רצח רוג'ר אקרויד
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת |
אגאתה כריסטי  |
| איורים |
Charles Lucien Léandre |
| שפת המקור |
אנגלית |
| סוגה |
רומן |
| הוצאה | |
| הוצאה |
William Collins, Sons |
| מקום הוצאה |
אנגליה |
| תאריך הוצאה |
1926 |
| פרסים | |
|
רשימת 100 הספרים של המאה של לה מונד | |
| סדרה | |
| ספר קודם |
מסתרי היד האדומה |
| הספר הבא |
מסתרי ארבעת הגדולים |
  | |
רצח רוג'ר אקרויד (באנגלית: The Murder of Roger Ackroyd) הוא רומן בלשי מאת הסופרת הבריטית אגתה כריסטי, ובו מוצג בפעם השלישית הבלש החוקר הרקול פוארו. הרומן פורסם בשלמותו בבריטניה ביוני 1926, לאחר שפורסם בהמשכים תחת השם "מי רצח את אקרויד" בעיתון "London Evening News" בין יולי לספטמבר 1925.
הרומן זכה להערכה רבה מאז פרסומו הראשון,[1][2] וכונה יצירת המופת של כריסטי.[3] הוא נבחר בשנת 2013 לרומן הבלשי הטוב ביותר בכל הזמנים על ידי איגוד סופרי הפשע הבריטי.[4] זהו אחד הרומנים הידועים[5][6] והשנויים במחלוקת ביותר של כריסטי,[7][8] ולסיומו המפתיע והחדשני לזמנו הייתה השפעה משמעותית על ז'אנר ספרות המתח.
עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסיפור מסופר על ידי ד"ר ג'יימס שפרד, רופא כפרי המתגורר עם אחותו הרווקה קרוליין בכפר האנגלי King’s Abbot. הוא נקרא לאשר את מותה של אלמנה עשירה, גברת פרארס, שהתאבדה שנה לאחר מותו של בעלה המתעלל. קרוליין משערת שגברת פרארס הרעילה את בעלה והתאבדה מתוך חרטה.
רוג'ר אקרויד, אלמן עשיר ובעלים של אחוזת פרנלי פארק, אומר לד"ר שפרד שהוא צריך לדבר איתו בדחיפות, ומזמין אותו לארוחת ערב באותו ערב. בנוסף לד"ר שפרד, מוזמנים לארוחה גם מייג'ור בלאנט, גברת ססיל אקרויד, גיסתו של אקרויד, ובתה פלורה, וג'פרי ריימונד, מזכירו האישי של אקרויד. פלורה מספרת לרופא שהיא התארסה בסוד לראלף פאטון, בנו החורג של אקרויד.
לאחר ארוחת הערב, משוחח אקרויד עם ד"ר שפרד בחדר העבודה ומספר לו כי היה מאורס לגברת פרארס במשך כמה חודשים, וכי היא הודתה בפניו בליל אמש שאכן הרעילה את בעלה. היא הייתה נתונה לסחיטה, והבטיחה לחשוף את שמו של הסחטן תוך 24 שעות. המשרת של אקרויד, פרקר, נכנס לחדר עם מכתב התאבדות ששלחה גברת פרארס לפני שהתאבדה. אקרויד מתנצל ומבקש מד"ר שפרד לעזוב כדי שיוכל לקרוא את המכתב בפרטיות.
זמן קצר לאחר שהוא חוזר לביתו, מקבל הדוקטור שיחת טלפון. הוא משתהה לרגע על מנת לצעוק לקרוליין אחותו כי פרקר התקשר כשהוא עוצר מספיק זמן כדי לצעוק לקרוליין שהמתקשר הוא פרקר המדווח שאקרויד נמצא מת, וממהר חזרה לאחוזת פארק פרנלי. כאשר הוא מגיע לשם, טוען פרקר שאינו יודע דבר על שיחת הטלפון. לאחר שאין מענה מחדר העבודה, פורצים ד"ר שפרד ופארקר את הדלת ומוצאים את אקרויד מת בכיסאו, נדקר על ידי הפגיון שלו. המכתב מגברת פרארס נעלם, וישנן עקבות המובילות אל מחוץ לחדר העבודה דרך החלון הפתוח.
ראלף נעלם, והופך לחשוד העיקרי כאשר העקבות שבחדר העבודה נמצאות תואמות לנעליו. פלורה משוכנעת שראלף חף מפשע ומבקשת מהבלש הרקול פוארו, שפרש לאחרונה לחקור את המקרה.
פוארו מבקר בזירת הפשע ומבקש מדוקטור שפרד להתלוות אליו. פרקר מבחין שאחד הכיסאות הוזז. פוארו מתחקר את האורחים והצוות, לרבות המשרתת אורסולה בורן, שאין לה אליבי. נראה שחלון ההזדמנויות של הרוצח לאחר עזיבתו של ד"ר שפרד היה קצר למדי, שכן מאוחר יותר שמעו ריימונד ובלאנט את אקרויד מדבר בחדר העבודה שלו, ופלורה אומרת שראתה אותו רגע לפני שעלתה לישון.
פוארו פורם רשת מסובכת של תככים, ומציג את ראלף פאטון הנעדר – שהיה, מסתבר, כבר נשוי בסתר לאורסולה כשאקרויד החליט שהוא צריך להתחתן עם פלורה. הזוג קבע פגישה חשאית בגן, ופלורה נאלצת להודות שלמעשה מעולם לא ראתה את דודה לאחר ארוחת הערב, וכך נותרים ריימונד ובלאנט האנשים האחרונים ששמעו את אקרויד בחיים. בלאנט מתוודה על אהבתו לפלורה.
כאשר הוא לבדו עם ד"ר שפרד, פוארו מגלה שהוא יודע שד"ר שפרד עצמו הוא הסחטן, וכן והרוצח של אקרויד. לאחר שהבין שמכתבה של גברת פרארס יסבך אותו, דקר ד"ר שפרד את אקרויד לפני שעזב את חדר העבודה. הוא יצא בפומבי דרך דלת הכניסה, ואז נעל את נעליו של ראלף, רץ אל חלון חדר העבודה וטיפס חזרה פנימה. לאחר שנעל את הדלת מבפנים, הוא הניח מכשיר הקלטה שהשמיע את קולו של אקרויד, והעמיד לפניו כיסא שיסתיר אותו מפני מי שמביט מהמסדרון. כדי שיהיה לו תירוץ לחזור אל אחוזת פרנלי, הוא ביקש ממטופל להתקשר אליו הביתה. לאחר שהרצח התגלה, הוא נותר לבד לכמה דקות בחדר העבודה, ואז הכניס את מכשיר ההקלטה לתוך תיק הרופא שלו והחזיר את הכיסא למקומו.
פוארו אומר לשפרד כי ידווח למשטרה בבוקר, ומציע לו להתאבד כדי לחוס על אחותו קרוליין. ד"ר שפרד מסיים לכתוב את הדיווח שלו על חקירת הרצח (שהוא למעשה הרומן עצמו), והפרק האחרון שלו הוא למעשה מכתב ההתאבדות שלו.
דמויות מרכזיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הרקול פוארו – בלש פרטי בדימוס, המתגורר בכפר בו התרחש האירוע
- ד"ר ג'יימס שפרד – הרופא המקומי, המסייע לפוארו בחקירה, והמספר של הרומן
- קרוליין שפרד – אחותו הרווקה של ד"ר שפרד
- רוג'ר אקרויד – קורבן הרצח, איש עסקים עשיר ואלמן
- גברת פרארס – אלמנה, מתאבדת בתחילת הרומן
- גברת ססיל אקרויד – אלמנתו של אחיו של רוג'ר, ססיל
- פלורה אקרויד – אחייניתו של אקרויד, בתו של ססיל
- קפטן ראלף פאטון – בנו החורג של אקרויד, מנישואיה הקודמים של אשתו המנוחה
- מייג'ור הקטור בלאנט – חברו של אקרויד, אורח באחוזתו
- ג'פרי ריימונד – מזכירו האישי של אקרויד
- ג'ון פארקר – המשרת של אקרויד
- אליזבת ראסל – סוכנת הבית של אקרויד
- צ'ארלס קנט – בנה הבלתי חוקי של אליזבת ראסל
- אורסולה בורן – המשרתת של אקרויד
- המפקח דייוויס – מפקח המשטרה המקומי בכפר
- המפקח רגלן – מפקח משטרה
- הקולונל מלרוז – מפקד משטרת המחוז
מבנה סיפורי[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרומן מסופר על ידי ד"ר ג'יימס שפרד, שהופך לעוזרו של פוארו, ומחליף את קפטן הייסטינגס שהתחתן והשתקע בארגנטינה. מכאן נובעת התפנית המפתיעה בעלילה, כאשר בסופה ד"ר שפרד מגלה שהוא לאורך כל הדרך היה מספר לא אמין, ועשה שימוש בטכניקות ספרותיות כדי להסתיר את אשמתו מבלי לכתוב שום שקר (למשל, "עשיתי את מה שהיה צריך לעשות" בנקודה שבה הוא הכניס את מכשיר ההקלטה לתיקו והזיז את הכיסא).
חשיבות וקבלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הספר זכה לשבחים וביקורות טובות",[9][10][11] נכלל ברשימת רומני הפשע המשפיעים ביותר שנכתבו אי פעם של הווארד הייקראפט,[12][13] ותואר בביוגרפיה של כריסטי עצמה בתור הרומן הבלשי האולטימטיבי.[14]
הרומן הגיע בשנת 1990 למקום החמישי ברשימת 100 רומני הפשע המובילים של כל הזמנים על ידי חברי אגודת סופרי הפשע בבריטניה.[15] דירוג דומה נעשה בשנת 1995 על ידי סופרי המסתורין של אמריקה, שהציב את הרומן במקום ה-12.[16]
בשנת 1999 נכלל הרומן ברשימת 100 ספרי המאה של לה מונד שנבחרה על ידי הקוראים מתוך רשימה של 200.[17]
בשנת 2013 הכתירה אגודת סופרי הפשע את הרומן כטוב ביותר אי פעם.[18] 600 חברי האגודה קבעו כי הרומן הוא "הדוגמה הטובה ביותר לז'אנר שנכתבה אי פעם" והוא אבן יסוד של ספרות המתח ה"מכילה את אחת מהתפניות העלילה המפורסמות ביותר בתולדות כתיבת הפשע".[19] הסקר שנערך במלאת 60 שנה לאגודה הכתיר גם את אגתה כריסטי כסופרת הפשע הטובה ביותר אי פעם.[20][21]
פיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]
כריסטי חשפה באוטוביוגרפיה שלה מ-1977 שהרעיון הבסיסי של הרומן ניתן לה על ידי גיסה, ג'יימס ווטס, שהציע רומן שבו הפושע יהיה דמות של ד"ר ווטסון, וכריסטי חשבה שזו "מחשבה מקורית להפליא".[22] במרץ 1924 כריסטי גם קיבלה מכתב מהלורד מאונטבאטן, שהתרשם מיצירותיה הקודמות והציע לה רעיון וכמה מחשבות לסיפור שהנחת היסוד שלו שיקפה את הצעתו של ווטס.[23] כריסטי הודתה על מכתבו ולאחר מחשבה, החלה לכתוב את הספר לפי עלילה שהמציאה בעצמה.
מאונטבאטן כתב לכריסטי שוב בדצמבר 1969 לאחר שראה הופעה של "מלכודת העכברים". הוא הזכיר את מכתבו משנות ה-20, וכריסטי השיבה לו והכירה בתפקיד שמילא ביצירת הספר.[24]
עיבודים[עריכת קוד מקור | עריכה]
תיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]
הספר היה הראשון מבין יצירותיה של כריסטי שעובדו לתיאטרון. המחזה "אליבי", בעיבודו של מייקל מורטון, עלה בתיאטרון הנסיך מוויילס בלונדון ב-15 במאי 1928, והוצג 250 פעמים בכיכובו של צ'ארלס לאוטון בתור פוארו. לאוטון כיכב בהמשך בגרסת המחזה בברודוויי, שנקראה "האליבי הקטלני" ועלתה ב-8 בפברואר 1932, אולם לא זכתה להצלחה וירדה לאחר 24 הופעות בלבד.
קולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]
גם בקולנוע היה הספר לעיבוד הראשון של יצירותיה של כריסטי. ב-28 באפריל 1931 עלה לאקרנים הסרט שנקרא "אליבי", באורך 75 דקות, אך נחשב כיום סרט אבוד.
רדיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
אורסון וולס עיבד את הרומן לתסכית רדיו באורך שעה אחת, אשר שודר ב-12 בנובמבר 1939. וולס גילם גם את ד"ר שפרד וגם את הרקול פוארו.
עיבוד נוסף לרדיו הופק עבור BBC Radio 4, בשנת 1987, בו גילם את פוארו ג'ון מופט, בפעם הראשונה מני רבות.
טלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרומן עובד לדרמה בת 103 דקות ששודרה בבריטניה ב-ITV ב-2 בינואר 2000, כפרק מיוחד בסדרה "פוארו של אגתה כריסטי". בעיבוד הזה ג'אפ – לא שפרד – הוא העוזר של פוארו, ושפרד הוא חשוד נוסף. העלילה סוטה במידה ניכרת מהספר, ובמסגרתה ד"ר שפרד דורס את פרקר מספר פעמים עם מכוניתו, ומתאבד לאחר מרדף. דמותו של אקרויד שונתה לאדם מבוגר וקמצן יותר, שנוא על הבריות, בעל מפעל כימיקלים. גם גברת אקרויד, גיסתו, אינה מטורפת בשונה מהרומן.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אריק גלסנר, "רצח רוג'ר אקרויד": אגתה כריסטי במיטבה, באתר ynet, 25 באוגוסט 2017
- רצח רוג'ר אקרויד, באתר OCLC (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "Review". The Observer. 30 במאי 1926. p. 10.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Review". The Scotsman. 22 ביולי 1926. p. 2.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Barnard, Robert (1990). A Talent to Deceive: An appreciation of Agatha Christie (Revised ed.). Fontana Books. p. 199. ISBN 0-00-637474-3.
- ^ Brown, Jonathan (5 בנובמבר 2013). "Agatha Christie's The Murder of Roger Ackroyd voted best crime novel ever". The Independent. ארכיון מ-18 ביוני 2022. נבדק ב-16 בספטמבר 2015.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Moody, Susan, ed. (1990). The Hatchards Crime Companion. 100 Top Crime Novels Selected by the Crime Writers' Association. London. ISBN 0-904030-02-4.
- ^ Penzler, Otto (1995). Mickey Friedman (ed.). The Crown Crime Companion. The Top 100 Mystery Novels of All Time Selected by the Mystery Writers of America. New York. ISBN 0-517-88115-2.
- ^ "Review". The Times Literary Supplement. 10 ביוני 1926. p. 397.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Goddard, John (2018). Agatha Christie's Golden Age: An Analysis of Poirot's Golden Age Puzzles. Stylish Eye Press. pp. 34–35, 95–101. ISBN 978-1-999612016.
- ^ "Review". The Times Literary Supplement. 10 ביוני 1926. p. 397.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Review". The New York Times Book Review. 18 ביולי 1926.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Review". The Observer. 30 במאי 1926. p. 10.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Collins, R D, ed. (2004). "Haycraft Queen Cornerstones: Complete Checklist". Classic Crime Fiction. נבדק ב-1 באפריל 2009.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Grimes, William (13 בנובמבר 1991). "Howard Haycraft Is Dead at 86; A Publisher and Mystery Scholar". New York Times. נבדק ב-18 בספטמבר 2015.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Thompson, Laura (2007). Agatha Christie, An English Mystery. Headline. ISBN 978-0-7553-1487-4.
- ^ Moody, Susan, ed. (1990). The Hatchards Crime Companion. 100 Top Crime Novels Selected by the Crime Writers' Association. London. ISBN 0-904030-02-4.
- ^ Penzler, Otto (1995). Mickey Friedman (ed.). The Crown Crime Companion. The Top 100 Mystery Novels of All Time Selected by the Mystery Writers of America. New York. ISBN 0-517-88115-2.
- ^ Savigneau, Joysane (15 באוקטובר 1999). "Ecrivains et choix sentimentaux" [Authors and sentimental choices]. Le Monde (בצרפתית). נבדק ב-4 בינואר 2021.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Brown, Jonathan (5 בנובמבר 2013). "Agatha Christie's The Murder of Roger Ackroyd voted best crime novel ever". The Independent. ארכיון מ-18 ביוני 2022. נבדק ב-16 בספטמבר 2015.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Brown, Jonathan (5 בנובמבר 2013). "Agatha Christie's The Murder of Roger Ackroyd voted best crime novel ever". The Independent. ארכיון מ-18 ביוני 2022. נבדק ב-16 בספטמבר 2015.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Brown, Jonathan (5 בנובמבר 2013). "Agatha Christie's The Murder of Roger Ackroyd voted best crime novel ever". The Independent. ארכיון מ-18 ביוני 2022. נבדק ב-16 בספטמבר 2015.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Agatha Christie whodunit tops crime novel poll". BBC News: Entertainment & Arts. 6 בנובמבר 2013. נבדק ב-16 בספטמבר 2015.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Christie, Agatha (1977). An Autobiography. Collins. ISBN 0-00-216012-9.
- ^ Thompson, Laura (2007). Agatha Christie, An English Mystery. Headline. ISBN 978-0-7553-1487-4.
- ^ Morgan, Janet (1984). Agatha Christie, A Biography. Collins. ISBN 0-00-216330-6.