לדלג לתוכן

ריקלה גלזר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ריקלה גלזר
Rikle Glezer
לידה 17 בדצמבר 1924
וילנה, רפובליקת פולין עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 12 בינואר 2010 (בגיל 85) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ליטא, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ריקְלֶה (רות) גלֶזֶר-קפלןיידיש: ריקלע גלעזער-קאַפּלאַן; 17 בדצמבר 192412 בינואר 2006) הייתה אסירה בגטו וילנה ופרטיזנית שחיברה בתקופת המלחמה שירים פופולריים העוסקים בשואה.

גלזר נולדה בעיר וילנה שבפולין. בגיל 16, כשנכבשה העיר על ידי הגרמנים, גורשה לגטו וילנה.

בגטו חיברה שירים למנגינות של פזמונים ידועים. בשיר "גטו שלי" ("דו געטאָ מײַן"), שחיברה למנגינת השיר הרוסי "מוסקבה שלי" ("Моя Москва") מאת המלחין הסובייטי איסאק דוּנאיֶיבסקי, מתאר באירוניה לא את יופייה של העיר (כבמקור), כי אם את תלאות הגטו.

כשהייתה בת 18 התפרסם שירה הנודע "היה זה יום קיץ" ("ס'איז געווען אַ זומערטאָג", סִיז גֶווֵן אַ זוּמֶרטוֹג), שאותו כתבה למנגינת הלהיט היידי "פָּפִּירוֹסְן" ("פּאַפּיראָסן", 'סיגריות') מאת הרמן יבלוקוף. השיר עוסק בפּוֹנָאר, הפרוור שבו נרצחו עשרות אלפי יהודים, רובם בני וילנה.[1] (לימים זכה השיר להקלטות, והושר בין היתר על ידי חוה אלברשטיין.)

זמן קצר אחרי כן גורשה מהגטו למחנה. היא הצליחה לקפוץ מהרכבת, יצרה קשר עם אנשי ארגון הפרטיזנים המאוחד (פ.פ.או) והצטרפה לפרטיזנים הליטאים של יערות רודניקי שמדרום לווילנה, כלוחמת בגדוד "מוות לפאשיזם". בין הפעולות הצבאיות הוסיפה לכתוב.

בחודש דצמבר 1948 עלתה לישראל עם משפחתה באונייה "נגבה" והמשפחה השתקעה בחולון.[2]

בשנת 1991 התפרסם בהוצאת טרקלין בתל אביב ספר שיריה, "לידער פון לעבן" (לידֶר פוּן לֶבְּן, 'שירי חיים').

  • לידער פון לעבן, תל אביב: טרקלין, תשנ"א 1991.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ריקלה גלזר בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ S'iz geven a zumertog באתר Music and the Holocaust (באנגלית).
  2. ^ נדב מנוחין‏, ריקלה קפצה מהרכבת לפונאר והצטרפה לפרטיזנים. השירים שלה תיעדו הכול, באתר וואלה, 17 באפריל 2023