רחל טימור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תמונה חופשית

רחל טימור (נולדה ב-1944) היא אמנית ישראלית, ציירת ופסלת.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טימור נולדה ביד אליהו בשנת 1944. היא בת למשפחת פרדסנים, שהייתה היצואנית הראשונה של אתרוגים ולימונים מארץ ישראל לארצות הברית.

טימור התחתנה בגיל 19, אך מהר מאוד התגרשה. מהנישואין נולדו לה שתי בנות. לאחר כעשור של עבודה כסוכנת לציוד כבד לבניין, בתקופת המיתון שאחרי מלחמת יום הכיפורים, עזבה את התחום והחליטה להתרכז באמנות. מאז, היא מתפרנסת מציור.

ביצירותיה, ניכרת אהבתה לארץ ישראל ונופיה. לאורך שנות עבודתה, נהגה לצייר מראות של ישראל הישנה, מראות עירוניים, שכונות עבריות ראשונות וסצנות מחיי היום יום של תושבי ישראל, וכן להשוות בין מה שהיה פעם, למה שיש עכשיו. הרקע לתרחישי ציוריה הוא הסביבה, היא משלבת בין העבר לעתיד.

בשנות ה-30, ננטש הדימוי המזרחי באמנות הישראלית. יש יותר התייחסות לנוף, בעיקר לנוף עירוני, שהופך למשמעותי ובולט. בתקופה זו נופים שישלבו אלמנטים מזרחיים ולצידם אלמנטים מודרניים. באמנותה של טימור, ניתן להבחין בחלק גדול מיצירותיה בנוף עירוני, תל אביבי, בשילוב תמונות קטנות המשמשות כמעין ביעורים/ ביקורת, אשר מסמנים את האוריינטלים (פעמים רבות בצורת גמל או חמור). המגמה היא שהנופים הופכים לעירוניים, ויש סמליות בתוך הנוף. הבית המודרני הופך לסמל למודרניות והתפתחות, הגמל הופך לסמל למזרחיות.

רבים מציוריה הם בשחור לבן, בהשראת צילומים של פעם. תוך צמצום מכוון של מגוון הצבעים רחל טימור מספרת את סיפוריה. מצד אחד- מחקה את הזיכרונות, כמו צילומים של פעם, ומצד שני- לוקחת את הצופה את הדמיון.

פיסול[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפיסול של טימור, חוזר על עצמו מוטיב הכיסא הריק. לפי פרופ' מרדכי עומר, "הצורך לקרב את משמעותו של הכיסא-ככלי המתפקד ברמה האסתטית-פולחנית לכיסא שמשמעותו כלי קיבול פונקציונאלי, הוא עדות נוספת לצורך של האמנות העכשווית להתערות בחיים עצמם, תוך צמצום הפער בין האובייקט האמנותי לבין האובייקט השימושי, שניהם מתקיימים על-מנת להכיל את האדם, שנעשה יותר ויותר אחר וזר בסביבתו"[דרוש מקור].

ביצירותיה של רחל, השימוש בכיסא הוא מטאפורי, וכל כיסא מייצג משהו שונה בסיטואציות שונות. למשל, שני כיסאות הנוגעים זה בזה, מסמלים קשר בין שני אנשים. הממסד האמנותי התעלם ממנה, אך רוכשים אמידים החלו לרכוש את יצירותיה. היא החלו לבלות בחברתם, כך הכירה את ח"כ מיכאל רייסר, והוא הכיר לה את חבריו. אף על פי שהגלריות בישראל לא רדפו אחריה, וטימור לא מגדירה את עצמה כסיפור הצלחה גדול, בחו"ל היה ביקוש גדול לציורים. בשנות השמונים ציורים רבים הוזמנו לאירופה, במיוחד בגרמניה. גם באוסטרליה ובתאילנד הייתה טימור לאורחת מבוקשת, והוזמנה להציג בגלריות.

מעורבות בפרשת כספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בינואר 2008, נקשר שמה של טימור בפרשה פלילית. מיכאל (מייקל) גביש, לשעבר מנהל תיקים בבית השקעות "מרץ", נעצר בחשד לקבלת דבר במרמה, זיוף והפרת אמונים. החשד היה שהעביר כספים מתיק ההשקעות אותו ניהל עבור איש העסקים דב לאוטמן. לפי טענות החוקרים, גביש העביר כספים לטימור. לפי הפרסומים, גביש, שהיה בן-זוגה של טימור, נעצר בביתה, ואף היא נחשדה ונחקרה בפרשה.

לאחר פרידתה מגביש, הייתה בת זוגו של אליעזר ז'ורבין, שהלך לעולמו בשנת 2013.

טימור מתגוררת בתל אביב.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אהרונסון מ', טימור ר', תל אביב: ציור/ רחל טימור, רמת גן: המוזיאון לאמנות ישראלית, 2007

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]