשם "סוד צורב" מתוך הקובץ "עשרים וארבע שעות בחיי אישה").
  • 1985 – תרגם צבי ארד, הוצאת זמורה-ביתן (יצא בשם "סוד כמוס" מתוך הקובץ "במבוכת הרגשות").
  • 1997 – תרגם אברם קנטור, ספרית הפועלים.
  • 2024 – תרגם מגרמנית הראל קין, הוצאת תשע נשמות (יצא בשם "סוד בוער").
• ירמיהו (Jeremias): מחזה (1917), פיוט דרמטי, עברית- אביגדור המאירי הוצאת המחלקה לענייני הנוער והחלוץ של ההסתדרות הציונית ירושלים תש"י 1950.
• תקרית על אגם ז'נבה (Episode am Genfer See): נובלה (1919), תרגם צבי ארד, הוצאת זמורה-ביתן, תשמ"ו 1985 (מתוך הקובץ "במבוכת הרגשות"); מהדורה נוספת: תרגמה מגרמנית ליה נירגד, הוצאת כתר, 2024 (מתוך הקובץ "הדחף").
• הדחף (Der Zwang): נובלה (1920), תרגמה מגרמנית ליה נירגד, הוצאת כתר, 2024 (מתוך הקובץ "הדחף").
• פחד (Angst): נובלה (1920), תרגם מגרמנית הראל קין, הוצאת תשע נשמות, 2017.
• סמטת אור הירח (Die Mondscheingasse): נובלה (1922), תרגם מגרמנית הראל קין, הוצאת תשע נשמות, 2024 (מתוך הקובץ "אדם בלתי נשכח").
• אמוק (Der Amokläufer): נובלה (1922), תרגם שמעון הלקין, הוצאת משרד הביטחון (ספריית תרמיל), 1964; מהדורה נוספת: תרגם צבי ארד, הוצאת זמורה-ביתן, תשמ"ד 1984 (מתוך הקובץ "לילה מופלא"); מהדורה נוספת: תרגם יונתן ניראד, הוצאת עם עובד, 1999 (יצא בשם "ריצת אמוק").
• עיני האח הנצחי (Die Augen des ewigen Bruders): נובלה קצרה הבנויה כאגדה פילוסופית (1922), תרגם מגרמנית הראל קין, הוצאת תשע נשמות, 2015.
• מכתב האלמונית (Brief einer Unbekannten) נובלה (1922):
  • 1965 – תרגם יוסף ריזברג, הוצאת מ. ניומן.
  • 1984 – תרגם צבי ארד, הוצאת זמורה-ביתן, תשמ"ד (מתוך הקובץ "לילה מופלא").
  • 2020 – תרגם הראל קין, הוצאת תשע נשמות, 2020 (יצא תחת השם "מכתב של אלמונית").
• האוסף הסמוי (Die unsichtbare Sammlung): נובלה (1925), תרגם צבי ארד, הוצאת זמורה-ביתן, תשמ"ו 1985 (מתוך הקובץ "במבוכת הרגשות"); מהדורה נוספת: תרגם גדי גולדברג, הוצאת מִנֶּגֶד, 2019 (יצא בשם "האוסף הבלתי נראה").
• במבוכת הרגשות (Verwirrung der Gefühle): נובלה (1927), תרגם צבי ארד, הוצאת זמורה-ביתן, תשמ"ו 1985 (מתוך הקובץ "במבוכת הרגשות"); מהדורה נוספת, תרגם מגרמנית הראל קין, הוצאת תשע נשמות, 2025 (יצא בשם "סערת רגשות").
• לב גווע (Untergang eines Herzens): נובלה (1927), תרגמה ליה נירגד, הוצאת מודן, 2022 (מתוך הקובץ "אהבות עכורות").
• החתונה בליון (Die Hochzeit von Lyon): סיפור קצר (1927), תרגם מגרמנית הראל קין, הוצאת תשע נשמות, 2024 (מתוך הקובץ "אדם בלתי נשכח").
• עשרים וארבע שעות בחיי אישה (Vierundzwanzig Stunden aus dem Leben einer Frau) נובלה (1927):
  • 1955 – תרגם אידוב כהן, הוצאת מסדה (מתוך הקובץ "עשרים וארבע שעות בחיי אישה").
  • 1968 – תרגם יצחק לבנון, הוצאת רות.
  • 1984 – תרגם צבי ארד, הוצאת זמורה-ביתן (מתוך הקובץ "לילה מופלא").
  • 2018 – תרגם הראל קין, הוצאת תשע נשמות.
• שעות הרות גורל (Sternstunden der Menschheit): מבחר סיפורים היסטוריים (1927), תרגמה עדנה קורנפלד, הוצאת גרעיני זהב, 1958; מהדורה נוספת: תרגם צבי ארד, הוצאת זמורה-ביתן, תשמ"ה 1985.
• מנדל של הספרים (Buchmendel): נובלה קצרה (1928), תרגם מגרמנית הראל קין, הוצאת תשע נשמות, 2016 – סביב דמותו של "יעקב מנדל", יהודי רוסי שהיגר לוינה.
• מרד המציאות (Widerstand der Wirklichkeit): נובלה (1929) תרגם מגרמנית הראל קין, הוצאת תשע נשמות, 2017 (יצא לאור לראשונה רק ב-1976).
• פושה (Joseph Fouché. Bildnis eines politischen Menschen): ביוגרפיה (1929), תרגם יצחק הירשברג, הוצאת בקר (1951); מהדורה נוספת: ז'וזף פושה, הוצאת גרעיני זהב, 1958; מהדורה נוספת: ז'וזף פושה, תרגמה טלי שוורצשטיין-בסר, ספרי עליית הגג, 2003.
• מרי אנטואנט (Marie Antoinette. Bildnis eines mittleren Charakters): ביוגרפיה (1932), תרגם צבי ארד, הוצאת זמורה-ביתן, 1987.
• אראסמוס מרוטרדם (Triumph und Tragik des Erasmus von Rotterdam): ביוגרפיה של דזיריוס אראסמוס (1934), תרגם יוסף ונקרט, מבוא מאת פרופ' יעקב גולומב על אודות צווייג וזיקתו ליהדות, הוצאת כרמל, תשס"ד 2004.
• לפורלה (Leporella): נובלה (1935), תרגם מגרמנית הראל קין, הוצאת תשע נשמות, 2023 (מתוך הקובץ "חלומות שכוחים").
• מריה סטיוארט (Maria Stuart): ביוגרפיה (1935), תרגם דב קמחי, הוצאת מצפה, 1936; מהדורה נוספת: תרגם צבי ארד, הוצאת זמורה-ביתן, 1988.
• המנורה הגנוזה (Der begrabene Leuchter): נובלה (1936), תרגם ישראל פישמן, הוצאת י. שרברק, 1946; מהדורה נוספת: תרגם מגרמנית הראל קין, הוצאת תשע נשמות, 2021 (יצא בשם "המנורה הטמונה").
• מגלן (Magellan. Der Mann und seine Tat): ביוגרפיה (1938), תרגם יצחק הירשברג, הוצאת בקר; מהדורה נוספת: תרגמה מתרגום לאנגלית ליה נירגד, הוצאת מודן, 2020.
• קוצר רוחו של הלב (Ungeduld des Herzens) רומן (1939):
  • 1948 – תרגם אליקים ויינברג, הוצאת מסדה, תש"ח (יצא בשם "הישמר מן הרחמים").
  • 1984 – תרגם צבי ארד, הוצאת זמורה-ביתן, תשמ"ד.
  • 1986 – תרגמה ניצה בן-ארי, הוצאת זמורה-ביתן, תשמ"ו.
• היה זה הוא? (?War er es): תרגם מגרמנית הראל קין, הוצאת זיקית, 2015. נובלת מתח קצרה.
• קלריסה (Clarissa): נובלה בלתי גמורה (1941), תרגמה טלי קונס, הוצאת מודן, 2016.
• משחק המלכים (Schachnovelle) נובלה (1941):
  • 1949 – תרגם פסח ליפובצקי הוצאת ליינמן.
  • 1984 – תרגם צבי ארד, הוצאת זמורה-ביתן, תשמ"ד (מתוך הקובץ "לילה מופלא").
  • 2004 – תרגם אברהם רוזן, הוצאת מעיין, 2004.
  • 2021 – תרגם מגרמנית הראל קין, הוצאת תשע נשמות (יצא בשם "נובלת שחמט").
• העולם של אתמול (Die Welt von Gestern): אוטוביוגרפיה (1942), תרגם ברוך קרופניק, הוצאת ליינמן, 1949; מהדורה נוספת: תרגם צבי ארד, הוצאת זמורה-ביתן, תשמ"ג 1982.
• בלזק (Balzac): ביוגרפיה (1946), תרגם אוריאל שלח, הוצאת קרני, 1952; מהדורה נוספת: תרגמה נועה קול, הוצאת כרמל, 2016 (יצא בשם "בלזאק").
• אדם בלתי נשכח (Ein Mensch, den man nicht vergisst): סיפור קצר (1946), תרגם מגרמנית הראל קין, הוצאת תשע נשמות, 2024 (מתוך הקובץ "אדם בלתי נשכח").
• הרחוב לאור הירח: סיפורים (1949), תרגם דב קמחי, הוצאת מסדה (קובץ הכולל את "פחד", "הרחוב לאור הירח", "הכפייה", "איש הספר" ו-"הפליט").
• אנשים וגורלות: קובץ מסות ביוגרפיות, תרגם צבי ארד, הוצאת זמורה-ביתן, תשמ"ו 1986.
• הנערה מהדואר (Rausch der Verwandlung): תרגמה טלי קונס, הוצאת מודן, 2013. רומן שנמצא בעיזבון של צווייג ופורסם לראשונה ב-1982.
• הדחף, תרגמה ליה נירגד, הוצאת כתר, 2024.
• סוד בוער,תרגם : הראל קין, הוצאת תשע נשמות, 2024.

לקריאה נוספת

• גרשון שקד, "חסד התבונה וחרפת הייסורים: חליפת המכתבים בין יוזף רות לשטפן צווייג", מכאן ג', תשס"ג 2003.
• מרדכי נדב, "מהר הקפוצינים להר הצופים", הארץ, פברואר 1981.
• מרגריטה פזי, "עולמו של שטפן צווייג", על המשמר, דצמבר 1981.
• לורן סקסיק, ימיו האחרונים של סטפן צווייג, תרגם ניר רצ'קובסקי, ספרית פועלים, 2011.
• פרופ׳ מינה רוזן, שורשי אוויר באירופה, מדרך רגל בעמק: על מכתבי היהדות של שטפן צוויג והאנשים שביניהם, באתר: ד״ר לאה מזור – על מקרא הוראה וחינוך

• נורית פגי, שטפן צווייג – רטוריקה של קורבן (עבודת מאסטר)
• דקל שי-שחורי, גזעי עצים בשלג: ארבעה סופרים יהודים וינאיים, מרכז זלמן שזר ומכון ליאו בק, ירושלים תשפ"ג.
• מכתבים על יהודים ויהדות, בעריכת: שטפן ליט, תרגמה קטיה מנור, הוצאת כרמל, 2024.

קישורים חיצוניים

• כתבי שטפן צווייג, בפרויקט בן-יהודה
• 70 שנה לסטפן צוויג באתר הספרייה הלאומית
• מידע על שטפן צווייג בקטלוג הספרייה הלאומית
• סטפן ליט, מכתבו של וולטר רתנאו אל סטפן צוייג, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, ינואר 2017
• סטפן ליט, ספריית העולם של שטפן צווייג והשירה העברית, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, אפריל 2020
• סטפן ליט, "אם היהדות היא טרגדיה, הבה נחיה אותה" – המכתבים של שטפן צווייג נחשפים, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 9 בנובמבר 2017
• אתר המוקדש לשטפן צווייג
• ורד ליון ירושלמי, המכתבים נחשפים: הקשר הציוני של שטפן צווייג, בהסכת "הספרנים" של הספרייה הלאומית, אורח: ד"ר סטפן ליט, ספוטיפיי, אפל. 2022
• שטפן צווייג, הדיוקן, דבר, 8 במאי 1936, פרק העוסק בזיגמונד פרויד מתוך הספר "ריפוי בדרך הרוח".
• מוות בפטרופוליס, דבר, 6 באפריל 1962, המשך
• עופר אדרת, "ביני לביני השתעשעתי תמיד ברעיון לתאר את סיפורה של פלשתינה", באתר הארץ, 16 באוקטובר 2009
• פריץ נשיץ, 23 בפברואר 1962, לבטים ששמם סטפן צווייג, באתר הארץ, 18 במרץ 2012
• עופר אדרת, שטפן צווייג מסביר למעריץ צעיר למה יהודים לא צריכים להתגאות בדתם, באתר הארץ, 15 בנובמבר 2016
• מורדי מילר, גילוי מאוחר, מקור ראשון, מוסף "שבת", 22 בינואר 2017
• כרמית ספיר ויץ, ‏לא אהד את הרעיון הציוני: סוד קסמו של הסופר שטפן צוויג, באתר מעריב אונליין, 19 ביוני 2016
• שטפן צווייג, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• כתבי שטפן צווייג בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
• רוברט פילפוט, "בשביל מי יש לכתוב? בשביל מה יש לחיות?", באתר זמן ישראל, 23 באוקטובר 2021
• שטפן צווייג, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• שטפן צווייג (1881-1942), דף שער בספרייה הלאומית

• שטפן צווייג, ברשת החברתית Goodreads
• מכתבים של צווייג באתר הארכיון הציוני, פברואר 2022
• "מולדתי איבדה עצמה לדעת": שטפן צווייג נפרד מחייו באתר הספרייה הלאומית
• יותם אחיאסף, המוות עצמו חתם אותה יחד עם בטהובן, באתר הארץ, 22 באוקטובר 2024

על ספריו

• דוד רוזנטל‏, "הנערה מהדואר" התגלה בעזבונו של שטפן צוויג 40 שנים לאחר מותו, ועדיין רלוונטי, באתר וואלה, 31 באוקטובר 2013
• עופרה עופר אורן, "מנדל של הספרים": דרישת שלום מרתקת, בבלוג "סופרת ספרים", 6 במאי 2016
• אריק גלסנר, "קלריסה": תזכורת לכישרונו של שטפן צוויג, באתר ynet, 9 בספטמבר 2016
• דוד רוזנטל‏, בין מלחמות: "קלריסה" הוא ספר אנושי ומרגש על אירופה של שנות ה-20 וה-30, באתר וואלה, 11 בספטמבר 2016
• אריק גלסנר, על "קלריסה", של שטפן צוויג על "עיני האח הנצחי" של צוויג, פורסם במדור לספרות ב"7 לילות" של "ידיעות אחרונות", 15 בספטמבר 2016
• יצחק מור, ‏ביקורת על הספר "פחד", השילוח, 6, ספטמבר 2017.
• עופרה עופר אורן, "מרד המציאות": איך ההיסטוריה משפיעה על חייהם של אוהבים, בבלוג "סופרת ספרים", 2 בינואר 2018
• עופרה עופר אורן, "24 שעות בחיי אישה": האם לא תיתכן שום מיניות אצל אישה בת 67?, בבלוג "סופרת ספרים", 21 במרץ 2019
• עופרה עופר אורן, שטפן צווייג, "קוצר רוחו של הלב": האם יאושו של הזולת מחייב אותנו?, בבלוג "סופרת ספרים", 2 ביולי 2019
• עופרה עופר אורן, "מכתב של אלמונית": האם העוצמה הרגשית תגבר על האדישות, בבלוג "סופרת ספרים", 9 בספטמבר 2020
• אתי סרוסי, "אנשים וגורלות": בין ההיסטורי לאישי, באתר "דיומא", 11 בדצמבר 2020
• עופרה עופר אורן, "מגלן": ההישג המופלא של מגלה הארצות ושל הסופר שסיפר עליו, בבלוג "סופרת ספרים", 14 במרץ 2021
• עופרה עופר אורן, "המנורה הטמונה": האם המנורה מבית המקדש קדושה?, בבלוג "סופרת ספרים", 11 בנובמבר 2021
• חיים וייס, "הכאב הזה הוא מוֺרָשָָה" על המנורה הטמונה, פנס מוסף לביקורת ספרות, ינואר 2022.
• דקל שי שחורי, "מנגינת אהבה נשכחת" על אהבות עכורות, פנס מוסף לביקורת ספרות, דצמבר 2022.
• עופרה עופר אורן, "חלומות שכוחים": כל כך יפה!, בבלוג "סופרת ספרים", 16 באפריל 2023
• שירלי אברמי, ספר המסע המופלא, שתורגם מחדש לעברית, מספר סיפור חשוב גם על ישראל של ימינו, באתר הארץ, 12 ביולי 2023
• עופרה עופר אורן, "אהבות עכורות": ספר חגיגה!, בבלוג "סופרת ספרים", 17 בספטמבר 2023
• עופרה עופר אורן, "סוד בוער": נפלא!, בבלוג "סופרת ספרים", 18 באפריל 2024
• עופרה עופר אורן, "סערת רגשות": האם הסבל הזה תקף, בבלוג "סופרת ספרים", 11 בספטמבר 2025
• עופרה עופר אורן, "בלזק": על מי כתב ולמי דמה, בבלוג "סופרת ספרים", 31 במאי 2026