רייז אגיינסט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Gnome-edit-clear.svg
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
רייז אגיינסט
סולן הלהקה, טים מקלארת', בזמן הופעה בשנת 2006
סולן הלהקה, טים מקלארת', בזמן הופעה בשנת 2006
מקום הקמה שיקגו עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות שיקגו, אילינוי, ארצות הברית
תקופת הפעילות 1999–הווה (כ־23 שנים)
סוגה פאנק מלודי
פאנק רוק
הארדקור פאנק
חברת תקליטים Geffen Records
Fat Wreck Chords
אתר רשמי
חברים
טים מקלראת'
זאק בלייר
ג'ו פרינסיפ
ברנדון בארנס
חברים לשעבר
כריס צ'אס
דן ולקלינסקי
טוד מוני
טוני טינטארי
קווין ווייט
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

רייז אגיינסטאנגלית: Rise Against) היא להקת פאנק רוק אמריקאית מהעיר שיקגו שבמדינת אילינוי. הרכב הלהקה הנוכחי מורכב מהסולן והגיטריסט טים מקלראת', הגיטריסט הראשי זאק בלייר, הבסיסט ג'ו פרינסיפ והמתופף ברנדון בארנס.

הלהקה ידועה בתמיכתה בפרוגרסיביזם, תומכת בארגונים כמו אמנסטי אינטרנשיונל. הלהקה מקדמת באופן פעיל זכויות בעלי חיים ורוב חברי הלהקה הם צמחונים, תומכים ב-PETA ומעידים על עצמם כסטרייט אדג'.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1999 הקימו הבסיסט ג'ו פרינסיפ, הגיטריסט דן ולקלינסקי, המתופף טוני טינטארי, הגיטריסט קווין ווייט והסולן טים מקלארת' להקה בשם Transistor Revolt. ב-2000 הם הוציאו מיני-אלבום בהפקה עצמית בשם זה. מיני-אלבום זה זכה לתשומת לב מקהילת הפאנק המקומית, וגם מ-Fat Mike, הסולן של להקת NOFX ומייסד-שותף של חברת התקליטים Fat Wreck Chords. ללהקה הוצע לחתום על חוזה בחברת התקליטים, בתנאי שישנו את שם הלהקה. טינטארי הציע את השם Rise Against, עליו הסכימו חברי הלהקה.

לאחר החתימה בחברת התקליטים עזבו טינטארי וווייט את הלהקה. הלהקה חיפשה מתופף חדש, וצירפה את ברנדון בארנס, כשזה הוצע ל-Rise Against לאחר שנבחר שני באודישן ללהקה Good Riddance.

הלהקה הוציאה את אלבום הבכורה שלה, The Unraveling, ב-24 באפריל 2001. הלהקה יצאה לסיבוב הופעות באמריקה הצפונית ואירופה כדי לקדם את האלבום. בזמן סיבוב ההופעות עזב ולקלינסקי את הלהקה, שלאחריו חזר קווין ווייט כמחליפו. ווייט עזב שוב לאחר פחות משנה והוחלף בטוד מוני.

ב-8 באפריל 2003 הוציאה הלהקה את אלבומה השני, Revolutions per Minute. הלהקה יצאה לסיבוב הופעות נרחב עם עוד להקות החתומות ב-Fat Wreck Chords כמו Anti-Flag, None More Black ו-No Use for a Name, והשתתפה ב-Warped Tour 2003.

עליה בפופולריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיבוב ההופעות עזר לגבש בסיס מעריצים, ומשך את תשומת ליבן של חברות תקליטים גדולות ובינן DreamWorks Records. הלהקה חתמה על חוזה עם DreamWorks בספטמבר 2003 והחלה בהקלטת האלבום השלישי, שנקרא Siren Song of the Counter Culture.

בזמן כתיבת השירים שוב השתנה הרכב הלהקה כאשר מוני עזב, והוחלף בכריס צ'אס. בעוד הלהקה הקליטה את האלבום, היא מצאה את עצמה עוברת מ-DreamWorks Records לגפן רקורדס. בנובמבר 2003 נרכשה DreamWorks Records על ידי Universal Music Group ולבסוף מוזגה לתוך גפן.

Siren Song of the Counter Culture שוחרר ב-10 אוגוסט 2004. אלבום זה היה הראשון של הלהקה שהגיע לבילבורד 200, כששיאו היה במקום 136, וסווג כאלבום זהב על ידי איגוד תעשיית ההקלטות האמריקאי. האלבום כלל שלושה סינגלים: "Give It All", "Swing Life Away" ו-"Life Less Frightening", כשהשניים הראשונים קיבלו קרדיט כפריצת הדרך של הלהקה להשיג את משיכת המיינסטרים.

אלבומם הרביעי The Suffer and the Witness יצא ב-4 ביולי 2006. האלבום הגיע למקום 10 בבילבורד 200 וסווג כזהב בשלוש מדינות ופלטינה בקנדה. הDVD הגיע לזהב בקנדה בשבוע הראשון של מכירתו. בסיבוב ההופעות של Siren Song of the Counter Culture הם הופיעו עם להקות יותר ויותר גדולות כמו: מיי כמיקל רומנס, דה יוזד ו-Killswitch Engage. הלהקה הופיעה כ-headliner ב-Warped Tour 2006, במהלכו צולמו קטעים מההופעה החיה ורואיינו מעריצים. צילומים אלה היו בשימוש בסרט DVD דוקומנטרי בשם Generation Lost של הלהקה. ב-2007, לפני תחילת סיבוב ההופעות עם מיי כמיקל רומנס הלהקה הודיעה באתר שלה על עזיבתו של כריס צ'אס. צ'אס הוחלף בזאק בלייר.

הצלחה בינלאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

האלבום החמישי של הלהקה, Appeal To Reason, יצא ב-7 באוקטובר 2008. אלבום זה כלל את הסינגלים "Re-Education (Through Labor)", "Audience of One", ו-"Savior". כל שלושת השירים הגיעו גבוה במצעדי מוזיקת רוק מודרנית, כש-"Savior" במיוחד הופיע במצעדים במשך מעט יותר מ-60 שבועות ברציפות. אלבום זה סימן תחילתו של מעבר מוזיקלי של הלהקה לסאונד יותר מיינסטרימי ומתאים לרדיו, וזכה לביקורות מעורבות. חלק מהמבקרים שיבחו את האלבום על הסאונד המתאים יותר לרדיו, בעוד אחרים ביקרו את הלהקה על כך שזנחה את שורשי הפאנק.

האלבום השישי של הלהקה, Endgame, יצא ב-15 במרץ 2011. המילים באלבום מתמקדות באירועים עולמיים אמיתיים, כמו הוריקן קתרינה ודליפת הנפט של אסדת דיפווטר הורייזן. אלבום זה ידוע בהיותו האלבום הראשון שמגבש את עמדת הלהקה כלפי הומופוביה עם השיר השלישי באלבום, "Make It Stop (September Children)", שעוסק בהתאבדות של מספר נערים הומוסקסואלים בספטמבר 2010 בשל בריונות ולעג.

השנים האחרונות (2014-הווה)[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיבוב ההופעות הנרחב מדי גבה מחיר מחברי הלהקה, וב-2013 הם החליטו לקחת הפסקה זמנית של שנה, אך בינואר 2014 חזרו להקליט חומרים עבור אלבומם השביעי, The Black Market. האלבום שוחרר ב-15 ביולי 2014. בארצות הברית האלבום נכנס במקום השלישי לבילבורד 200, שם הופיע במשך כ-11 שבועות, ומכר 53,000 עותקים בשבוע הראשון. האלבום היה הצלחה בינלאומית, בעיקר בקנדה, שם הוא היה האלבום השלישי ברציפות שהגיע למקום הראשון.

ב-20 באפריל 2017 הכריזה הלהקה על אלבומה החדש Wolves, ששוחרר ב-9 ביוני 2017.

האלבום התשיעי של הלהקה, Nowhere Generation, שוחרר ב-4 ביוני 2021.

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]