רנה שפיץ
 | |
| לידה |
29 בינואר 1887 וינה , אוסטריה, האימפריה האוסטרו-הונגרית  |
|---|---|
| פטירה |
11 בספטמבר 1974 (בגיל 87) דנוור, ארצות הברית |
| שם לידה | Spitz Árpád René |
| ענף מדעי |
פסיכואנליזה |
| מוסדות |
אוניברסיטת העיר ניו יורק |
  | |
רנה שפיץ (בגרמנית, צרפתית ואנגלית:René Árpád Spitz ;שם הלידה בהונגרית: Spitz Árpád René, וינה, 29 בינואר 1887- דנוור, 11 בספטמבר 1974) היה פסיכואנליטיקאי אמריקאי ממוצא הונגרי-יהודי, יליד אוסטריה. הוא גדל בהונגריה , בה היה חבר בחוג יום ראשון. פעל תחילה בווינה ובצרפת, וב-1938 היגר לארצות הברית. שפיץ נודע בניתוח הפסיכולוגי של ילדים קטנים מאושפזים כשגילה קשר בין תת תזונה קיצונית ומוות להיותם נטושים, ללא קשר עם האם או דמות דואגת. שפיץ תרם תרומות חשובות גם לפסיכולוגיית האגו.
חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
שפיץ נולד ב-1887 במשפחה יהודית עשירה. את לימודיו השלים בלוזאן, ברן ובבודפשט. הוא הכיר את כתבי זיגמונד פרויד בגיל צעיר עוד בהיותו תלמיד, ולמד על עולם הפסיכואנליזה תוך כדי התוועדות לשנדור פרנצי בבודפשט. בתום לימודי הרפואה בשנת 1910 נסע לפרויד בווינה וב-1911 לפי עצתו של פרנצי עבר פסיכואניליזה דידקטית אצל פרויד. הוא השתתף במלחמת העולם הראשונה כרופא צבאי. הוא היה חבר בחוג יום ראשון. התגורר בווינה בין השנים 1924–1928, נסע לברלין ב -1932 והתיישב בפריז, שם לימד פסיכואנליזה בבית הספר École normale supérieure. הוא היגר לארצות הברית בשנת 1939 בגיל 46 ועבד כפסיכיאטר בבית החולים הר סיני.
תרומתו העיקרית של שפיץ היא בפיתוח והוספה לשלבי התפתחות הילד שקבע זיגמונד פרויד. שפיץ טיפל בילדים קטנים וגזר את עבודתו מניסיונו איתם. בשנות ה-50 של המאה העשרים הוא כתב את התאוריה שלו, לאחר שצילם והסריט ילדים רבים שבהם טיפל. שפיץ הוסיף את מושג המארגנים (organizators), שהם סימנים המעידים על שלבים חיוניים בהתפתחותו הנפשית של התינוק:
- חיוך להורים - מארגן ראשון. התינוק מגיב להוריו בחיוך. משמעות החיוך היא היציאה מהעולם הסגור שלו והתחברות לעולם החיצוני. התינוק מבדיל בינו לבין העולם החיצוני. שלב זה אמור להופיע בגיל חודשיים.
- חרדת זרים - מארגן שני. התינוק מפחד ובוכה בתגובה לנוכחות זרים. משמעות הבכי היא הבדלה בין הוריו והאנשים שקשורים אליו, לבין זרים. תגובה זו מראה על הקשר שיש לתינוק עם הוריו. שלב זה אמור להופיע בגיל 8 חודשים.
שלב זה הוא חלק מבחינת ההיסטוריה הקלינית של הילד, וההורים נשאלים עליו. ילדים שסובלים מאוטיזם אינם בוכים בדרך כלל בנוכחות זרים, משום שהם אינם מזהים אנשים כפי שילדים רגילים מגיבים כלפי אנשים. זהו סימן המבדיל בין ילדים עם הפרעת התפתחות קשה כמו אוטיזם לבין ילדים עם הפרעות אחרות. ילדים עם פיגור קל יכולים, לדוגמה, להבדיל בין הוריהם לבין זרים. - אמירת לא- מארגן שלישי. התינוק מסרב ואומר "לא". אמירת "לא" מעידה על התפתחות היכולת השיפוטית ועימה הכושר לשלול. לאחר שלמד מהוריו ומהסביבה את משמעות המילה ואת תנועות הראש והגוף הנלוות אליה, מבטא הילד באמצעותה את עצמאותו. זהו שלב ראשון בסימבוליזציה, ואמור להופיע בגיל שנה וחצי.
עבודותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Hospitalism (The Psychoanalitic Study of the Child, vol. I, II. 1945-46)
- Psychiatric Therapy in Infancy (American Journal of Orthopsychiatry, vol XX. 1950)
- Übertragung und Gegenübertragung (Psyche, 1956)
