אנרגיית מים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סכמות פעולה של גלגל מים
סכר שלושת הערוצים על נהר היאנגצה בסין, הסכר הגדול ביותר בעולם

אנרגיית מים ( באנגלית: Hydropower או Water power) היא אנרגיה שמקורה בתנועת מים, כגון זרימת מים במדרון או במפל, זרימת מים בנהרות, תנועת גלי הים, או זרמי גאות ושפל של האוקיינוסים. אנרגיה זו מוגדרת כאנרגיה מתחדשת. מאז ימי קדם נוצל כוח המים למטרות שימושיות. כבר הרומאים והיוונים עשו שימוש באנרגיות מים מסוגים רבים תוך הזרמת המים גם באקוודוקטים להפעלת טחנות מים מסוגים שונים. לפעמים אנרגיית המים משמשת כמקור אנרגיה מתחדשת להשקיה ולהפעלה של מכשירים מכניים שונים, כגון טחנות קמח, מנסרות, טחנות טקסטיל, טחנות לגריסת סלעים לחצץ ואו לאבקת צבע, פטישים מכניים, מנופי עגינה, מעליות ביתיות וטחנות עפרות. טרמפות (אנ'), המייצרות אוויר דחוס ממים נופלים, משמשות לעיתים להפעלת מכונות אחרות במרחק. [1][2]

בשלהי המאה ה-19 הפכה אנרגיית המים למקור לייצור חשמל. כראגסייד (אנ') בנורת'מברלנד היה הבית הראשון שנעשה בו שימוש בהידרואלקטריות בשנת 1878. [3] תחנת הכוח ההידרואלקטרית המסחרית הראשונה הוקמה במפלי הניאגרה בשנת 1879. בשנת 1881, מנורות הרחוב בעיר מפלי הניאגרה (אנ') שבמחוז אונטריו, קנדה הופעלו באמצעות אנרגיית מים.

מאז תחילת המאה העשרים, המונח אנרגיית מים שימש כמעט אך ורק יחד עם הפיתוח המודרני של האנרגיה הידרואלקטרית. מוסדות בינלאומיים כמו הבנק העולמי רואים באנרגיית מים אמצעי להתפתחות כלכלית מבלי להוסיף כמויות משמעותיות של פחמן לאטמוספירה,[4] אף על פי שלסכרים המשמשים ליצור כוח הידרואלקטרי קיימת השפעה שלילית חברתית וסביבתית.[5]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טחנת מים של בריינה-לה-שאטו, בלגיה (המאה ה -12)
מפלי סנט אנתוני, ארצות הברית ; נעשה שימוש כאן באנרגיה מים להפעלת טחנת קמח.
מכרה עפרות ואו זהב שמונע באמצעות גלגל מים באופן ישיר, בסוף המאה התשע עשרה

העדויות המוקדמות ביותר על גלגלי מים (אנ') וטחנות מים מקורן בסהר הפורה, שבמזרח הקדום, במאה הרביעית לפני הספירה, [6] במיוחד באימפריה הפרסית, 350 שנה לפני הספירה, באזורי עיראק, איראן [7] ומצרים . [8]

באימפריה הרומית ויטרוביוס תיאר טחנות מונעות על ידי מים במאה הראשונה לפני הספירה.[9] בטחנת ברבגל (אנ') היו 16 גלגלי מים שעיבדו וטחנו עד 28 טון דגנים ליום. [10] גלגלי מים רומאיים שימשו גם לניסור שיש למשל המנסרה של הירפוליס (אנ') בסוף המאה ה-3 לספירה. במנסרות אלה היה גלגל מים שהניע שני מוטות ארכובה וחיבור להפעלת שני מסורים. מתקנים שכאלה ישנם גם בשתי טחנות מסור רומיות מזרחיות מהמאה ה-6 שנחפרו באפסוס ובג'רש בהתאמה. הארכובה ומנגנון מוט החיבור של טחנות המים הרומיות הללו המירו את התנועה הסיבובית של גלגל המים לתנועה ליניארית של להבי המסור.[11]

בסין, כבר משושלת האן (202 לפנה"ס - 220 לספירה) פטישים מכניים ומפוחים היו מונעים על ידי סקופי מים (אנ'), [12] ישנם היסטוריונים הטוענים שהפטישים המכניים היו מונעים על ידי גלגלי מים ולא על בסיס של סקופי מים. כי לא היה להם מספיק כוח כדי להניע את מפוחי התנורים. [13] ניתן לראות בסין עדויות לגלגלי מים אנכיים המפעילים פטישים המונעים על ידי מים. [14] הטקסטים המוקדמים ביותר לתיאור מכשירים מסוג שכזה הם מילון ג'יג'יופיה (אנ') משנת 40 לפני הספירה, הטקסט של יאנג שיונג (אנ') המכונה פאנגיאן (אנ') משנת 15 לפני הספירה, וכן שין שין שכתב הואן טאן (אנ') בסביבות 20 לספירה.[15] בתקופה זו גם המהנדס דו שי (אנ') הפעיל כוח באמצעות גלגלי המים על בוכנת - מפוח באתר להתכה ויציקות ברזל. [16]

כוח של זרם מים המתפרץ בלחץ ממיכל, שימש במכרות פתוחים להפקת עפרות ומתכות בשיטה הנקראת הצפת המצוק (אנ') באמצעות אקוודוקטים שהובילו את המים למקום ההצפה והכרייה. השיטה שימשה לראשונה במכרות הזהב של דולאוקותי (אנ') בויילס משנת 75 לספירה ואילך, אך פותחה בספרד במכרות כמו לאס מדולאס. שיטת ההצפה הייתה בשימוש נרחב גם בבריטניה בתקופת ימי הביניים ובתקופות מאוחרות יותר להפקת עופרת ועפרות בדיל. [17] מאוחר יותר השיטה התפתחה לכרייה הידראולית (אנ') כאשר נעשה בה שימוש במהלך הבהלה לזהב בקליפורניה.

בעולם המוסלמי בתקופת תור הזהב של האסלאם והמהפכה החקלאית הערבית (במאות 8–13 לספירה), מהנדסים איסלמיים עשו שימוש נרחב בכוח מים כמו גם בשימוש מוקדם בכוח הגאות, [18] במתחמי מפעלים הידראוליים גדולים. [19] בעולם האסלאמי נעשה שימוש במגוון טחנות תעשייתיות המונעות על ידי מים, כולל בבתי מבטשות, טחנות קמח ביתיות, טחנות נייר, בוכנות, מנסרות, טחנות ספינה (אנ'), תעשיות הברזל והפלדה, טחנות בתעשיית זיקוק הסוכר וטחנות גאות (אנ'). במאה ה -11 פעלו טחנות תעשייתיות אלו ברחבי העולם האסלאמי, מאל-אנדלוס וצפון אפריקה ועד המזרח התיכון ומרכז אסיה .[20] מהנדסים מוסלמים השתמשו גם בטורבינות מים, בגלגלי שינים ובטחנות מים להעלאת מים ממפלס נמוך למפלס גבוהה, היו חלוצים בשימוש בסכרים כמקור כוח מים, לשימוש בטחנות מים ובמכונות להעלאת מים.

מהנדס המכונות האסלאמי אל-ג'זארי (1136–1206) תיאר עיצובים של 50 מכשירים, רבים מהם מונעים במים, בספרו "ספר הידע של מכשירים מכניים גאוניים", הוא מתאר שעונים, מכשיר להגשת יין, וחמישה מכשירים להרמה מים ומטענים". בנוסף לאלה הוא מתאר מתקן חגורה אינסופית עם כדים מחוברים המבוססת על גלגל מים. [21] 

בשנת 1753 פרסם המהנדס הצרפתי ברנרד פורסט דה בלידור (אנ') ספר בשם "אדריכלות הידראוליקה Architecture Hydraulique" שתיאר מכונות הידראוליות עם ציר אנכי ואופקי.[22] במהפכה התעשייתית היה ביקוש רב למכונות שכאלה דבר שגרם גם להתפתחות המכונות.[23]

בסוף המאה ה-18 היו באירופה בסביבות 500,000 עד 600,000 טחנות מים שהפעילו טחנות קמח ומכונות אחרות. התפוקה הממוצעת של טחנות אלה הייתה בין 3 ל־5 קילוואט, במערכות הגדולות ביותר היו מגיעות מעל 40 קילוואט.[24]

עם התפתחות רשתות חשמל הידראוליות (אנ') נעשה שימוש בצינורות להובלת מים בלחץ ולהעברת כוח מכני מהמקור למשתמשי הקצה. מקור הכוח היה בדרך כלל גלגל מים, שהפעיל משאבה. שימוש נרחב בטכנולוגיה זו נעשה בערים ויקטוריאניות בבריטניה. רשת חשמל הידראולית פותחה גם בז'נבה, שווייץ. מזרקת סילון המים המפורסמת בעולם תוכננה במקור כשסתום הפחתת לחץ יתר ברשת הצנרת להולכת המים.[25]

בתחילת המהפכה התעשייתית בבריטניה, המים היו מקור הכוח העיקרי להמצאות חדשות כמו נול המים או מסגרת מים (אנ') לתעשיית הבדים שהתבסס על גלגל מים של ריצ'רד ארקרייט.[26] אף על פי שהשימוש בכוח מים פינה את מקומו לאנרגיית קיטור בטחנות והמפעלים הגדולים, הוא עדיין שימש במהלך המאה ה-18 וה- 19 לפעולות קטנות רבות יותר, כמו להניע את המפוח בתנורי רם קטנים (למשל תנור Dyfi ). [27]

בשנות ה-30 של המאה העשרים, בשיא הבניית של תעלות המים בארצות הברית. אנרגיית מים שימשה להובלת דוברות במעלה ובמורד הנהרות ולהפעלת קרוניות כבלים במעלה גבעות תלולות.

ההתקדמות הטכנולוגית העבירה את גלגל המים הפתוח לטורבינה סגורה או למנוע מים (אנ'). בשנת 1848, ג'יימס ב. פרנסיס (אנ'), בזמן שעבד כמהנדס ראשי בחברת "לואל תאי שיט ותעלות" - Lowell's Locks and Canals company, שיפר את הטורבינות הסגורות שהגיעו ליעילות של 90%. [28] הוא יישם עקרונות מדעיים ושיטות לבדיקת בעיות תכנון בטורבינות. שיטות החישוב המתמטיות והגרפיות שלו אפשרו תכנון טורבינות בעלות יעילות גבוהה ולהתאים אותן בדיוק לתנאי הזרימה הספציפיים של האתר בו הן הוצבו. טורבינת התגובה של פרנסיס (אנ') נמצאת בשימוש נרחב. בשנות ה-70 של המאה העשרים, פיתח לסטר אלן פלטון (אנ') לטובת מערכת הכרייה בקליפורניה, את טורבינת הדחפים הגלגלית של פלטון (אנ') היעילה ביותר, שניצלה את אנרגיית המים.

חישוב הספק המופק ממערכת הידרואלקטרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

המושגים Hydropower ו- Waterpower הם שמות נרדפים ל-Hydroelectric Power שמשמעותו המרת אנרגיה שמקורה בתנועת מים לאנרגיה חשמלית. אנרגיית הכבידה של המים (אנרגיה פוטנציאלית) הנופלים מראש מפל מתורגמת לאנרגיה קינטית המניעה טורבינות בתחתיתו. בהנחה שלחץ האוויר בסביבת המפל אחיד (ושווה ללחץ האטמוספירי) נפעיל את חוק שימור האנרגיה על נפח בקרה המכיל את המים במפל ברגע נתון והמוקף במעטפת בקרה:

כאשר:

היא קצב כניסת אנרגיה חיצונית למערכת

הוא קצב העבודה (הספק) הנעשית על ידי מערכת המוגדרת על ידי המפל

וקטור מהירות המים הלוקלית

מעטפת הבקרה

וקטור יחידה הניצב למעטפת הבקרה

נפח הבקרה

אנרגיית כבידה סגולית (אנרגיית כבידה ליחידת מסה)

אנרגיה קינטית סגולית (אנרגיה קינטית ליחידת מסה)

אנרגיה פנימית סגולית (אנרגיה פנימית ליחידת מסה)

היא צפיפות המים

בהנחה שאין מקור אנרגיה חיצוני המזין את המערכת יוצא ש- ו- .

כאשר גובה המפל אז .

מכאן,

בנוסף:

ולכן:

כאשר הוא שטח החתך הניצב לזרם המים במפל, היא הספיקה הנפחית ו- היא הספיקה המסית שלו. בפועל נצילות המערכת אינה מושלמת והעבודה המופקת ממנה מהווה שבר מהנצילות המקסימלית. לפיכך:

כאשר היא נצילות המערכת ו- הוא קצב העבודה המופקת מהמפל.

לשם המחשה, הספק טורבינה בעלת נצילות של בגובה 145 המוּנעת על ידי מפל מים וספיקה נפחית של 80 בהנחת צפיפות מים של 1000 ותאוצת כובד של 9.81 הוא 97 לפי החישוב הבא:

[א]


מפעילי תחנות הידרואלקטריות ישוו את סך האנרגיה החשמלית המיוצרת עם האנרגיה הפוטנציאלית התאורטית של המים העוברים דרך הטורבינה כדי לחשב את היעילות שלה. נהלים והגדרות לחישוב היעילות מוצגים בקודי בדיקה כגון ASME PTC 18 ו- IEC 60041. בדיקת שטח של טורבינות משמשת לאימות היעילות המובטחת של היצרן. חישוב מפורט של יעילותה של טורבינת כוח מים יביא בחשבון את העומד ההידראולי שפוחת עקב חיכוך הנוזל הזורם בתעלת הכוח או בצינור, עליית מפלס מי המפלס התחתון עקב תוספת המים המגיעים מהמפלס העליון, מיקום התחנה והשפעת כובד משתנה, הטמפרטורה והלחץ הברומטרי של האוויר, צפיפות המים בטמפרטורת הסביבה, והגבהים מעל פני הים של המאגר העליון והתחתון. לצורך חישובים מדויקים, יש לקחת בחשבון שגיאות עקב עיגול מספרים של הערכים הקבועים.

מערכות אנרגיית מים מסוימות כגון גלגלי מים יכולות לנצל כוח, מזרימת גוף מים מבלי לשנות בהכרח את גובהו. במקרה זה, הכוח הזמין הוא האנרגיה הקינטית של המים הזורמים. גלגלי מים מסוימים יכולים לנצל ביעילות את שני סוגי האנרגיה. [29] זרימת המים בנחל יכולה להשתנות מאוד מעונה לעונה. פיתוח אתר אנרגיית מים דורש ניתוח של רשומות הזרימה של הנחלים ושיטפונות באזור האתר, המתמשכות לעיתים על פני עשרות שנים, כדי להעריך את אספקת האנרגיה השנתית המהימנה. סכרים ומאגרים מספקים מקור כוח אמין יותר על ידי כך שהם מאפשרים ויסות של שינויים עונתיים בזרימת המים. עם זאת למאגרים השפעה סביבתית משמעותית, כמו שינוי בזרימת הנחלים הטבעית. תכנון הסכרים חייב לקחת בחשבון גם את המקרה הגרוע ביותר, "הצפה מקסימלית של המאגר ככל הנראה" שניתן לצפות באתר; בדרך כלל בתכנוני סכרים יש לתכן מגלשי מברץ למקרה של הצפת יתר של המאגרים כדי להוביל את עודפי המים בזמן שיטפונות סביב הסכר.

שימוש בכוח מים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כוח המים הוא בעל פוטנציאל גדול לייצור חשמל, תלוי בכמות המשקעים והתנאים הטופוגרפיים או הגאוגרפיים. הפוטנציאל השמיש מבחינה טכנית בעולם נאמד בכ־26,000 TWh לשנה, מתוכם 21,000 TWh יכול לשמש גם מבחינה כלכלית. הפוטנציאל שניתן לפתח בפועל הוא בסביבות 16,000 TWh, כמות זו תואמת כמעט לביקוש החשמל העולמי בשנת 2005. [30]

בשנת 2016 הותקנו ברחבי העולם תחנות כוח מים הידרואלקטריות בקיבולת מצטברת של כ־1096 GW, שייצרו כ־4100 TWh. לפיכך, תחנות הכוח ההידרואלקטריות סיפקו רק 16.6% מדרישות האנרגיה החשמלית בעולם שהם כ־2/3 מסך החשמל שנוצר ממקורות מתחדשים, שהיוו 24.5% מביקוש החשמל בעולם. [31] ייצור זה היה יותר מפי 1.7 מהייצור של תחנות הכוח הגרעיניות, שספקו בשנת 2012 כ־2,346 TWh. [32] מחצית מהייצור של הכוח ההידרואלקטרי העולמי מתבצע בעיקר בחמש מדינות, סין, ברזיל, קנדה, ארצות הברית ורוסיה. בעשור הקרוב, תגדל יכולת ייצור החשמל המבוססת על אנרגיית מים בעיקר בסין, טורקיה, ברזיל והודו.[33]

עשרת המדינות, יצרניות החשמל מאנרגיית המים בכמות הגדולה ביותר בעולם בשנת 2009 [34]
המדינה ייצור החשמל

השנתי ב-TWh

החלק מכלל ייצור החשמל

במדינה באחוזים.

הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין  הרפובליקה העממית של סין 652.1 22.25%
קנדהקנדה  קנדה 369.5 61.12%
ברזילברזיל  ברזיל 363.5 85.56%
ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית 250.6 5.74%
רוסיהרוסיה  רוסיה 167.0 17.64%
נורווגיהנורווגיה  נורווגיה 140.5 98.25%
הודוהודו  הודו 115.6 15.8%
ונצואלהונצואלה  ונצואלה 86.0 69.2%
יפןיפן  יפן 69.2 7.21%
שוודיהשוודיה  שוודיה 65.5 44.34%
שישי-אודישי המופעל על ידי מים נופלים שובר את השקט של גן יפני עם צליל זרוע נדנדת במבוק פוגעת בסלע. במקום גליל במבוק משתמשים בפטישים לריקוע מתכות או לפרור סלעים

כוח מכני[עריכת קוד מקור | עריכה]

טחנות מים[עריכת קוד מקור | עריכה]

טחנת מים היא טחנה המשתמשת בכוח המים. זהו מבנה המשתמש בגלגל מים או בטורבינת מים כדי להניע תהליך מכני כמו כרסום, שחיקה (טחינה) באבני רחיים, גלגול או פטיש. יש צורך בתהליכים כאלה בייצור מוצרים וחומריים רבים, כולל קמח, לוחות עץ, נייר, טקסטיל, צבע ומוצרי מתכת רבים. טחנות מים אלה כוללות טחנות קמח, גריסה ושחיקה, מנסרות, טחנות נייר, מבטשות בתעשיות הטקסטיל, טחנות פטיש (אנ') בהן מפוררים סלעים לחצץ, טחנות גלגול, טחנות תיל ליצור כבלי פלדה וברזל. אחת הדרכים העיקריות לסווג טחנות מים היא על ידי כיוון הגלגל (אנכי או אופקי), האחת מונעת על ידי גלגל מים אנכי באמצעות מנגנון של תיבת הילוכים, והשנייה מצוידת בגלגל מים אופקי ללא מנגנון כזה. ניתן לחלק את טחנות גלגל המים האנכי, על פי המקום בו המים פוגעים במשוטי הגלגלים, לטחנות גלגל מים שנגיעת המים בתחתית הגלגל, או בחלק העליון שלו בקדמת הגלגל או בצד האחורי שלו. דרך נוספת לסווג טחנות מים היא על ידי תכונה חיונית לגבי מיקומן: טחנות הגאות מנצלות את תנועת הגאות והשפל; טחנות ספינות הן טחנות מים על סיפון (ומהוות) ספינה.

יצור אוויר דחוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקום שיש עומד מים גדול (גבוהה) ניתן לייצר אוויר דחוס ישירות ללא חלקים נעים. בתכנונים שכאלה, מים הנופלים מגבוה רב מתערבבים עם בועות אוויר שנוצרות באמצעות מערבולת או על בסיס עקרון ונטורי שבו בנקודה צרה של צנרת המים נוצר תת-לחץ השואב אויר לתוך הצנרת. בהמשך המים הזורמים במורד פיר או הצנרת לתא תת-קרקעי, בעל גגות גבוהים. בתא האוויר הכלוא בתוך המים נפרד מהם ונלכד מתחת לגגות. גובה עמוד המים הנופל שומר על דחיסת האוויר בחלקו העליון של החדר, ואילו בתחתית התא נמצאת היציאה, שממנה מתאפשר למים לזרום אל ערוץ הנהר/נחל הנמצא בגובה נמוך יותר מהכניסה. אל פתחים נפרדים בגגות התא מתחברת צנרת האוויר הדחוס המספקת אותו לשימושים שונים בתעשייה. בשנת 1910 נבנה מתקן על בסיס עיקרון זה על נהר מונטריאול (אנ') ליד קובלט, אונטריו (אנ') שסיפק 5,000 כוחות סוס למכרות סמוכים. [35]

אנרגיה הידרואלקטרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנרגיה הידרואלקטרית היא נגזרת של אנרגיית מים לייצור חשמל. זהו השימוש העיקרי בימינו באנרגיית מים. תחנות כוח הידרואלקטריות יכולות לכלול מאגר מים (שנוצר בדרך כלל על ידי סכר) כדי ליצור את האנרגיה של מים נופלים, או להשתמש באנרגיה הקינטית של המים. מפעלים הידרואלקטריים יכולים להיות שונים בגודלם, ממפעלים קטנים בגודל קהילתי המספקים חשמל לאוכלוסייה קטנה מקומית ועד למפעלים גדולים מאוד המספקים חשמל למדינה שלמה. נכון לשנת 2019, תחנות הכוח הגדולות בעולם (אנ') [36]הן תחנות כוח הידרואלקטריות קונבנציונליות המבוססים על סכרים.

ניתן להשתמש באנרגיה הידרואלקטרית גם לאחסון אנרגיה בצורה של אנרגיה פוטנציאלית בין שני מאגרים בגבהים שונים על בסיס אנרגיה שאובה או אגירה שאובה. מים נשאבים במעלה המאגרים בתקופות של ביקוש נמוך לחשמל שישוחררו מהמאגרים העליונים כאשר הביקוש לחשמל גבוה או שהייצור מערכת החשמל הכללית נמוך ביחס לביקוש.

צורות אחרות של ייצור חשמל מאנרגיית מים כוללות מחוללי זרם מגאות ושפל (אנ') המשתמשים באנרגיה הנוצרת כתוצאה מגאות ושפל של אוקיינוסים, נהרות ומערכות תעלות לייצור חשמל. [37]

השפעות חברתיות וסביבתיות של סכרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – החסרונות והנזקים שנגרמים כתוצאה מבניית סכר אסואן

סכרים גדולים יכולים להרוס מערכות אקולוגיות סביב הנהרות, לכסות שטחים נרחבים של אדמה במים, לגרום לפליטת גזים מצמחייה נרקבת מתחת למים ולעקור אלפי אנשים מבתיהם ולהשפיע על פרנסתם. [38][39] ועוד:

  • יישובים ובתי גידול שנמצאו במעלה הנהר מוצפים. הסכר הידוע כסכר שלושת הנהרות הוקם במקום בו מצטרפים שני נהרות לנהר היאנגצה שהוא אחד הנהרות הארוכים בעולם, האזור כולו ידוע בנופו המיוחד כאשר הסתיימה בניית הסכר הוצפו שלושה קניונים, ואיתם הוצף שטח של כמיליון קמ"ר. האגם כיסה את אחד הנופים היפים בסין, אתרים ארכאולוגים חשובים, ואת מה שהיה ביתם של מיליוני תושבים שפונו.[40] תופעות שליליות דומות נכרות גם בעקבות הקמת סכר אסואן על הנילוס. בניית סכר אסואן הפרה את האיזון האקולוגי בסביבת הים התיכון בכלל ובארץ ישראל בפרט. הפרת האיזון האקולוגי משפיעה במישורים רבים החל מהתשתית הקרקעית, דרך חקלאות הדיג וההידרולוגיה, וכלה בנושאי אוקיינוגרפיה ואקלים. חול שנסחף מהנילוס מגיע הרבה פחות לחופי מדינת ישראל דבר הגורם להתמוטטות קטעים רבים מרכס הקורקר שלאורך החוף. דבר המעמיד בתים רבים בסכנת התמוטטות באזורי הרצליה ונתניה.
  • סכר גלן שהוקם על נהר הקולורדו, עצר את השיטפונות העונתיים שניקו את החול מדפנות הקניון, מה שגרם לחדירת מיני צמחים פולשים, שגורמו לפגיעה בבעלי החיים המקומיים.[40]
  • נוצרים מחסומי רבייה על ידי סכרים. דגי סלמון וצלופחים אינם מצליחים להשלים את מחזור חיהם בגלל סכרים. שני המינים מחלקים את חיהם בין האוקיינוסים לנהרות, הסכרים בנהרות מונעים את עליתם במעלה הנהר והתוצאה היא כי בכל העולם יש ירידה של כשלושים אחוז באוכלוסיותיהם. בהתחשב בעובדה ששני המינים נחשבים למעדן מבוקש בעולם כולו הרי זו פגיעה קשה בכלכלת הדיגים במדינות רבות.
  • סחף שמקורו בהרים אינו מגיע עוד לדלתת הנהר, והדלתה נאכלת.
  • סחף אינו מדשן את אדמות החקלאים לאורך הנהר, והנהר אינו מציף אותן, כפי שהיה קורה פעם לאורך הנילוס למשל.
  • המדף היבשתי של חופים סמוכים נשחק עקב אי הגעת סחף (תהליך שמשפיע בצורה חזקה על מישור החוף של ארץ ישראל)
  • המאגר שנוצר מאחורי הסכר עלול להביא להתפשטות יתושי המלריה.
  • התפתחות של סכסוכים בינלאומיים בין המדינות בהן עובר הנהר שנסכר. הסכסוך עשוי לנבוע כתוצאה מהשינויים במשטר המים, בתוואי הגבול (שמשתנה כתוצאה מסכירת הנהר) ובשימושי המים. לדוגמה סכסוך המים בין ישראל לסוריה בעקבות ניסיון הסורים להטות את הירדן וסכירת הירמוך. כנ"ל גם ההסכם בין ישראל לירדן המתייחס לסכר דגניה על הירדן ביציאה מהכנרת. דוגמה נוספת הסכסוך בין איתיופיה מצרים וסודן, בעקבות כוונת אתיופיה להקמת סכר על הנילוס הכחול.[41]
  • חבלה בסכר אחרי הקמתו עלולה לגרום לשיטפונות שיציפו אזורים עירוניים, כלומר פגיעה קטלנית במיליוני אנשים.[40]

תחנות הידרואלקטריות בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תחנות הידרואלקטריות קטנות בישראל
תחנת הכוח בנהרים

את מפעל החשמל ההידרואלקטרי בנהריים, שנקרא "ירדן א'", הקים פנחס רוטנברג. תחנת הכוח שנבנתה הייתה הראשונה מבין ארבע תחנות שתכנן רוטנברג להקים לאורך בקעת הירדן. תוכניתו המקורית של רוטנברג הייתה הקמת 13 תחנות כוח הידרואלקטריות בארץ ישראל. רוטנברג קיבל ב-21 בספטמבר 1921[42] [43] לאחר מאמצים, זיכיון לתקופה של שבעים שנה לניצול מי הירדן ומי הירמוך להספקת חשמל בארץ ישראל ובעבר הירדן. עם ההכרזה על הקמת המדינה, ב-15 במאי קיבלו תושבי תל אור ועובדי חברת החשמל בנהריים אולטימטום מהלגיון הירדני להיכנע או לעזוב את המקום. מחלקת ההגנה עזבה עם רוב הנשק ונשארו במקום בעלי תעודות זהות ירדניות. הצבא העיראקי[44] נכנס לנהריים ולקח בשבי 30 מאנשי המקום. עם כיבוש המקום על ידי כוחות ירדן בראשית מלחמת העצמאות, הופסקה פעילותו של המפעל. היישוב תל אור וכן המפעל נבזזו ונהרסו על ידי החיילים הירדנים והעיראקים. לקראת סוף מלחמת העצמאות בקשו בצה"ל לכבוש את נהריים, אך ההתקפה בוטלה.[45] במסגרת הסכם שביתת הנשק בין ישראל וירדן ב-1949, חלק משטחה של נהריים (להוציא תחנת הכוח עצמה) ניתן לישראל.

מספר קבוצים הממוקמים לאורך נהר הירדן יצרו לעצמם תחנות הידרואלקטריות קטנות לצריכה עצמית ולמכירת עודף החשמל, לחברת החשמל. סך הייצור הכללי באמצעות תחנות אלו (כ־6.7 מגה-ואט) הוא זניח בהשוואה ליכולת הייצור הארצית של כ־13,000 מגה-ואט, נכון לשנת 2013.

אנרגיה שאובה בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אנרגיה שאובה בישראל

בעת התכנון הראשוני של המוביל הארצי, הוצע לשלב במוביל מערכת של אנרגיה שאובה, על ידי שימוש בהפרש הגובה בין מאגר המים בכנרת ובין מאגר אשכול בעמק בית נטופה. הצעה זו לא יושמה. בשנת 1985, הציע משרד האנרגיה להקים מתקנים לייצור חשמל בשיטת אגירה שאובה כדי להחליף את טורבינות הגז ששימשו אז לייצור חשמל בשעות שיא הביקוש. שלושה אתרים נמצאו מתאימים: מבוא חמה, רמת פוריה והר ארבל, אך הפרויקטים האלה לא יצאו לפועל.[46][47]

עד שנת 2009 נתנו ארבעה רישיונות להקמת תחנות כח הפועלות בטכנולוגיית אגירה שאובה[48]:

  1. בצוק מנרה - לחברת "אגירה שאובה-אלקטרה" בהיקף של עד 200 מגה-ואט. הפרשי הגובה בין המאגרים - כ-760 מ'. הפרויקט לא יצא אל הפועל בגלל חוסר כדאיות כלכלית.[49]
  2. בגלבוע - לחברת "פי.אס.פי השקעות" בהיקף של עד 300 מגה-ואט. הפרשי הגובה בין המאגרים - כ-500 מ'.[50]
  3. במחצבת נשר (סמוך לחיפה) - הפרויקט בוטל בגלל התנגדות של עיריית נשר.[51]
  4. בכוכב הירדן, על ידי "תהל אנרגיית מים", בהיקף של 340 מגהווט.[52][53][54]

בתחילת 2017 החליטה רשות החשמל שלא להגדיל את מכסת ייצור החשמל מאנרגיה שאובה, בגלל הצפי לכניסת מצברים אוגרי חשמל לשימוש המוני.[55]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אנרגיית מים בוויקישיתוף

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נתייחס לצפיפות המים כ- 1000 ק"ג ל-1 מטר מעוקב והתאוצה בהתאם לכוח המשיכה שהיא 9.81 מטר לשנייה.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "History of Hydropower | Department of Energy". energy.gov (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-4 במאי 2017. 
  2. ^ "Niagara Falls History of Power". www.niagarafrontier.com. בדיקה אחרונה ב-4 במאי 2017. 
  3. ^ "Cragside Visitor Information". The National Trust. בדיקה אחרונה ב-16 ביולי 2015. 
  4. ^ Howard Schneider (8 במאי 2013). "World Bank turns to hydropower to square development with climate change". The Washington Post. בדיקה אחרונה ב-9 במאי 2013. 
  5. ^ Nikolaisen, Per-Ivar. "12 mega dams that changed the world (in Norwegian)" In English Teknisk Ukeblad, 17 January 2015. Retrieved 22 January 2015.
  6. ^ Terry S. Reynolds, Stronger than a Hundred Men: A History of the Vertical Water Wheel, JHU Press, 2002 ISBN 0-8018-7248-0, p. 14
  7. ^ Selin, Helaine (2013). Encyclopaedia of the History of Science, Technology, and Medicine in Non-Westen Cultures. Springer Science & Business Media. עמ' 282. ISBN 9789401714167. 
  8. ^ Stavros I. Yannopoulos, Gerasimos Lyberatos, Nicolaos Theodossiou, Wang Li, Mohammad Valipour, Aldo Tamburrino, Andreas N. Angelakis (2015). "Evolution of Water Lifting Devices (Pumps) over the Centuries Worldwide". Water (MDPI) 7 (9): 5031–5060. doi:10.3390/w7095031free 
  9. ^ Oleson, John Peter (30 ביוני 1984). Greek and Roman mechanical water-lifting devices: the history of a technology. Springer. עמ' 373. ISBN 90-277-1693-5. תבנית:ASIN. 
  10. ^ Hill, Donald (2013). A History of Engineering in Classical and Medieval Times. Routledge. עמ' 163–164. ISBN 9781317761570. 
  11. ^ Ritti, Grewe & Kessener 2007, p. 161
  12. ^ Terry Reynolds: Stronger Than a Hundred Men. A History of the Vertical Water Wheel, The Johns Hopkins University Press, 1983, pp. 26-30
  13. ^ Adam Lucas: Wind, Water, Work: Ancient And Medieval Milling Technology, Brill Academic Publishers, 2006, pg 55
  14. ^ Xiaolei, Shi (2015). The Evidences of Cultural Relic of Hydraulic Tilt Hammers. Agricultural Archaeology. 
  15. ^ Needham, Volume 4, Part 2, 184.
  16. ^ Needham, Joseph (1986), Science and Civilisation in China, Volume 4: Physics and Physical Technology, Part 2, Mechanical Engineering, Taipei: Cambridge University Press, עמ' 370, ISBN 0-521-05803-1 
  17. ^ Hunt, Robert (1887). British Mining: A Treatise in the History, Discovery, Practical Development, and Future Prospects of Metalliferous Mines of the United Kingdom (מהדורה שנייה). London: Crosby Lockwood and Co. עמ' 505. בדיקה אחרונה ב-2 במאי 2015. 
  18. ^ Ahmad Y. al-Hassan (1976). Taqi al-Din and Arabic Mechanical Engineering, pp. 34–35. Institute for the History of Arabic Science, University of Aleppo.
  19. ^ Shatzmiller, Maya. (1982). L'historiographie mérinide : Ibn Khaldūn et ses contemporains (in French). p.36
  20. ^ Adam Robert Lucas (2005), "Industrial Milling in the Ancient and Medieval Worlds: A Survey of the Evidence for an Industrial Revolution in Medieval Europe", Technology and Culture 46 (1), pp. 1–30 [10].
  21. ^ Al-Hassani, Salim. "800 Years Later: In Memory of Al-Jazari, A Genius Mechanical Engineer". Muslim Heritage. The Foundation for Science, Technology, and Civilisation. בדיקה אחרונה ב-30 באפריל 2015. 
  22. ^ "History of Hydropower". US Department of Energy. אורכב מ-המקור ב-26 January 2010. 
  23. ^ "Hydroelectric Power". Water Encyclopedia. 
  24. ^ Volker Quaschning : Regenerative Energy Systems. Technology - calculation - simulation . 9th updated edition. Munich 2015, p. 327.
  25. ^ "Things to do in Geneva, Switzerland". www.geneve-tourisme.ch. Geneva Tourism. 
  26. ^ Kreis, Steven (2001). "The Origins of the Industrial Revolution in England". The history guide. בדיקה אחרונה ב-19 ביוני 2010. 
  27. ^ Gwynn, Osian. "Dyfi Furnace". BBC Mid Wales History. BBC. בדיקה אחרונה ב-19 ביוני 2010. 
  28. ^ Lewis, B J; Cimbala; Wouden (2014). "Major historical developments in the design of water wheels and Francis hydroturbines". Iop Conference Series: Earth and Environmental Science (IOP) 22 (1): 5–7. Bibcode:2014E&ES...22a2020L. doi:10.1088/1755-1315/22/1/012020free 
  29. ^ S. K., Sahdev. Basic Electrical Engineering. Pearson Education India. עמ' 418. ISBN 978-93-325-7679-7. 
  30. ^ Y. Zhou, M. Hejazi, S. Smith, J. Edmonds, A comprehensive view of global potential for hydro-generated electricity, Energy & Environmental Science 8, 2015-08-26, עמ' 2622–2633 doi: 10.1039/C5EE00888C
  31. ^ RENEWABLES 2017, GLOBAL STATUS REPORT https://www.ren21.net/wp-content/uploads/2019/05/GSR2017_Full-Report_English.pdf
  32. ^ Norgate et al., The impact of uranium ore grade on the greenhouse gas footprint of nuclear power . Journal of Cleaner Production 84, (2014), 360-367, p. 360,
  33. ^ Omar Ellabban, Haitham Abu-Rub, Frede Blaabjerg: Renewable energy resources: Current status, future prospects and Their enabling technology. Renewable and Sustainable Energy Reviews 39, (2014), 748–764, pp. 751f,
  34. ^ "Binge and purge". The Economist. 22 בינואר 2009. ISSN 0013-0613. בדיקה אחרונה ב-30 בינואר 2021. 
  35. ^ Maynard, Frank (נובמבר 1910). "Five thousand horsepower from air bubbles". Popular Mechanics: 633. 
  36. ^ שירות כלכליסט, עומדים בפרץ: סכרים מרשימים ברחבי העולם, כלכליסט - www.calcalist.co.il, ‏2015-10-29
  37. ^ "Tidal Range & off Shore". 
  38. ^ Large hydropower dams 'not sustainable' in the developing world BBC, 2018
  39. ^ Moran, Emilio F. et al Sustainable hydropower in the 21st century Proceedings of the National Academy of Sciences 115.47 (2018): 11891-11898. Web. 30 Oct. 2019.
  40. ^ 1 2 3 סכרים, הידען, ‏2006-01-20
  41. ^ זקן, דני (28 ביוני 2020). "האם הסכסוך על סכר הנילוס הכחול הנובע באתיופיה בדרך לפתרון?". Globes. בדיקה אחרונה ב-31 בינואר 2021. 
  42. ^ מרדכי נאור, ברכת החשמל, הוצאת יד יצחק בן צבי, ירושלים, ע"מ 38
  43. ^ מפעל הכוח על שני הנהרות, lib.cet.ac.il
  44. ^ בגלל עלייה חדה בביקוש: הגבלות על צריכת החשמל, באתר ישראל היום
  45. ^ נהריים ותחנת הכוח לא שוחררו בגלל מידע מוטעה, דבר, 4 ביולי 1973
  46. ^ משרד האנרגיה מבקש להקים תחנות כוח שיופעלו בכוח מים, מעריב, 8 ביולי 1985
  47. ^ בג"ץ 6832/16 אלומיי אגירה שאובה (2014 (בע"מ נ' שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים, ניתן ב-17 בינואר 2017, סעיף 6
  48. ^ גלית שפיר, גם בצוק מנרה יופק חשמל באמצעות אנרגיה שאובה, באתר כלכליסט, 31 במרץ 2009
  49. ^ אביב לוי, עמירם ברקת, ‏דרישת התשלום של רמ"י גרמה לאלומיי להקפיא פרויקט אגירה שאובה של 1.4 מיליארד שקל בצוק מנרה, באתר גלובס, 11 בנובמבר 2019
  50. ^ גולן חזני, שיכון ובינוי ואלקטרה מוכרות 49% ממניות תחנת הכוח בגלבוע המבוססת על שאיבת מים, באתר כלכליסט, 30 במרץ 2016
  51. ^ אפריקה ישראל | שיכון ובינוי | אי.די.בי. | אגירה שאובה | אורתם סהר | תשתיות אנרגיה, www.tashtiot.co.il
  52. ^ אבי בר-אלי, הסינים נכנסים גם לאנרגיה: יקימו תחנת כוח בכוכב הירדן, באתר TheMarker‏, 28 באפריל 2015
  53. ^ ליאור גוטמן, סינו היידרו הסינית וג'נרל אלקטריק יבנו תחנת כוח ירוקה לתהל והאצ'יסון, באתר כלכליסט, 9 באפריל 2016
  54. ^ החלטת הרשות לשירותים ציבוריים – חשמל מישיבה מס' 412 מיום 2 בספטמבר 2013
  55. ^ נתי יפת, ‏רשות החשמל לא תגדיל את מכסת החשמל בתחנות הידרו-אלקטריות, באתר גלובס, 24 בינואר 2017