לדלג לתוכן

שבע מצוות דרבנן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

שבע מצוות דרבנן היא רשימה של שבע מצוות עשה שתיקנו חז"ל, שהוזכרה לראשונה בספר "כתר תורה" לרבי דוד ויטאל (1536)[1].

מאז הרשימה הוזכרה בספרים רבים, ואף נוספה למהדורות הנפוצות של ספר החינוך בסוף מניין המצוות. המשותף בין המצוות הנמנות עם השבע הוא בכך שהן מצוות עשה מחודשות, ואינן הרחבה של מצוות קיימות (כמצוות מרור בזמן הזה ויום טוב שני של גלויות).

  1. ברכות: מצווה לברך על הנאות העולם הזה, על מצוות, ועל אירועים שונים בחיי האדם.[2]
  2. נטילת ידיים: מצווה קודם אכילת פת, ליטול ידיים במים על ידי כלי.
  3. עירובין: איסור טלטול בשבת מחצר פרטית לחצר שמשותפת לכמה אנשים, כי אם על ידי עירוב חצרות, וכן הוצאה מתחום שבת: איסור לצאת או להוציא חפץ בשבת, יותר מאלפיים אמה כי אם על ידי עירובי תחומין. איסור בישול ביום טוב עבור שבת אלא באמצעות עירוב תבשילין.
  4. הלל: חיוב אמירת מזמורי הודאה מספר תהלים לתפילת שחרית בשלוש הרגלים ובחנוכה.
  5. הדלקת נרות בשבת ויום טוב: מצווה להדליק נרות בליל שבת ויום טוב.
  6. מקרא מגילה: קריאת מגילת אסתר בחג הפורים מתוך מגילה כשרה שנכתבה בדיו על קלף - בלילה וביום.
  7. חנוכה: הדלקת נרות במשך שמונת ימי חג החנוכה.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ הרב דוד ויטאל, כתר תורה, באתר היברובוקס
  2. ^ ברכת המזון, ולדעות אחדות גם ברכות התורה וברכת מעין שלוש, הן מדאורייתא, והכוונה לכל יתר הברכות.