שבע מצוות דרבנן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שבע מצוות דרבנן הן שבע מצוות עשה שנקבעו על ידי חז"ל. מניין זה הוזכר לראשונה בספר "כתר תורה" לרבי דוד ויטאל[1] ולאחר מכן בספר התניא[2].

המצוות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ברכות: מצווה לברך על הנאות העולם הזה, על מצוות, ועל אירועים שונים בחיי האדם.
  2. נטילת ידיים: מצווה ליטול ידיים לפני אכילת פת, בעזרת כלי תקני ומים נקיים.
  3. עירובין: איסור לטלטל בשבת בחצר משותפת כי אם על ידי עירוב חצרות, ואיסור לצאת מהעיר יותר מאלפיים אמה בשבת כי אם על ידיעירובי תחומין. איסור לבשל ביום טוב עבור שבת אלא באמצעות עירוב תבשילין.
  4. הלל: הוספת מזמורי הודאה מספר תהלים לתפילת שחרית בשלושת הרגלים ובחנוכה.
  5. נר שבת ויום טוב: מצווה על כל בית שידלוק בו נר בליל שבת ויום טוב.
  6. מגילה: קריאת מגילת אסתר בחג הפורים במגילה כשרה שנכתבה בדיו על קלף - בלילה וביום.
  7. חנוכה: הדלקת נרות במשך שמונת ימי חג החנוכה, מכ"ה בכסלו.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הרב שמואל אשכנזי, "שבע מצוות דרבנן", בית אהרן וישראל, קובץ לה תשנ"א, עמ' צז - קטו.
  • הרב שמואל אשכנזי, "השלמות לשבע מצוות דרבנן", בית אהרן וישראל, קובץ לח, תשנ"ב, עמ' קלט - קנד; קובץ מ, עמ' קי - קטו.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הרב דוד ויטאל, ‏כתר תורה, באתר HebrewBooks
  2. ^ ספר התניא באתר ויקיטקסט