ראיי (סגנון מוזיקלי)

ראיי
راي
מקורות סגנוניים	מוזיקה בדוהית, מלחון, וורני
מקורות תרבותיים	תחילת המאה ה-20, אוראן, אלג'יריה
סוגות היתוך
	ראייאנדבי
סצנות אזוריות
	עין טמאושנט, מסקרה, אוראן, אוג'דה, רליזן, סעידא, סידי בל-עבאס, תלמסאן
נושאים קרובים
	מוזיקה אלג'יראית

ראיי (בערבית: راي) הוא ז'אנר מוזיקלי שמקורו בעיר אוראן באלג'יריה. כיום הסגנון נפוץ ברחבי העולם ובמיוחד בצרפת ומדינות צפון אפריקה.

מקורה של המוזיקה הוא בשירי הבדואים בסביבות העיר אוראן באלג'יר. במחצית השנייה של המאה ה-20 שולבו אלמנטים מודרניים מהמוזיקה המערבית לתוך המוזיקה המסורתית על ידי אומנים צעירים ובכך נוצרה מוזיקת הראיי המודרנית כפי שהיא מוכרת כיום.

בהתחלת שנות השמונים הונהגו במוזיקת ראיי סינתסייזרים ותיבות מקצבים, השפעות מן הרוק, פאנק (Funk), רגאיי והדיסקו. במגמה זו הצטיינו הזמרים והמפיקים ראשיד באבא אחמד ואחיו, פתחי באבא אחמד.

הדור הראשון של מוזיקאי ומוזיקאיות הראיי המודרניים כונה שייך ושייכה, כגון שייכה רימיטי. הדור החדש יותר, שהחל בעיקר בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20, מכונה "שבּ" ו"שבּה", מלשון "שבאב" (נוער), כגון שב מאמי.

אומנים בולטים

בתחום הראיי פועלים עשרות אמניות ואמני ראיי בולטים, לצד מאות אמנים ידועים פחות. שב חסני היה אחד מהאמנים הבולטים בסגנון הראיי בשנות ה-80 וה-90 של המאה ה-20. אמנים נוספים בתחום הם שב מאמי, שב נסרו, שבה זהאווניה ועוד.

גם שב חאלד נחשב למוזיקאי מצליח ביותר בז'אנר. חאלד זכה להצלחה בינלאומית והיה הראשון לפרוץ את גבולות אלג'יריה עם מוזיקת ראיי. להיטיו הגדולים "c'est la vie" ו"Aïcha" זכו לגרסאות כיסוי בישראל על ידי זמרים ים-תיכוניים^[1].