רומניה במלחמת העולם השנייה
 |
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
| |
| הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. | |
רומניה השתתפה במלחמת העולם השנייה מ-22 ביוני 1941 עד 9 במאי 1945: עד 22 באוגוסט 1944, רומניה תחת משטר אנטונסקו לחמה בצד מעצמות הציר. שתי אוגדות, ומספר יחידות צי וטייסים, לחמו בצד בעלות הברית; ב- 23 באוגוסט 1944 עברה המדינה כולה לצד בעלות הברית.
- 473,000 חיילים רומנים גויסו לצד הגרמנים כדי להילחם נגד ברית המועצות. בין כוחות הציר, היה זה הכוח המצוייד ביותר אחרי הכוח הגרמני[1]. הפעילות הצבעית של הצבא היבשתי הרומני שלחם נגד כוחות ברית המועצות הגיעה באוגוסט 1942 עד אסטרחאן
- 397,000 חיילים רומנים לחמו לצד ברית המועצות נגד כוחות הציר. היה זה הצבא המצוייד ביותר אחרי זה של ארצות הברית, ברית המועצות הרפובליקה הצרפתית והממלכה המאוחדת. הפעילות היבשתית של הצבא הרומני לצד הצבא האדום הגיע מערבה עד פראג
שהשתתפה בלחימה במסגרת שני המחנות, נחשבה רומניה למדינה מובסת ,בוועידת השלום בפריז ב -1947 ונאלצה לוותר על שטחים לטובת ברית המועצות ובולגריה, אך הצליחה להשיב לעצמה את צפון טרנסילבניה מידי מהונגריה [1] , [2] .
הרקע לכניסתה של רומניה למלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-23 במרץ 1939 נחתם הסכם רומניה-גרמניה לפיתוח יחסים כלכליים בין שתי המדינות, אשר ביסס את שליטתה של גרמניה על מרבית תחומיה של הכלכלה הרומנית, דבר שאילץ מאוחר יותר את רומניה להצטרף לכוחות הציר.[3]
ב- 17 באפריל 1939, עקב פלישת גרמניה לצ'כוסלובקיה, ואיומי גרמניה על שלמותה של פולין, ממשלות הרפובליקה הצרפתית והממלכה המאוחדת הבטיחו לשמור על עצמאותן של רומניה ושל יוון אך לא על שלמותן הטריטוריאלית.[4]
ב-23 באוגוסט 1939, גרמניה וברית המועצות חתמו על הסכם ריבנטרופ-מולוטוב, הסכם אי-התקפה בו שתי המדינות חילקו ביניהן בהסכמה את השליטה במזרח אירופה. במסגרת הסכם זה גרמניה ציינה שאין לה עניין באזור בסרביה בעוד שברית המועצות הצהירה שהיא כן מעוניינת באזור זה.
ב-6 בספטמבר 1939, שבוע לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה, רומניה הצהירה על ניטראליות.
הסכם שביתת הנשק בין גרמניה הנאצית וצרפת שנחתם ב-22 ביוני 1940 הכיר בכיבושה של צרפת על ידי גרמניה.
ב-26 ביוני 1940, דרשה ברית המועצות מרומניה למסור לה, תוך 48 שעות, את בסרביה ואת צפון בוקובינה. במקביל, ב-30 באוגוסט 1940 נחתם תכתיב וינה השני בעקבותיו נדרשה רומניה למסור להונגריה את צפון מערבה ואת מזרחה של טרנסילבניה. ב-7 בספטמבר 1940 נחתם בין ממלכת רומניה לבין ממלכת בולגריה הסכם קראיובה בעקבותיו נדרשה רומניה למסור לבולגריה אזור בדרום דוברוג'ה.
כתוצאה מהסכמים ותכתיבים אלה רומניה איבדה בקיץ 1940 מעל 33% משטחה ואוכלוסייה של כ-7 מיליון איש ועמדה בודדה מול איומיהן של גרמניה ושל ברית המועצות.
מצב זה אילץ את המלך קרול השני למסור ב-6 בספטמבר 1940 את הכתר לבנו מיכאי ולעזוב את רומניה.
המלך מיכאי הראשון פרסם ב-8 בספטמבר 1940 צו מלכותי שהעביר לגנרל יון אנטונסקו, סמכויות בלתי מוגבלות, וב-14 בספטמבר 1940 הכריז על רומניה " מדינה לאומית-לגיונרית". התנועת הלגיונרית\משמרות הברזל הייתה התנועה היחידה המוכרת במדינה החדשה ורומניה הפכה למדינה טוטליטארית. המדינה הלאומית-לגיונרית חדלה להתקיים עם דיכוי מרד הלגיונרים ב-14 בפברואר 1941 והוחלפה בדיקטטורה הצבאית של הגנרל יון אנטונסקו.[5]
הצטרפות רומניה למעצמות הציר[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתחילת אוקטובר 1940 הוצבו ברומניה בהסכמתו של יון אנטונסקו, 15,000 חיילים גרמנים, במטרה להגן על שדות הנפט שהיו בעלי חשיבות עליונה עבור הצבא הגרמני.
מתוך נאמנות למדיניותה של גרמניה הנאצית הצטרפה רומניה ב-23 בנובמבר 1940 להסכם התלת-צדדי ובכך אפשרה לצבא הגרמניה לעבור בשטחה כדי לסייע לאיטליה במלחמתה ביוון. ב-25 בנובמבר 1941 הצטרפה רומניה להסכם אנטי-קומינטרן המחודש המכוון נגד ברית המועצות, שתוקפו הוארך בחמש שנים נוספות.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 Quid, édition 2000
- ^ Nicolette Frank, La Roumanie dans l’engrenage, Elsevier-Sequoia, Paris 1977.
- ^ Germany and Roumanie - Treaty for the Development of Economic Relations between the Two Countries. Signed at Bucharest, March 23rd, 1939 [1940 LNTSer 9; 199 LNTS 77], www.worldlii.org
- ^ Ministry of Foreign Affairs, Romania’s Foreign Policy in the Interwar period (1919 – 1940)
- ^ Wayback Machine, web.archive.org