הרקול פוארו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הרקול פוארו
Hercule Poirot
פיטר יוסטינוב כהרקול פוארו
פיטר יוסטינוב כהרקול פוארו
יוצרים אגאתה כריסטי עריכת הנתון בוויקינתונים
גילום הדמות אלברט פיני, אנטולי רביקוביץ', קונסטנטין רייקין, אלפרד מולינה, איאן הולם, Horst Bollmann, קנת בראנה, טוני רנדל, ג'ון מלקוביץ', פיטר יוסטינוב, אוסטין טרבור, דייוויד סושה עריכת הנתון בוויקינתונים
מידע
תאריך לידה בין 1873 ל-1883
מקום לידה ספא עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע בלש, חוקר פרטי
אזרחות בלגיה עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך פטירה בין 1972 ל-1975
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הרקול פוארוצרפתית: Hercule Poirot) הוא דמות בדיונית של בלש בלגי, אחת הדמויות המפורסמות ביותר שהגתה מחברת ספרי הבילוש אגתה כריסטי. הבלש הופיע ברבים מספריה, החל מהראשון שבהם "הרצח המסתורי בסטאייל" שהופיע בשנת 1920 ולרבות בספריה הנודעים "מוות על הנילוס" ויצירת המופת "רצח באוריינט אקספרס" ועד לספר "מסך המוות - חקירתו האחרונה של פוארו", שנכתב בשנות ה-40 של המאה ה-20 ופורסם לאחר מותה של כריסטי.

דמותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

השראה לדמותו של הרקול פוארו שימש פליט מבלגיה שכריסטי התוודעה אליו בהיותה אחות רחמנייה בימי מלחמת העולם הראשונה. כריסטי, שכל עולמה האישי וספרותי היה אנגלי, בחרה בגיבור שכולו גילום של הגינונים הגאליים, זאת כדי להדגיש את הייחודיות שבאישיותו. פוארו תואר על ידי כריסטי כנמוך קומה בעל ראש דמוי ביצה ושפם מטופח. פוארו הוא בעל גינוני אדיבות ואבירות, הדור בלבושו ומקפיד בדיבורו בשפה האנגלית שאינה שפת אמו. פוארו הוא בעל הכרת ערך עצמו, חסר כל ענווה ומייחס את הצלחתו בפתרון התעלומות ל"תאים האפורים הקטנים", כפי שהוא מתאר את תאי מוחו. פוארו הוא בעל הגיון חד וחריף המתבסס על חוש לסימטריה; כל מה שאינו תואם את מהלך העובדות הטבעי או חורג מהסדר הטבעי של חפצים וראיות, הוא בעיניו בלתי סימטרי ומהווה קצה חוט לפתרון התעלומה, אותה הוא פותר בהגיונו החריף.

פוארו שירת במשטרת בלגיה.[1] כשוטר צעיר ירה פוארו והרג פושע מיואש שהתבצר על גג מבנה וירה על עוברים ושבים ברחוב.[2] לאחר קריירה ארוכה במשטרה פרש פוארו, עקר ללונדון, והפך לבלש פרטי.[3] כבלש פרטי מצא עצמו פוארו מנהל חקירות ברחבי העולם, ובין היתר סייע לממשלות שונות בחקירות סבוכות במיוחד, ובהן בין היתר לצבא הצרפתי.[4] עזר כנגדו הוא ידידו האנגלי קפטן ארתור הסטינגס, איש הצבא הבריטי בדימוס, מסור ונאמן אך משולל דמיון. דמות העוזר מופיעה בספריהם של רבים מיוצרי הספרות הבלשית, על מנת לגרום לקורא לחוש כי הוא מבין את החקירה טוב יותר מעוזרו של הבלש. באופן דומה יצר ארתור קונאן דויל את דמות העוזר הנאמן וה"מרובע" של הבלש שרלוק הולמס בדמותו של ד"ר ווטסון.

כנגד דמותו של פוארו הציבה כריסטי את דמותו של רב פקד ג'אפ. איש משטרה שמרני, שפוארו תמיד סותר את פתרונותיו השגרתיים ומעמידו על כיוון החקירה והפתרון האמתיים. גם דמות זו של איש המשטרה, המשמש משקל שכנגד לבלש, נפוצה בספרות הבלשית – ארתור קונאן דויל יצר את דמותו של המפקח לסטרד, שאינו יכול כלל להתחרות במוחו הגאוני של שרלוק הולמס, וארל סטנלי גרדנר יצר את דמות המפקח טראג כדמות איש המשטרה, שפרי מייסון מצליח תמיד להקדימו בפתרון התעלומות.

דמותו של פוארו הופיעה בסרטי קולנוע רבים, וגולמה על ידי שחקנים נודעים כפיטר יוסטינוב ואלברט פיני.

הטלוויזיה הבריטית הפיקה את הסדרה "פוארו", המבוססת על סיפורי פוארו. הסדרה הצליחה מאוד ושידורה נמשך לסירוגין מאז שנת 1989 והמשיך גם בשנת 2013. את דמותו של פוארו בסדרת הטלוויזיה גילם השחקן דייוויד סושה, שחקן בריטי יליד לונדון, שהציג דמות שכולה צרפתית-בלגית.

הסופרת הבריטית סופי האנה כתבה בעקבות כריסטי, סדרת ספרי "הרקול פוארו" משלה, שבהם: "רצח בראשי תיבות" (אנ') שראה אור ב-2014, "ארון סגור" (אנ') שראה אור ב-2016, שניהם תורגמו בין היתר לעברית. ספרה "The Mystery of Three Quarters" ‏(2018) לא תורגם נכון לאוגוסט 2018.

ספרים של אגתה כריסטי בהם מופיע הרקול פוארו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כריסטי כתבה 43 ספרים שגיבורם הוא הרקול פוארו (בהם מספר קובצי סיפורים קצרים). הספר האחרון בסדרת פוארו הוא "מסך המוות" (במקור: Curtain - Hercule Poirot`s last case), שהופיע בשנת 1975 אולם נכתב בסוף שנות ה-40.

ספריה של אגתה כריסטי אשר גיבורם הוא הרקול פוארו:

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הרקול פוארו בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אגתה כריסטי, "רצח באוריינט אקספרס", הוצאת מ. מזרחי, 1989, עמוד 15.
  2. ^ אגתה כריסטי, "מסך המוות", הוצאת מ. מזרחי, 1967, עמוד 214.
  3. ^ אגתה כריסטי, "רצח באוריינט אקספרס", הוצאת מ. מזרחי, 1989, עמוד 105.
  4. ^ אגתה כריסטי, "רצח באוריינט אקספרס", הוצאת מ. מזרחי, 1989, עמוד 6.