מצוות עשה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מִצְווֹת עֲשֵׂה היא הגדרה למכלול המצוות בתורה שציוויין 'קום ועשה'. אדם שעבר על מצוות עשה אינו לוקה. מניין מצוות 'עשה' מתוך תרי"ג (613) המצוות הוא רמ"ח (248).

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרי"ג מצוות התורה מתחלקות לשני סוגים, האחד צווי לעשות את מצוּוה 'עשה', והשני צווי להימנע מלעשות את מצוות 'לא תעשה'. מוני המצוות (הרמב"ם, הסמ"ג ודומיהם) חילקו על פי המקובל בידינו את המצוות לשני סוגים אלו כשרמ"ח צווים שייכים לסוג הראשון ונקראים מצוות עשה, ושס"ה צווים משתייכים לסוג השני ונקראים מצוות 'לא תעשה'.

דוגמאות למצוות 'עשה':

  • מילה - המצווה היא לעשות מעשה ולמול את הילד.
  • אכילת מצה - המצווה היא לעשות מעשה ולאכול מצה.

קיימות מצוות 'עשה', שהשלכותיהן יוצרות גם איסור שלא לעשות מעשה, לדוגמה, שמירת השבת היא (בין היתר) מצוות עשה "שמור את יום השבת" (דברים ה, יב), למרות זאת ההשלכות שלה הן לא לחלל את השבת.

ענישה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצוות 'עשה', בשונה ממצוות לא תעשה, לא גוררות עונש גשמי אחריהן (מלקות), והתמורה היחידה שמקבלים עליהן הוא בשכר ועונש שמימי. עם זאת קיימות מספר מצוות עשה בודדות שהענישה עליהן היא עונש כרת, על אף שעונש זה חמור מעונש מלקות, לדוגמה:ברית מילה ואכילת קרבן פסח.

עם כל זה, מצוות עשה שנכתבה יחד עם לאו, לוקין עליה מצד הלאו שכתוב בה, אם הלאו אינו לאו הניתק לעשה.

כמו כן ישנן מצוות בודדות שאי קיומן כרוך בעונש חמור, כמו קרבן פסח וכן ברית מילה שהמבטלן במזיד נידון בכרת.

ראוי להוסיף, כי אף שאין עונש לאחר ביטול המצווה, קיימת כפיה לפני אי קיום המצווה כדי שיעשנה. בלשון התלמוד: כופין אותו עד שתצא נפשו.

מאפיינים הלכתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • על מצוות עשה, אדם מחויב לבזבז רק עד חומש מממונו, לעומת מצוות לא תעשה, בהן על האדם לתת כל ממונו ובלבד שלא יעבור על המצווה.
  • קיום מצוות עשה דוחה מצוות לא תעשה, אם אי אפשר לקיים שניהם, כך למשל מותר ללבוש טלית העשויה צמר שציציותיה עשויות פשתן אף על פי שעוברים בכך על לאו של שעטנז, כיוון שמקיימים בזה מצוות ציצית.

מצוות עשה שהזמן גרמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מצוות עשה שהזמן גרמן

סוג מסוים של מצוות עשה נקרא מצוות עשה שהזמן גרמן (שתלויות בזמן), ונשים פטורות מעשייתן כגון: נטילת לולב, ישיבה בסוכה, ודומיהן. על אף שנשים פטורות ממצוות אלו, הן מורשות לקיים את המצווה (ולדעת השו"ע וכן מנהג הספרדים, אינן מורשות לברך עליהן, לדעת הרמ"א וכן מנהג האשכנזים, הן אף מברכות), והן מקבלות שכר על עשייתן. יש מצוות עשה שהזמן גרמן שגם נשים חייבות בהן, כיוון שריבתה התורה בפירוש גם את חיוב הנשים. כגון אכילת מצה שחז"ל דרשו שציווי זה נאמר על כל מי שנאסר עליו לאכול חמץ וחמץ נאסר גם על נשים משום שגם הן היו בגזרת שעבוד מצרים או משום ש"בזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל".

רשימת ציווי עשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. לידע שיש שם אלוה, שנאמר "אנוכי ה' אלוהיך" (שמות כ,ב; דברים ה,ו)
  2. לייחדו, שנאמר "ה' אלוהינו, ה' אחד" (דברים ו,ד)
  3. לאוהבו, שנאמר "ואהבת, את ה' אלוהיך" (דברים ו,ה; דברים יא,א)
  4. ליראה ממנו, שנאמר "את ה' אלוהיך תירא" (דברים ו,יג; דברים י,כ)
  5. להתפלל לו, שנאמר "ועבדתם, את ה' אלוהיכם" (שמות כג,כה)
  6. לדובקה בו, שנאמר "ובו תדבק" (דברים י,כ)
  7. להישבע בשמו, שנאמר "ובשמו, תישבע" (דברים ו,יג; דברים י,כ)
  8. להידמות בדרכיו הטובים והישרים, שנאמר "והלכת, בדרכיו" (דברים כח,ט)
  9. לקדש שמו, שנאמר "ונקדשתי, בתוך בני ישראל" (ויקרא כב,לב)
  10. לקרות קריאת שמע פעמיים בכל יום, שנאמר "ודיברת בם ... ובשוכבך ובקומך" (דברים ו,ז)
  11. ללמוד תורה וללמדה, שנאמר "ושיננתם לבניך" (דברים ו,ז)
  12. לקשור תפילין בראש, שנאמר "והיו לטוטפות, בין עיניך" (דברים ו,ח)
  13. לקשור תפילין ביד, שנאמר "וקשרתם לאות, על ידך" (דברים ו,ח)
  14. לעשות ציצית, שנאמר "ועשו להם ציצית" (במדבר טו,לח)
  15. לקבוע מזוזה, שנאמר "וכתבתם על מזוזות" (דברים ו,ט; דברים יא,כ)
  16. להקהיל את העם לשמוע תורה במוצאי שביעית, שנאמר "הקהל את העם" (דברים לא,יב)
  17. לכתוב כל איש ספר תורה לעצמו, שנאמר "כתבו לכם את השירה הזאת" (דברים לא,יט)
  18. לכתוב המלך ספר תורה לעצמו, יתר על האחד של כל אדם, עד שיהיה לו שתי תורות, שנאמר "וכתב לו את משנה התורה הזאת" (דברים יז,יח)
  19. לברך אחר המזון, שנאמר "ואכלת, ושבעת--ובירכת" (דברים ח,י)
  20. לבנות בית הבחירה, שנאמר "ועשו לי, מקדש" (שמות כה,ח)
  21. ליראה מבית זה, שנאמר "ומקדשי תיראו" (ויקרא יט,ל; ויקרא כו,ב)
  22. לשמור בית זה תמיד, שנאמר "ואתה ובניך איתך, לפני אוהל העדות" (במדבר יח,ב)
  23. להיות הלוי עובד במקדש, שנאמר "ועבד הלוי הוא" (במדבר יח,כג)
  24. לקדש הכהן ידיו ורגליו בשעת העבודה, שנאמר "ורחצו אהרון ובניו ..." (שמות ל,יט)
  25. לערוך נרות במקדש, שנאמר "יערוך אותו אהרון ובניו" (שמות כז,כא)
  26. לברך הכהנים את ישראל, שנאמר "כה תברכו את בני ישראל" (במדבר ו,כג)
  27. להסדיר לחם ולבונה לפני ה' בכל שבת, שנאמר "ונתת על השולחן לחם פנים" (שמות כה,ל)
  28. להקטיר קטורת פעמיים ביום, שנאמר "והקטיר עליו אהרון, קטורת סמים" (שמות ל,ז)
  29. לערוך אש במזבח העולה תמיד, שנאמר "אש, תמיד תוקד על המזבח" (ויקרא ו,ו)
  30. להרים הדשן מעל המזבח בכל יום, שנאמר "והרים את הדשן" (ויקרא ו,ג)
  31. לשלח טמאים ממחנה שכינה שהוא המקדש, שנאמר "וישלחו מן המחנה, כל צרוע וכל זב" (במדבר ה,ב)
  32. לחלוק כבוד לזרעו של אהרון ולהקדימו לכל דבר שבקדושה, שנאמר "וקידשתו" (ויקרא כא,ח)
  33. להיות הכהנים לובשים לעבודה בגדי כהונה, שנאמר "ועשית בגדי קודש" (שמות כח,ב)
  34. לשאת הארון על הכתף כשנושאין אותו, שנאמר "בכתף יישאו" (במדבר ז,ט)
  35. למשוח כהנים גדולים ומלכים בשמן המשחה, שנאמר "שמן משחת קודש יהיה זה" (שמות ל,לא)
  36. להיות הכהנים עובדין במקדש משמרות משמרות, ובמועדים עובדין כאחד, שנאמר "וכי יבוא הלוי ... לבד ממכריו, על האבות" (דברים יח,ו-ח)
  37. להיות הכהנים מיטמאין לקרוביהם ומתאבלין עליהן כשאר ישראל שהן מצווין להתאבל על מתיהן, שנאמר "לה, ייטמא" (ויקרא כא,ג)
  38. להיות כהן גדול נושא בתולה, שנאמר "והוא, אישה בבתוליה ייקח" (ויקרא כא,יג)
  39. להקריב תמידין בכל יום, שנאמר "שניים ליום, עולה תמיד" (במדבר כח,ג)
  40. להקריב כהן גדול מנחה בכל יום, שנאמר "זה קרבן אהרון ובניו" (ויקרא ו,יג)
  41. להוסיף קרבן אחר בכל שבת, שנאמר "וביום, השבת--שני כבשים" (במדבר כח,ט)
  42. להוסיף קרבן בכל ראש חודש וחודש, שנאמר "ובראשי, חודשיכם" (במדבר כח,יא)
  43. להוסיף קרבן בחג הפסח, שנאמר "שבעת ימים, תקריבו אישה לה'" (ויקרא כג,לו)
  44. להקריב מנחת העומר ממחרת ראשון של פסח עם כבש אחד, שנאמר "והבאתם את עומר" (ויקרא כג,י)
  45. להוסיף קרבן ביום עצרת, שנאמר "וביום הביכורים ... והקרבתם עולה" (במדבר כח,כו-כז)
  46. להביא שתי הלחם עם הקרבנות הקרבין בגלל הלחם ביום עצרת, שנאמר "ממושבותיכם תביאו לחם תנופה ... והקרבתם על הלחם" (ויקרא כג,יז-יח)
  47. להוסיף קרבן בראש השנה, שנאמר "ובחודש השביעי באחד לחודש ... ועשיתם עולה" (במדבר כט,א-ב)
  48. להוסיף קרבן ביום הצום, שנאמר "ובעשור לחודש השביעי ..." (במדבר כט,ז)
  49. לעשות את עבודת יום הכיפורים הכתובה בפרשת "אחרי מות" (ויקרא טז)
  50. להוסיף קרבן בחג הסוכות, שנאמר "ובחמשה עשר יום לחודש השביעי...והקרבתם עולה" (במדבר כט יב-יג)
  51. להוסיף קרבן ביום השמיני של חג הסוכות, שנאמר "ביום השמיני... והקרבתם עולה" (במדבר כט לה-לו)
  52. לעלות לבית המקדש שלוש פעמים בשנה, שנאמר "שלוש רגלים תחוג לי בשנה" (שמות כג יד)
  53. שבעלותו לבית המקדש יביא עמו קרבן עולת ראיה, שנאמר "שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ה’ אלוהיך" (דברים טז טז)
  54. לשמוח ברגל, שנאמר "ושמחת בחגך" (דברים טז יד)
  55. להקריב קרבן פסח ביום י"ד בניסן, שנאמר "ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל בין הערביים" (שמות יב ו)
  56. לאכול מקרבן הפסח בליל ט"ו בניסן, שנאמר "ואכלו את הבשר בלילה הזה" (שמות יב ח)
  57. להקריב קרבן פסח שני למי שנמנע ממנו להקריבו בראשון, שנאמר "בחודש השני בארבעה עשר יום בין הערביים יעשו אותו" (במדבר ט יא)
  58. לאכול מבשר קרבן הפסח השני על מצות ומרורים, שנאמר "על מצות ומרורים יאכלהו" (במדבר ט יא)
  59. לתקוע בחצוצרות בזמן הקרבת הקרבנות, שנאמר "וביום שמחתכם... ותקעתם בחצוצרות" (במדבר י י)
  60. להקריב קרבן רק מבהמה בת שמונה ימים ומעלה ולא פחות, שנאמר "והיה שבעת ימים תחת אמו ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן (ויקרא כב כז)

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]