ריימונד ויליאמס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ריימונד הנרי ויליאמסאנגלית: Raymond Henry Williams; ‏ 31 באוגוסט 1921 - 26 בינואר 1988) היה מלומד וולשי, סופר ומבקר. הוא היה דמות משפיעה בשמאל החדש ובתרבות הרחבה יותר. כתביו על פוליטיקה, תרבות, תקשורת המונים וספרות מהווים תרומה משמעותית לביקורת המרקסיסטית על התרבות האומנות. כ-750,00 עותקים של ספריו נמכרו במהדורותיהם הבריטיות לבד, וישנם תרגומים רבים זמינים. [1] עבודתו הניחה את התשתיות לנושא לימודי התרבות ולגישת המטריאליזם התרבותי.

ריימונד וויליאמס בסאפרון וולדן

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות ונעורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויליאמס נולד בכפר לאנפיהנגל קרקורני (Llanfihangel Crucorney), ליד אברגאווני, ווילס, בנו של פועל מסילת ברזל במקום בו נטו פועלים אלו להצביע עבור מפלגת הלייבור, בעוד החקלאים תושבי המקום הצביעו בעיקר עבור המפלגה הבריטית הליברלית[2]. הוא למד בבית הספר לדקדוק על-שם המלך הנרי השמיני באברגאווני. שנות נעוריו חסו בצל עליית הנאציזם ואיום המלחמה. כשהיה בן 14 פרצה מלחמת האזרחים בספרד והוא עקב בדריכות אחר האירועים עקב חברותו במועדון הספרים השמאלניים, מוסד המשויך לצידה השמאלי של המפה הפוליטית.

בזמן זה הוא היה תומך של חבר הלאומים, הוא היה נוכח במפגש צעירים שארגן חבר הלאומים בז'נבה ב-1937. בדרכו חזרה, קבוצתו ביקרה בפריז שם הוא קנה עותק של המניפסט הקומוניסטי וקרא את כתביו של קרל מרקס לראשונה בחייו.

השכלה אקדמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויליאמס רכש את השכלתו האקדמית בקולג' טריניטי של קיימברידג', שם הוא הצטרף לשורות המפלגה הקומוניסטית הבריטית. שם, הוטלה עליו בצוותא עם אריק הובסבאום המטלה לכתוב עבור המפלגה הקומוניסטית חוברת בנושא מלחמת החורף. בספרו "פוליטיקה ומכתבים" הוא מספר כי הם קיבלו את המשימה בזכות יכולתם לכתוב מהר באמצעות חומרי היסטוריים שסופקו עבורם למרות שהם לא שלטו היטב בנושא הנ"ל. באותו הזמן, ממשלת בריטניה תמכה בלהט בפינלנד במלחמתם בברית המועצות, למרות שעדיין היו שקועים במלחמה נגד גרמניה הנאצית.

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויליאמס קטע את לימודיו כדי לשרת במלחמת העולם השנייה. בחורף 1940 הוא התגייס לצבא הבריטי, אך נשאר בקייימברידג' כדי לעשות את הבחינות ביוני 1941. באותו החודש בו פלשה גרמניה לברית המועצות. גיוס לצבא היה מנוגד לאג'נדה של המפלגה הקומוניסטית באותו הזמן. לפי דבריו של ויליאמס, חברותו במפלגה הקומוניסטית הופסקה מבלי שהוא עצמו התפטר ממנה מעולם[3].

כשוויליאמס הצטרף לצבא הוא סופח לאחת מיחידות הקשר של הצבא הבריטי, ציוות שהיה אופייני לסטודנטים. הוא עבר אימון ראשוני בתקשורת צבאית, אך אז סופח ליחידת הארטילריה. הוא שירת על תקן קצין בחטיבת הנ"ט של הצבא הבריטי במהלך השנים 1941-1945. הוא נשלח לקרבות הראשוניים בפלישה לנורמנדי. הוא פיקד על יחידה בת ארבעה טנקים ואיבד את הקשר עם שניים מהם במהלך הקרבות עם הואפן אס אס, ומעולם לא גילה מה עלה בגורלם.

לימודים מתקדמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוא קיבל את תואר המאסטר בקולג' טריניטי ב-1946, ואז עבד כמורה פרטי באוניברסיטת אוקספורד במשך מספר שנים. ב-1951 הוא נקרא לשרת במערך המילואים במלחמת קוריאה, אך הוא סירב לעשות כן ונרשם כסרבן מטעמי מצפון.

פרסומים מוקדמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויליאמס עשה לעצמו שם באמצעות ספרו "תרבות וחברה" שיצא לאור ב-1958 וזכה להצלחה מיידית. בעקבותיו ראה אור ב-1961 ספרו "המהפכה הארוכה". כתביו של ויליאמס התחבבו על ידי השמאל החדש וזכו להכרה רחבה. ויליאמס נודע גם כמבקר סיפורת עבור עיתון הגרדיאן של מנצ'סטר.

קריירה אקדמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

תודות לספריו הוזמן ויליאמס לחזור לקיימברידג' ב-1961, ולבסוף נעשה שם לפרופסור לדרמה (1974-1983). כמו כן, ב-1973 התמנה לפרופסור מבקר של מדע המדינה באוניברסיטת סטנפורד, ניסיון שעשה בו שימוש בספרו אשר רלוונטי גם בימינו "טלוויזיה: צורה טכנולוגית ותרבותית" (1974).בתור סוציאליסט מובהק הוא התעניין עמוקות בקשר שבין שפה, ספרות וחברה, ופרסם ספרים ומאמרים רבים בנוגע לנושאים הללו. אחד מספריו החשובים ביותר הוא "המדינה והעיר" (1973), בו מתערבבים פרקים אודות ספרות עם פרקים אודות היסטוריה חברתית. ספרו "מרקסיזם וספרות" (1977) מיועד בעיקר עבור מומחים, אך ויליאמס שוטח בו את משנתו בנוגע ללימודי התרבות, אשר אותם הוא מכנה לימודי חומריות. ספר זה היה במובן מסוים תגובה לסטרוקטורליזם בלימודי ספרות והלחץ על ויליאמס לבטא באופן תאורטי יותר את עמדתו נגד ביקורתיות שהייתה מרקסיסטית הומנית, המבוססת על השערותיו הבלתי מאוששות על נסיון חיים. הוא עושה שימוש ברעיונותיו של אנטוניו גראמשי, למרות שהספר מאפיין מאוד את דמותו של ויליאמס עצמו.

מעבודותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגישה החברתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויליאמס נחשב לאחד מאבות הגישה החברתית במחקר התקשורת. באחד ממאמריו הידועים אשר נכתב בשנות השבעים ורלוונטי גם בימינו אנו, תוקף ויליאמס את ההנחה שהטכנולוגיות כגון הטלוויזיה והרדיו הן אלו שעיצבו את החברה. לטענתו, ההנחה הזאת אינה מבוססת על ניסויים אמפיריים. לדעתו, החברה היא זו שמשפיעה על ההתפתחויות הטכנולוגיות ולא להפך. קודם ישנו צורך כלשהו ואז בהתאם אליו מתפתחת טכנולוגיה המתאימה. לצורך דוגמה הוא מזכיר את טכנולוגית הראינוע שהייתה קיימת כבר בשנת 1826, אך הסרט הראשון שהוקרן היה ב-1898. הסיבה לכך היא משום שאף אחד לא ראה בכך פוטנציאל כלכלי. כמו כן, טכנולוגית הטלוויזיה פותחה כבר בשנות השלושים אך מלחמת העולם השנייה גרמה לעיכוב בחדירת הטכנולוגיה אל החברה. [4]

מחלוקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמדתו של ויליאמס כלפי כותבים אחרים אודות תרבות וחברה עשויה להפתיע קוראים רבים. לדוגמה, בספרו הקצר אודות ג'ורג' אורוול, הוא מבקר את האחרון בחריפות, וזאת למרות שרבים סבורים שיש הרבה מן המשותף בין השניים. ויליאמס ביקר גם את כתביו של מרשל מקלוהן על טכנולוגיה וחברה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מתוך ספרו פוליטיקה ומכתבים
  2. ^ סמית' ד. ריימונד ויליאמס: סיפורו של לוחם עמ' 16
  3. ^ מתוך ספרו פוליטיקה ומכתבים
  4. ^ Williams, R. (1972). Television: Technology and Cultural form, Technosphere Series, London, Collins.