רחיים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אבני רחיים בטחנת רוח
אבן רכב של רחיים של דחף - עשויים מבזלת מיבנה ים, מוזיאון בית מרים - הים ומלואו
אבני הרחיים הן זוג אבנים המשמשות לטחינת גרעינים, בעקר גרעיני דגנים, לקמח. האבן העליונה, הנקראת "רכב", סובבת על האבן התחתונה - ה"שכב", והגרעינים נטחנים ביניהן. בשימוש הביתי, בתרבויות קדם-מתועשות יש רחיים של יד ובהן טוחנים קמח לצורכי הבית. ביצור תעשייתי בטחנות קמח, נובע הסיבוב משימוש במנוע, ובימי קדם, ממשיכה על ידי אדם או בהמה, או מחיבור לטורבינה הנעה בכוח הרוח או המים. במרכז אבן הרכב יש חור דרכו מכניסים את הגרעינים והקמח נשפך בהקף.

בתקופה הפרסית החלו להופיע לראשונה בארץ ישראל דגם חדש של רחיים הנקראים רחיים של דחף. רחיים אלה כונו "רחיים של יד" (תוספתא, זבים, ד,ב). רחיים אלה מורכבים מאבן שכב שצורתה מלבן שטוח ומאבן רכב דמוית מסגרת מלבנית בעלת חריץ בתחתיתה. רחיים אלה היו הסוג העיקרי של רחיים ידניות בתקופה ההלניסטית והרומית, הם המשיכו לשמש במידה מסוימת גם בתקופה הפרסית.

בתקופה הרומית היו נהוגות רחיים בהן האבן התחתונה מעוצבת כקונוס, אצטרוביל בלשון חז"ל, והאבן העליונה כעין קונוס חלול כפול, קלת בלשון חז"ל. הגרעינים נטחנו בין הקונוס התחתון של הקלת לבין האצטרוביל ואילו הקונוס העליון של הקלת שימש כמשפך להכנסת הגרעינים. רחיים אלה הונעו בידי אדם או בכוח בהמה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבן ריחיים בשבע טחנות