סרט אבוד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
תידה בארה בסרט "קלאופטרה" (1917), סרט אבוד ששרדו ממנו 400 תמונות סטילס ו-20 שניות בלבד
הסרט "Tenderloin" בכיכובה של דולורס קסטיו, נחשב לאבוד היות שרק הפסקול שלו שרד

סרט אבודאנגלית: Lost film) הוא סרט באורך מלא או סרט קצר שאינו קיים בארכיוני אולפנים, באוספים פרטיים או בארכיונים ציבוריים, לדוגמה ספריית הקונגרס. רוב סרטי הראינוע האמריקאים נחשבים כאבודים וכך גם מחצית מסרטי הקול (אנ'). קרן הקולנוע של מרטין סקורסזה מעריכה כי 90% מהסרטים שנעשו לפני שנת 1929 אבדו, וספריית הקונגרס מעריכה ש-75% מכל הסרטים האילמים אבדו לתמיד. במרץ 2019 ארכיון הקולנוע ההודי, דיווח על 31,000 סרטים הודים שאבדו. הביטוי "סרט אבוד" משמש גם לתיאור סצינות שנמחקו (אנ') וגרסאות לא ערוכות. לעיתים עותק של סרט אבוד מתגלה מחדש.

הסיבות לאובדן סרטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגורם הגדול ביותר לאובדן הסרט האילמים היה הרס מכוון. לפני עידן הטלוויזיה (והווידאו הביתי), סרטים אלה נחשבו כחסרי ערך עם סיום ההקרנות שלהם בבתי הקולנוע. לאחר התפתחות הקולנוע, לא יוחס לסרטים אלו ערך מסחרי, הם הושלכו בפינות מחסנים והתפוררו. לא הייתה אז מחשבה להציל את הסרטים האלה. לעיתים הושמדו סרטים כדי לפנות מקום אחסון. כן לאולפנים היה תמריץ להשמיד את הסרטים כי יכלו להרוויח עוד כסף באמצעות מחזור התוכן שצולם בהם. דוגמה נוספת להרס יזום היא כשכוכב הקולנוע האילם רוסקו ארבוקל הואשם ברציחת שחקנית צעירה בשנת 1921 (אישום שהוא זוכה ממנו לבסוף), מה שגרם לאולפנים להשמיד במכוון סרטים בהם הופיע.

הסרטים האילמים צולמו על ניטרט (Nitrate), חומר בלתי יציב הנוטה להתפורר שדרש טיפול ואחסון בתנאים מבוקרים כדי שיישמר ללא נזק, טיפול שלא כל הסרטים זכו לו. הסרטים אוחסנו בצורה לא נכונה (למשל תחת כיפת השמיים), ולעיתים כבר אחרי תקופה קצרה כמו 20 שנה הוא בלתי היה ניתן לשימור. תנאים אידיאליים של טמפרטורה נמוכה, לחות נמוכה ואוורור נאות היה יכולים לשמר את הניטרט במשך מאות שנים, אך בפועל, תנאי האחסון היו בדרך כלל רחוקים מלהיות אידיאליים. גם סרטים ש"נשמרו" מאותה תקופה, פשוט הועתקו לחומר אחר. בנוסף לכך, הניטרט נוטה להתלקחות וארכיוני סרטים שלמים אבדו בשרפות. לדוגמה, בשנת 1937 התרחשה שריפה בקמרון אחסון שכילתה את כל התשלילים המקוריים של הסרטים שהופקו על ידי סרטי פוקס (אנ') לפני שנת 1935. בשנת 1965 התרחשה שרפה באולפני MGM שגרמה לאובדן של מאות סרטים אילמים.

יש לכך גם חריגים, כמעט כל הסרטים שנעשו על ידי צ'רלי צ'פלין שרדו. היוצאים מן הכלל הם אשת הים (אנ') (שצ'פלין השמיד לצורך הפחתת מס) והסרט Her Friend the Bandit (אנ'). גם הסרטים של ד. וו. גריפית' כמעט נשמרו במלואם, שכן רבים הופקדו על ידי החברה בספריית הקונגרס.

משנת 1949 הסרטים החלו להישמר בצורה מודרנית יותר ולכן כמות הסרטים שאבדו פחתה משמעותית.

גילוי מחדש של סרטים אבודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לעיתים מתרחש גילו מחדש של סרטים שנחשבו לאבודים. דוגמה לכך היא הסרט פרנקנשטיין משנת 1910 שהייתה אבודה במשך עשרות שנים עד שנמצא תשליל שלו באוסף של אספן פרטי בשנות השבעים. כמו כן תשליל של הסרט של ריצ'רד השלישי (1912) נמצא בשנת 1996 ושוחזר על ידי המכון האמריקני לקולנוע. בשנת 2013 אותר סרט מוקדם של מרי פיקפורד, Their First" Misunderstanding" באסם בניו המפשייר ונתרם למכללת קין סטייט.

הסרט "Beyond the Rocks" מבשנת 1922 נחשב לסרט אבוד במשך כמה עשורים, עד שבשנת 2000, תשליל שלו נמצא בהולנד, שוחזר על ידי מוזיאון הסרטים ההולנדי והוקרן שוב בשנת 2005. הסרט שרלוק הולמס משנת 1922 (אנ') התגלה מחדש, אך חלקים ממנו עדיין חסרים.

הסרט הגרמני מטרופוליס נחשב לאבוד, עד שב-2 ביולי 2008 הודיעה מנהלת ארכיון קולנוע בבואנוס איירס כי נמצאה הגרסה המקורית, והיא עברה תהליכי שיפוץ. בתום תקופה ארוכה בה הסרט שופץ, הסרט המשופץ הוצג בהקרנת בכורה בו-זמנית בברלין ובפרנקפורט ב-12 בפברואר 2010.

צילומי סטילס[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברוב אולפני הקולנוע נכחו באופן שגרתי במהלך צילומי הסרט גם צלמי סטילס שעבדו על הסט במהלך ההפקה, וצילמו תמונות לשימוש ההפקה, בעיקר לצורך הפצה לבתי הקולנוע ולעיתונים ומגזינים. חלק מצילומים אלו מאותה תקופה משמשים כתמונות ייחודיות מסרטים שאבדו, לדוגמה למשל תמונה של גלוריה סוונסון בסרט סדי תומפסון משנת 1928 (אנ').

בחלק מהמקרים, כמו הסרט משנת 1927 לונדון אחרי חצות (אנ'), כמות צילומי הסטילס שנותרה היא כה רבה, עד שניתן לשחזר את הסרט השלם. עד היום צילומי סטילס משמשים להשלמת קטעים חסרים בעת שחזור סרטים שאבדו חלקית.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סרט אבוד בוויקישיתוף