לימון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןלימון
Lemon - whole and split.jpg
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: סבוננאים
משפחה: פיגמיים
סוג: הדרים
מין: לימון
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Citrus × limon
אוסבק, 1765
עץ לימון

לימון (שם מדעי: Citrus × limon) הוא מין של עץ מסוג ההדרים, שמגדלים באופן חקלאי בעבור פירותיו הקרויים באותו השם. הלימונים משמשים בעיקר לשם הפקת מיץ, אך גם החרצנים, הציפה והקליפה משמשים בבישול, באפייה ובשימורים. מיץ הלימון מכיל כחמישה אחוזים חומצה ציטרית. רמת החומציות שלו (PH) היא בין 2 ל-3, ועל כן טעמו של פרי הלימון חמוץ.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עץ הלימון מקורו בצפון מזרח הודו או סין לפני כמה אלפי שנים. לאחר מכן תפוצתו הורחבה לכל אגן הים התיכון, והגיע ליבשת אמריקה דרך מגלי ארצות בשנת 1493.[1] מחקרים גנטיים גילו שהלימון הוא הכלאה בין חושחש לאתרוג.[2]

מאפייני העץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

עץ הלימון הוא עץ קטן, המתנשא עד לגובה מקסימלי של 6 מטרים. הענפים מחודדים ומסודרים בצורת כתר. צורת העלים היא אליפסה מחודדת, וצבע הפרחים לבן וצהוב. ענפיו של העץ מעט קוצניים. מוצאו בצפון מזרח הודו או סין.

שימושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לימון
ערך תזונתי ל-100 גרם
מים 88.98 ג'
קלוריות 29 קק"ל
חלבונים 1.1 ג'
פחמימות 9.32 ג'
שומן 0.3 ג'
ויטמינים
 ‑ ויטמין B1 0.04 מ"ג
 ‑ ויטמין B2 0.02 מ"ג
 ‑ ויטמין B3 0.1 מ"ג
 ‑ ויטמין B6 0.08 מ"ג
 ‑ ויטמין C 53 מ"ג
ברזל 0.6 מ"ג
סידן 26 מ"ג
מגנזיום 8 מ"ג
זרחן 16 מ"ג
אשלגן 138 מ"ג
מקור: משרד החקלאות האמריקני

ללימון שימוש נרחב מאוד במטבחים רבים ברחבי העולם בכל סוגי המתכונים.

מיץ לימון[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאמור, השימוש הנפוץ ביותר בלימונים נעשה במיץ הפרי. מיץ לימון טרי נסחט מלימונים לקראת הבישול. מיץ לימון משומר הוא מוצר תעשייתי הנמכר במרכולים. מיץ לימון נפוץ מאוד כמרכיב ברטבים המשמשים לסלטים, במשרות, ולמניעת השחמה של פירות וירקות חתוכים. מיץ הלימון משמש גם למשקאות - המפורסם בהם הוא הלימונדה.

גרידת לימון[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוטב איולי המכיל לימון

גרד קליפת לימון משמש כתבלין במאכלים שונים. בגרידת הלימון מצויים שמנים אתריים בעלי ניחוח וטעם בולטים. נוהגים בדרך כלל להכניס גרידת לימון בתוך בלילות של מאכלים מטוגנים וגם באפייה.

לימון פרסי[עריכת קוד מקור | עריכה]

כך מכנים יוצאי איראן פירות לימון או ליים (Citrus × latifolia) שיובשו באופן טבעי עד להיעלמות הנוזלים ולהצטמקות הפרי, במטרה לשמר את הפרי ותמציותיו הארומטיות. הלימון הפרסי, המכונה בקרב יוצאי פרס בישראל לימו עומאני, משמש במטבח הפרסי לתיבול מרקים, ולתבשילים נוספים. באמצעות ניקוב הקליפה משחררים את ריכוז התמציות הארומטיות הלימוניות לתוך התבשיל. יש הטוחנים את הלימון לאבקה.

לימונים מיובשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

את הפירות המיובשים, בצבע אפרפר - שחור, ניתן למצוא בדוכני חנויות התבלינים בשווקים.

לימון כבוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – לימון כבוש

לימון כבוש הוא קונדימנט העשוי מלימונים חתוכים וכבושים. לימונים כבושים משמשים כתוספת לצד המנה או עליה. לחלופין ניתן לקצוץ אותם דק או לטחון אותם לשימוש כמרכיב במתכון אחר, למשל כממרח לימון כבוש.

משקאות עם מיץ לימון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיץ לימון הוא חמוץ למדי ולרוב לא נהוג לשתות אותו כפי שהוא. אך ישנם משקאות רבים המכילים מיץ לימון מדולל. משקה לימון נפוץ הוא הלימונדה: משקה מתוק המכיל מים וסוכר בנוסף למיץ לימון. לימונענע הוא משקה דומה, המכיל נענע בנוסף. את משקאות הלימונדה והלימונענע שותים לרוב בקיץ כשחם ומרעננים אותם עם קוביות קרח.

קיימים קוקטיילים רבים מאוד המכילים כמויות שונות של מיץ לימון. לדוגמה בלאדי מרי, ויסקי סאוור או קוסמופוליטן. פלח לימון הוא עיטור קוקטיילים נפוץ למדי. לימון הוא תוספת נפוצה מאוד לתה (חם או קר) במדינות רבות.

לימונצ'לו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקליפת הלימון מייצרים את הלימונצ'לו - ליקר לימונים מתקתק. את הקליפות משרים באלכוהול, ולאחר זמן מסננים את הנוזל ומערבבים אותו עם סירופ העשוי ממים וסוכר. מקורו של המשקה בדרום איטליה, במיוחד באזור מפרץ נאפולי וחופה של אמאלפי. רבים באיטליה ובסיציליה נוהגים לכבד את אורחיהם בלימונצ'לו ביתי בתום הארוחה. נהוג להגיש את הלימונצ'לו קר מאוד.

גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]