ריקלה גלזר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ריקלה גלזר

ריקְלֶה (רות) גלֶזֶר-קפלןיידיש: ריקלע גלעזער-קאַפּלאַן; 17 בדצמבר 192412 בינואר 2006) הייתה אסירה בגטו וילנה ופרטיזנית שחיברה בתקופת המלחמה שירים פופולריים העוסקים בשואה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלזר נולדה בעיר וילנה שבפולין בשנת 1924. בגיל 16, כשנכבשה העיר על ידי הגרמנים, גורשה לגטו וילנה.

בגטו חיברה שירים למנגינות של פזמונים ידועים. בשיר "גטו שלי" ("דו געטאָ מײַן"), שחיברה למנגינת השיר הרוסי "מוסקבה שלי" ("Моя Москва") מאת המלחין הסובייטי איסאק דוּנאיֶיבסקי, מתאר באירוניה לא את יופיה של העיר (כבמקור), כי אם את תלאות הגטו.

כשהייתה בת 18 התפרסם שירה הנודע "היה זה יום קיץ" ("ס'איז געווען אַ זומערטאָג", סִיז גֶווֵן אַ זוּמֶרטוֹג), שאותו כתבה למנגינת הלהיט היידי "פָּפִּירוֹסְן" ("פּאַפּיראָסן", 'סיגריות') מאת הרמן יבלוקוף. השיר עוסק בפּוֹנָאר, הפרוור שבו נרצחו עשרות אלפי יהודים, רובם בני וילנה.[1] (לימים זכה השיר להקלטות, והושר בין היתר על ידי חוה אלברשטיין.)

זמן קצר אחרי כן גורשה מהגטו למחנה. היא הצליחה לקפוץ מהרכבת, יצרה קשר עם אנשי ארגון הפרטיזנים המאוחד (פ.פ.או) והצטרפה לפרטיזנים הליטאים של יערות רודניקי שמדרום לווילנה, כלוחמת בגדוד "מוות לפאשיזם". בין הפעולות הצבאיות הוסיפה לכתוב.

בחודש דצמבר 1948 עלתה לישראל עם משפחתה באונייה "נגבה".

בשנת 1991 התפרסם בהוצאת טרקלין בתל אביב ספר שיריה, "לידער פון לעבן" (לידֶר פוּן לֶבְּן, 'שירי חיים').

ספר שיריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • לידער פון לעבן,‫ תל אביב: טרקלין, תשנ"א 1991.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ S'iz geven a zumertog באתר Music and the Holocaust (באנגלית).