רביעיית מיתרים מספר 13 (שוברט)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.
ציור דיוקן של שוברט מ-1825

רביעיית המיתרים מספר 13 בלה מינור D 804 אופוס 29 או רביעיית רוזמונדהגרמנית:Streichquartett Nr. 13 „Rosamunde“) נכתבה על ידי המלחין האוסטרי פרנץ שוברט בין פברואר-מרץ 1824. היא הוקדשה לידיד המלחין, הכנר איגנץ שופנציג שביצע אותה בבכורה ב-14 במרץ 1824 כחבר הרביעייה שנשאה את שמו. שוברט כתב אות הרביעייה שלוש שנים אחרי הנסיון הקודם לכתוב בסוגה הזאת, ה- Quartettsatz D 703 ("פרק רביעייה" או רביעיית מיתרים אופוס 12 בדו מינור) שנשארה לא גמורה', בחלק אחד בלבד. "רביעיית רוזמונדה" הייתה הרביעייה היחידה של שוברט שהוצאה לאור בחיי המלחין [1]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכנר איגנץ שופנציג

בשנת 1824 התרחק שוברט מהלחנת שירים והתמקד ביצירת מוזיקה כלית קאמרית. בנוסף לרביעייה זו , הוא הלחין באותה שנה גם את רביעיית המיתרים ברה מינור מספר 14 "המוות והעלמה", את השמינייה, כמו כן את סונאטת גראנד דואו וה"דיברטיסמנטו בסגנון הונגרי" שניהם לפסנתר לארבע ידיים, ואת סונאטת ארפג'ונה. פרט לגרארד דואו בכל היצירות האלה בלטו יסודות מחזוריים - שניים או יותר חלקים בכל אחת מהן, המתקשרים ביניהם בדרך כלשהי כדי ליצור תחושת אחידות. במקרה הרביעייה ללה מינור, מוטיב מתוך המנואט שבחלק השלישי הופך ליסוד המלודי החשוב ביותר עבור החלק האחרון - פינאלה. שבורט הקדיש את היציר לאיגנץ שופנציג, ידיד טוב וכנר ראשי שברביעייה האישית של בטהובן שהקים אותה מחדש וכללה חוץ ממנו את הכנר קרל הולץ, הוויולן פרנץ וייס והצ'לן יוזף לינקה. [2] ביצוע הבכורה של הרביעייה התקיים באולם מוזיקפריין בווינה ב-14 במרץ 1824. שוברט התרשם כי הביצוע היה "די איטי, אבל טהור ומעודן" [3]

המבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרביעייה נמשכת כ-30 עד 40 דקות והיא מורכבת מארבעה חלקים:

  • 1.Allegro ma non troppo - בלה מינור
  • 2. Andante בדו מז'ור
  • 3.מימין לשמאל: Allegretto - Menuetto (בלה מינור) - Trio (לה מז'ור)
  • 4.Allegro moderato בלה מז'ור

כל חלק מתחיל בפיאניסימו. [4]

ניתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

Allegro ma non troppo

החלק הראשון הוא מאוד עוצמתי [5] . הוא נפתח במרקם המזכיר, במיוחד בקטעי הליווי חסרי המנוחה של הכינור השני, את הנושא המלנכולי מתוך אחד משירי שוברט המוקדמים - גרטכן ליד הכישור [1] על מלים מתוך פאוסט מאת גתה). הוא מזכיר גם את הליווי לנושא הראשון של סימפוניה השמינית של שוברט ("הבלתי גמורה").לפי ו.קונן יש בחלק זה של היצירה אסוציאציה עם השבירות הנשית של גיבורתו של גתה, מרגרטה. "כוחה של היצירה מעוצב בעדינות, בעומק ובאחידות האווירה הלירית" [1].

Andante

זהו החלק שהעניק לרבעייה את הכינוי, והוא מבוסס על נושא מהאינטרמצו (אנטרקט) השלישי במוזיקת הבמה שכתב שוברט עבור המחזה "רוזמונדה" מאת הרמינה פון שזי. (נושא דומה מופיע גם באימפרומפטו אופוס 142 בסי במול מז'ור D 935 שאותו הלחין כעבור שלוש שנים. בולט בו עצב מלבב.[6]. במשקל הדקטילי-ספונדאי הבולט בחלק איטי הזה ניתן לזהות את השפעת הסימפוניה השביעית של בטהובן. (טמפרליי). המלחין משתמש בו באותה תצוגה - חזרה (אנ') שאפשר למצוא בחלק האיטי של הסימפוניה התשיעית ("הגדולה" בלה מז'ור).

Menuetto: Allegretto – Trio

המנואט מקורי מאוד ו"מבטא את מהות הרעיון האמנותי של רביעייה" [6] . הוא מצטט שיר אחר של שוברט - אלילי יוון Die Götter Griechenlandes .D 677 מנובמבר .1819(שהוא כתב בזמנו על מילותיו של פרידריך שילר והרומז על עולם מסתורי ששקע [6]) והכולל את הקטע ?Schöne Welt, wo bist du (עולם יפה, איפה אתה?). הקשר לליד זה נתגלה לראשונה על ידי וילי קאהל, יותר ממאה שנה מאוחר יותר. (Kahl 1930) .פתיחת המנגינה חוזרת בהיפוך בהתחלת הטריו ומהדהדת מאוחר יותר בפתיחת החלק הסיום - פינאלה. ( 2011 Wollenberg). המלחין נעזר במודולציות "המבטאות תחכום פסיכולוגי רב" {ו.קונן) [7]

Allegro moderato

מתחיל בנושאים מקוריים בניחוח צועני-הונגרי ומקצבים קופצניים המשרים עליצות [7] . השיא מתבטא במנואט המסתיים בצלילים המשקפים כיבוי נפשי {[הערה|שם=קו 193}} וחרדה קיומית. [3]

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Quartett Britten

הרביעייה במדיה אמנותית אחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מהדורה שנייה 1959 Valentina J. Konen Schubert

(ההוצאה לאור המוזיקלית הממלכתית, מוסקבה, 1959 בתרגום לרומנית מאת תאודור באלאן ועדה פטרקסקו, ההוצאה לאור המוזיקלית 1961)

  • Stephen Jackson - Franz Schubert , an Essential Guide to his Life and Works Pavilion Books Ltd, London 1996

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 ו. קונן 1961 עמ' 190
  2. ^ Jackson עמ' 53
  3. ^ 1 2 Jackson עמ' 54
  4. ^ [באתר hyperion records https://www.hyperion-records.co.uk/dw.asp?dc=W8413_67585 ct] Misha Donat 2006
  5. ^ K.Christiansen 2012
  6. ^ 1 2 3 ו. קונן 1961 עמ' 192
  7. ^ 1 2 ו.קונן 1961 עמ' 193