רובה מיני
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
מודל נשק  |
| מדינה מייצרת |
הרפובליקה הצרפתית השנייה |
| מלחמות |
מלחמת קרים |
| מידע טכני | |
| קצב אש | 2–4 כדורים לדקה |
| מהירות לוע | 270–380 מטר/שניה |
  | |
רובה מיני (בצרפתית: Fusil Minié) היה מוסקט ששימש את חיל הרגלים של צבא צרפת מאמצע המאה ה-19 ובהמשך נכנס לשימוש צבאות אירופאים שונים והשם "רובה מיני" הפך לשם כללי של רובים מסוג זה. רובה המיני שייך לקטגוריית רובי המוסקט בעלי קנה מחורק וטעינה דרך פתח הקנה. רובה מיני הוא כלי נשק בעל חשיבות היסטורית בהיסטוריה של כלי הירי מאחר שהוא תוכן על מנת להשתמש בתחמשת חדשה שזכתה לשם כדור המיני (Balle Minié). תחמיש זה שתוכנן לאפשר טעינה מהירה של רובים נטעני לוע ולשפר את הביצועים הבליסטיים של הכדור היה צעד נוסף בדרך לביסוס מעמד הרובה בכלל כנשק העיקרי לגדודי חיל רגלים הצרפתים, ולאחר מכן ליחודת חי"ר של הצבאות השונים. את הדחיפה לפיתוח הרובה והתחמושת הביאו קשיים שנתקל בהם הצבא הצרפתי בלחימה צפון אפריקה, שם מצאו החיילים הצרפתיים כי רובי המוסקט שלהם לא מתאימים ללחימה מול רובים ארוכי-קנה וארוכי-טווח ששימשו את הצבאות היריבים. הצלחת הרובה והכדור הביאו לכך שכל הצבאות האירופאיים העיקריים הכניסו גרסה מייצור מקומי של רובה המיני לשימוש הצבאות שלהם.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפני כניסת קליעי "מיני" ורובי מיני לשימוש כלי הנשק החם העיקרי בידי חיילים היו רובי מוסקט בעלי קנה חלק שהשתמשו בכדורי מתכת יצוקים כתחמושת, מוסקטים בעלי קנה מחורק היו נכנסו לשימוש מוגבל מאחר שדרשו שכל הטענה של כדור דרך פתח הקנה תעשה תוך שימוש במוט מיוחד ופטיש עץ לדחיפת התחמיש אל קצה הקנה.
הרובה קיבל את שמו מהתחמושת ובעיקר הקליע שהומצא בשנת 1947 על ידי איש הצבא והממציא הצרפתי קלוד-אטיין מיני (Claude-Étienne Minié), הקליע שזכה לשם "קליע מיני" (Minié ball) בקוטר של 0.54 עד 0.58 אינץ' (14–18 מ"מ) תוכנן עם בסיס קוני חלול עבור רובי מוסקט הנטענים דרך לוע הקנה. הקליע נכנס לשימוש עם המצאת רובה המיני בשנת 1849 ונכנס לימוש בהצלחה רבה אך במספרים מוגבלים במלחמת קרים במהלך מלחמת האזרחים האמריקאית נעשה שימוש במספרים גדולים של רובים מתוצרת ארצות הברית שתוכננו, נבנו והשתמשו בתחמושת על בסיס רובה וקליע המיני הצרפתי. במהלך הלחימה התברר כי בגין התכונות הבליסטיות המשופרות כדורי העופרת החרוטיים בעלי הקליבר הגדול, בשילוב עם הסחרור המהיר יצרו פצעים איומים. בדיקות בליסטיות שנערכו על ידי הצבא הצרפתי ב-1849 הוכיחה שקליע שנורה ממרחק של 15 מטר הצליח לחדור לשני לוחות של עץ, כל אחד בעובי של כסנטימטר וחצי המוצבים במרחק של כ 50 ס"מ אחד מהשני.
עקרון פעולת הרובה והתחמושת[עריכת קוד מקור | עריכה]
רובה מיני השתמש בכדור "מיני" יצוק מעופרת בעל צורה חרוטית-גלילית, מעט קטן יותר מקדח הקנה, עם שלושה חריצים היקפיים חיצוניים שהיו מצופים בגריז ושקע חרוטי בבסיסו. בעת הירי הגז שנוצר משריפת אבק השריפה בקנה דחף בכוח את בסיס הקליע והרחיב את קוטרו כנגד הקנה המחורק ובכך יצר אטימה של הקנה הגדלת מהירות לוע וטווח מרבי והצמדה לסלילי הקנה שייצבו את הכדור במעופו והגדילו משמעותית את האפשרות לירי מדויק.
שימוש[עריכת קוד מקור | עריכה]
רובה מיני שמש את הצבא הצרפתי עד לשנות ה-70 של המאה ה-19 ולהכנסתם לשימוש של רובים הנטענים מבית בליעה הממוקם בחלק האחורי של הקנה (Breechloader) מסוג רובה טבטייר (Tabatière rifle).
בצבא הבריטי[עריכת קוד מקור | עריכה]
במקביל יוצרו רובי מיני עבור צבאות אחרים שהבולטים שבהם היו רובה אנפילד Pattern 1851 שהיה בשימוש הצבא הבריטי משנת 1851 עד 1855 וממנו ייוצרו 34,000רובים רובה זה הוחלף ברובה אנפילד Pattern 1853 (Pattern 1853 Enfield) שהיה בשימוש נרחב משנת 1853 עד לשנת 1867 וממנו ייוצרו 1,500,000 רובים.
עם פרוץ מלחמת קרים היה הצבא הבריטי בתהליך של הוצאת מוסקטים חלקי-קדח והכנסת רובי מיני לשימוש. בתחילת המלחמה שלוש מתוך ארבע הדיוויזיות של צבא השדה בחצי האי קרים השתמשו ברובי אנפילד מיני מדגם 1851, שאר הגדודים של הצבא שפעלו ברחבי לאימפריה עדיין השתמשו במוסקט מדגם 1842. עד סוף 1853 הוכנס לשימוש רובה-מוסקט אנפילד דגם 1853 לכל יחידות הצבא הבריטי.
בצבא האמריקאי[עריכת קוד מקור | עריכה]
מלחמת האזרחים האמריקאית הייתה המלחמה העיקרית בה נעשה שימוש נרחב ברובי-מוסקט מסוג מיני מדגמים שונים. מחקרים מודרניים מצביעים כי השימוש ברובי מיני על ידי חיילי צבא הצפון וצבא הדרום היה רחוק מלהפיק את מירב היתרון שהציע הנשק החדש, וזאת מאחר שירי מדויק חייב אימון וניסיון של היורה היו רוב החיילים המשתמשים ברובי המיני לסוגיו טירונים שקיבלו הכשרה מוגבלת בקליעה מאחר שבאימונים הדגש היה על קצב האש. יתר על כן, רוב הקרבות של מלחמת האזרחים נערכו בטווח קרוב יחסית תוך שימוש בטקטיקות של ירי צפוף וקצב אש גבוה. כך אבדה השפעת הדיוק היחסי לטווחים ארוכים של רובי המיני. כדור המיני נורה במסלול פרבולי גבוה, כתוצאה מכך, חיילים חסרי ניסיון רבים שלא התאימו את הכוונות לטווחים ירו את מירב האש מעל לראש האויב.
אנפילד דגם 1853[עריכת קוד מקור | עריכה]
רובה-מוסקט אנפילד 1853 שימש את צבאות הצפון וגם את הדרום במלחמת האזרחים האמריקאית במקביל לרובה המיני האמריקאי מסוג ספרינגפילד דגם 1861 (Springfield Model 1861). צבא הקונפדרציה קנה והשתמש במהלך המלחמה כמות גדולה מאד של רובי אנפילד, ההערכה היא שלמעלה מ-900,000 רובי מיני מתוצרת אנפילד יובאו לאמריקה ושימשו את חיילי הדרום בכל קרב מקרב שילה (אפריל 1862) ועד לקרבות האחרונים של המלחמה בשנת 1865. לאחר המלחמה נמכרו רובי אנפילד 1853 רבים לשימוש בידי חיילי שוגונות טוקוגאווה ושימשו את החיילים היפאניים במלחמת בושין.
רובה-מוסקט אנפילד 1853 מבוקש מאוד על ידי אזרחים המשתתפים בשחזור קרבות מלחמת האזרחים בארצות הברית, כמו גם כל ידי אספני נשק חם היסטורי של הצבא הבריטי, וכן אזרחים המשתמשים בנשק לספורט וציידים וזאת בשל איכותו, הדיוק והאמינות שלו. חברות מודרניות מייצרות רפרודוקציה מודרנית של רובה אנפילד 1853, אשר זמין בשוק האזרחי. החברה הבריטית Parker Hale יצרה גם רפרודוקציות של רובה-מוסקט אנפילד 1853 ושל מוסקטון אנפילד דפוס 1861 בשנות ה-70.
ספרינגפילד 1861[עריכת קוד מקור | עריכה]
במקביל לשימוש באנפילד 1853 החל צבא הצפון להחליף באופן הדרגתי את המוסקטים חלקי-קדח שהיו בשימוש ברובה מתוצרת ספרינגפילד דגם 1861, בסך הכל יוצרו יותר מ-1,000,000 מוסקטים מדגם 1861 מתוכם 265,129 בין 1 בינואר 1861 ל-31 בדצמבר 1863 על ידי חברת הנשק ספרינגפילד (Springfield Armory) והשאר על ידי קבלני משנה שונים, בהמשך המלחמה ובעקבות סדרת שיפורים יצא לשימוש רובה מיני ספרינגפילד 1863.
דגם 1861 היה רובה שייצורו היווה ציון דרך עבור צבא ארצות הברית, והונפק לשימוש של כל חיילי חיל הרגלים בעוד שלפני כן היה השימוש במוסקטים מוגבל ליחידות "מוסקטרים" – יחידות רובאים מתמחים בהפעלת הנשק. עם הכנסתה לשימוש של תחמושת מודרנית בעלת תרמילי מתכת וקליעים אינטגרליים הוסבו רובי המיני מדגם ספרינגפילד 1861 ו 1863 לרובים בעלי מערכת טעינה אחורית עד להחלפתם ברובי ספרינגפילד 1873 (Springfield model 1873).
דגם 1861 פופולרי מאוד בקרב משחזרי קרבות מלחמת האזרחים ואספנים כאחד בשל הדיוק, האמינות והרקע ההיסטורי שלו. אמנם קיימים רובי ספרינגפילד שבמקור יוצרו במאה ה-19 אך אלו רובי אספנות יקרים. וחברות שונות מייצרות רפרודוקציות מודרניות הנאמנות למקור.
יציאה משירות[עריכת קוד מקור | עריכה]
רובה המיני יצא משירות כאשר רובים בעלי טעינה אחורית ותחמושת מודרנית החלו להופיע בשדה הקרב. במלחמת שלזוויג השנייה ובמלחמת אוסטריה–פרוסיה שנערכו בשנות השבעים של המאה ה-19 נלחמו חיילים של ממלכת פרוסיה מול יריבים אירופאיים כשהם משתמשים ברובה דרייס שהיה בעל טעינה אחורית ומערכת טעינה מהפכנית שהשתמשה בבריח על מנת לסגור את בית הבליעה. שינויים מהפכניים אלו בתחמושת ותכנון רובים הפכו את רובי המיני וקליעי המיני למיושנים והם הוצאו מהשימוש.
