רנה שפיץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רנה שפיץ
Spitz Árpád René
אין תמונה חופשית
לידה 29 בינואר 1887
וינה, האימפריה האוסטרו-הונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 11 בספטמבר 1974 (בגיל 87)
דנוור, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי פסיכואנליזה עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק פסיכיאטר, פסיכואנליטיקאי עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות אוניברסיטת העיר ניו יורק עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

רנה שפיץהונגרית:Spitz Árpád René, וינה, 29 בינואר 1887- דנוור, 11 בספטמבר 1974) היה פסיכואנליטיקאי אמריקאי ממוצא הונגרי-יהודי, יליד אוסטריה. הוא גדל בהונגריה והיה חבר בחוג יום ראשון.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוח לזכרו בברלין

שפיץ נולד המשפחה יהודית עשירה. את לימודיו השלים בלוזאן, ברן ובבודפשט. הוא הכיר את כתבי זיגמונד פרויד בגיל צעיר עוד בהיותו תלמיד, ובשנת 1910 נסע לפרויד בווינה. הוא השתתף במלחמת העולם הראשונה כרופא צבאי. הוא היה חבר בחוג יום ראשון. התגורר בווינה בין השנים 19241928, נסע לברלין ב -1932 והתיישב בפריז, שם לימד פסיכואנליזה בבית הספר École normale supérieure. הוא היגר לארצות הברית בשנת 1939 בגיל 46 ועבד כפסיכיאטר בבית החולים הר סיני.

תרומתו העיקרית של שפיץ היא בפיתוח והוספה לשלבי התפתחות הילד שקבע זיגמונד פרויד. שפיץ טיפל בילדים קטנים וגזר את עבודתו מניסיונו איתם. בשנות ה-50 של המאה העשרים הוא כתב את התאוריה שלו, לאחר שצילם והסריט ילדים רבים שבהם טיפל. שפיץ הוסיף את מושג המארגנים (organizators), שהם סימנים המעידים על שלבים חיוניים בהתפתחותו הנפשית של התינוק:

  • חיוך להורים - מארגן ראשון. התינוק מגיב להוריו בחיוך. משמעות החיוך היא היציאה מהעולם הסגור שלו והתחברות לעולם החיצוני. התינוק מבדיל בינו לבין העולם החיצוני. שלב זה אמור להופיע בגיל חודשיים.
  • חרדת זרים - מארגן שני. התינוק מפחד ובוכה בתגובה לנוכחות זרים. משמעות הבכי היא הבדלה בין הוריו והאנשים שקשורים אליו, לבין זרים. תגובה זו מראה על הקשר שיש לתינוק עם הוריו. שלב זה אמור להופיע בגיל 8 חודשים.
    שלב זה הוא חלק מבחינת ההיסטוריה הקלינית של הילד, וההורים נשאלים עליו. ילדים שסובלים מאוטיזם אינם בוכים בדרך כלל בנוכחות זרים, משום שהם אינם מזהים אנשים כפי שילדים רגילים מגיבים כלפי אנשים. זהו סימן המבדיל בין ילדים עם הפרעת התפתחות קשה כמו אוטיזם לבין ילדים עם הפרעות אחרות. ילדים עם פיגור קל יכולים, לדוגמה, להבדיל בין הוריהם לבין זרים.
  • אמירת לא- מארגן שלישי. התינוק מסרב ואומר "לא". אמירת "לא" מעידה על התפתחות היכולת השיפוטית ועימה הכושר לשלול. לאחר שלמד מהוריו ומהסביבה את משמעות המילה ואת תנועות הראש והגוף הנלוות אליה, מבטא הילד באמצעותה את עצמאותו. זהו שלב ראשון בסימבוליזציה, ואמור להופיע בגיל שנה וחצי.

עבודותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Hospitalism (The Psychoanalitic Study of the Child, vol. I, II. 1945-46)
  • Psychiatric Therapy in Infancy (American Journal of Orthopsychiatry, vol XX. 1950)
  • Übertragung und Gegenübertragung (Psyche, 1956)

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Hospitalism

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רנה שפיץ בוויקישיתוף