ריטוקסימאב

ריטוקסימאב
Rituximab
שמות מסחריים בישראל
	מבתרה
נתונים כימיים
כתיב כימי	C6416H9874N1688O1987S44
מסה מולרית	143859.7
נתונים פרמוקוקינטיים
זמינות ביולוגית	100% (תוך-ורידי)
זמן מחצית חיים	30 עד 400 שעות (תלוי במינון ובמשך טיפול)
הפרשה	פאגוציטוזה או פירוק במערכת הרשתית-אנדותלית
בטיחות
מעמד חוקי	מרשם בלבד
קטגוריית סיכון בהריון	קטגוריית סיכון C
דרכי מתן	עירוי תוך-ורידי
מזהים
קוד ATC	L01XC02
מספר CAS	174722-31-7

רִיטוּקְסִימַאבּ (בלועזית: Rituximab, שמות מסחריים: ריטוקסאן, מבתרה וזיטוקס) היא נוגדן חד-שבטי כימרי נגד החלבון CD20, אשר משמש לטיפול במחלות המערבות ממאירויות, פעילות יתר או חוסר תפקוד של לימפוציטים B ממערכת החיסון: לימפומה, לוקמיה, דחיית שתל ומחלות חיסון עצמי. התרופה נמצאת ברשימת התרופות החיוניות של ארגון הבריאות העולמי.

היסטוריה

ריטוקסימאב פותחה על ידי החוקר נביל חנא ועמיתיו בחברת התרופות IDEC Pharmaceuticals תחת השם IDEC-C2B8. הפטנט עליה הוצא ב-1998.

על רקע יעילותה ובטיחותה במחקרים קליניים, ריטוקסימאב אושרה על ידי מנהל המזון והתרופות האמריקאי ב-1997 לטיפול בלימפומה שאינה הודג'קין שמקורה בתאי B אשר הייתה עמידה לטיפולים כימותרפיים אחרים. ריטוקסימאב, בשילוב עם משטר CHOP עדיפה על CHOP לבדו בטיפול בלימפומה מפושטת של תאי B ולימפומות אחרות של תאי B. ב-2010 התרופה אושרה לשימוש על ידי הנציבות האירופית לטיפול אחזקה לאחר טיפול ראשוני בלימפומה פוליקולרית.

ריטוקסימאב משווקת במשותף על ידי ביוג'ן ו-Genentech בארצות הברית, על ידי הופמן לה רוש בקנדה ובאיחוד האירופי, על ידי Chugai Pharmaceuticals ביפן ועל ידי AryoGen באיראן.

התוויות קליניות

ריטוקסימאב גורמת להרס של תאי B תקינים וממאירים הנושאים את החלבון CD20 על פני השטח שלהם, ולכן היא מיועדת לטיפול במחלות המאופיינות בתאי B שאינם תקינים.

ממאירויות המטולוגיות

ריטוקסימאב משמשת לטיפול בממאירויות של תאי B, כגון לוקמיות ולימפומות כחלק של פרוטוקול ICE. במיאלומה נפוצה, טיפול בריטוקסימאב אינו מצליח להפחית את מספר תאי B המבטאים את החלבון CD20 או תאי פלזמה, גם לאחר ארבעה מחזורים של טיפול; בחלק מהמטופלים טיפול בה אף מגביר את מספר התאים בדם.

מחלות חיסון עצמי

ריטוקסימאב הוכחה כיעילה בטיפול בדלקת מפרקים שיגרונית בשלושה מחקרים מבוקרים אקראיים והיא רשומה גם לטיפול בדלקת מפרקים שיגרונים עמידה. בארצות הברית היא אושרה על ידי מנהל המזון והתרופות לצורך הפחתת תסמינים וסימנים של דלקת פרקים שיגרונית פעילה בינונית עד חמורה במבוגרים, שלא הגיבו בצורה מספקת לטיפול בתרופה אחת או יותר נגד TNF-אלפא.

ישנן עדויות ליעילות התרופה, אך לא בהכרח לבטיחותה, במגוון מחלות חיסון עצמי אחרות, ולעיתים משתמשים בה שלא לפי ההתוויות לטיפול במקרים קשים של טרשת נפוצה, זאבת, תסמונת סוסק, חולי עצבים מרובים נוטל מיאלין דלקתי כרוני (CIDP) ואנמיות מחיסון עצמי.

טיפול נוגד דחיית איברים

ריטוקסימאב משמשת בהיעדר התוויה לטיפול במושתלי כליה. ייתכן כי היא מסייעת בהשתלות המערבות אי-התאמה בסוג הדם.

מנגנון פעולה

ריטוקסימאב היא נוגדן הנקשר לחלבון CD20, המבוטא באופן נרחב על תאי B, משלב טרום תאי B מוקדם והלאה לאורך התמיינותם. אולם, CD20 אינו נמצא על תאי פלזמה שהשלימו התמיינותם. CD20 אינו מושר מן התאים, אינו משתנה או מוכנס פנימה. אף שפעילותו אינה ידועה, ייתכן ש-CD20 ממלא תפקיד בזרם פנימה של יוני סידן דרך קרום התא, ובכך שומר על ריכוז תוך-תאי של יוני סידן המאפשר את שפעולם של תאי B.

ריטוקסימאב נוטה להידבק לצד אחד של התא, היכן שנמצא CD20, ביוצרה כיסוי המושך חלבונים לצד זה. נוכחותו של כיסוי זה משנה את היעילות של תאי הרג טבעיים בהשמדתם של תאי B אלה. כאשר תא הרג טבעי נאחז בכיסוי, יש לו סיכוי הצלחה של 80% בהרג התא, לעומת 40% בהיעדר הכיסוי.

כמו כן, נמצא כי מקטע Fc של ריטוקסימאב מתווך הרג תאים תלוי נוגדנים והרג תאים תלוי משלים. עוד נמצא כי לתרופה יש השפעה מבקרת כללית על מחזור התא. התרופה גם מעלה MHC מסוג II ומולוקולות הדבקה LFA-1 ו-LFA-3, משרה השרה של CD23, מורידה את רמתו של קולטן לתאי B ומשרה מוות תאי מתוכנת בתאי המבטאים CD20.

ההשפעה המשולבת גורמת לסילוק של תאי B מהגוף ומאפשרת לאוכלוסייה של תאי B בריאים להתפתח מתאי אב לימפואידיים.

תופעות לוואי

תופעות לוואי חמורות, אשר עלולות גם להביא למוות ונכות, כוללות:

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ריטוקסימאב בוויקישיתוף

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.