שה-צאי
 | |
| לידה |
3 בדצמבר 1895 קאיואן, ליאונינג, הרפובליקה העממית של סין  |
|---|---|
| פטירה |
13 ביולי 1970 (בגיל 74) Tri-Service General Hospital, טאיוואן |
| מדינה |
טאיוואן, הרפובליקה העממית של סין |
| השכלה |
האקדמיה הצבאית הקיסרית |
| מפלגה |
קוומינטנג, המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות |
  | |
שנג שה-צאי (בסינית: 盛世才'; בפין-יין: Shèng Shìcái; בווייד-גיילס (אנ'): Sheng Shih-ts'ai;3 בדצמבר 1895 – 13 ביולי 1970) היה מצביא סיני ששלט במחוז שינג'יאנג בשנים 1933 עד 1944. עלייתו של שנג לשלטון החלה עם הפיכה ב -1933 כאשר מונה לדאבן או המושל הצבאי של שינג'יאנג. שלטונו בשינג'יאנג מתאפיין בשיתוף פעולה הדוק עם ברית המועצות, ואפשור לסובייטים סחר במונופול וניצול משאבים, מה שהפך למעשה את רוב שינג'יאנג למדינת בובות סובייטית. התקופה הסובייטית הסתיימה בשנת 1942, אז פנה שנג לממשלה הסינית הלאומנית, אך עדיין שמר על כוח רב על המחוז. הוא פוטר מתפקידו בשנת 1944 ומונה לשר החקלאות והייעור. איבה גוברת נגדו הביאה את הממשלה לפטר אותו שוב ולמנות לתפקיד צבאי. בתום מלחמת האזרחים הסינית נמלט שנג מיבשת סין לטייוואן עם שאר הקוומינטנג.
שנג היה סיני מבני ההאן יליד מנצ'וריה, שהתחנך בטוקיו, יפן, שם למד כלכלה פוליטית ובהמשך למד באקדמיה הצבאית הקיסרית היפנית. לאחר שהפך למרקסיסט בצעירותו, השתתף שה בתנועת "הרביעי במאי" האנטי אימפראיליסטית בשנת 1919. הוא השתתף במשלחת הצפונית, מערכה צבאית של הקומינטאנג נגד ממשלת בייאנג.
בחורף 1929 נקרא לשירותו של מושל שינג'יאנג ג'ין שורן, שם שימש כראש המטה של צבא הגבול ומדריך ראשי במכללה הצבאית המחוזית. עם המשך מרד קומול, הופל ג'ין בהפיכה ב -12 באפריל 1933 ושנג מונה למושל הצבאי של שינג'יאנג. מאז הוא ניהל מאבק כוחות נגד יריביו, מהם מא ז'ונגיינג וז'אנג פייאיאן בולטים ביותר. הראשונים שהורחקו היו מנהיגי ההפיכה ועל ידם מינו את המושל האזרחי ליו ונלונג עד ספטמבר 1933. מא וז'אנג הובסו צבאית ביוני 1934 בעזרת ברית המועצות, שאותה הזמין שנג להתערב בעימות, ובתמורה הכפיף את עצמו לסובייטים.
כשליט שינג'יאנג, יישם שנג את מדיניותו בהשראת הסובייטים באמצעות תוכניתו המדינית של "שש המדיניות הנהדרות", שאומצה בדצמבר 1934. שלטונו אופיין על ידי מדיניות הלאום שלו שקידמה שוויון לאומי ודתי וזהותם של לאומים שונים של שינג'יאנג. המחוז ראה תהליך של מודרניזציה, אך גם הכפפת האינטרסים הכלכליים לטובת ברית המועצות. לסובייטים היה מונופול על סחר בשינג'יאנג ואף ניצלו את המשאבים הטבעיים והשמן הנדירים שלה. בשנת 1937, במקביל לטיהור הגדול הסובייטי, ניהל שנג טיהור בכוחות עצמו, הוציא להורג, עונה למוות וכלא 100,000 איש, שרובם היו מבני האויגור[1].
כאשר הסובייטים הוסחו עקב מלחמתם עם גרמניה, פנה שנג לממשלת סין ביולי 1942 וגירש את אנשי הצבא והצוותים הטכניים הסובייטים. עם זאת, הוא עדיין שמר על כוח בשינג'יאנג. בינתיים, הסובייטים הצליחו להחזיק מעמד נגד הגרמנים והיפנים פתחו במתקפה נרחבת נגד הסינים, מה שהביא את שנג לנסות להחליף צד שוב על ידי עצירת פקידי קומינטאנג והפעלת התערבות סובייטית בפעם השנייה בשנת 1944. הסובייטים התעלמו מהבקשה, וממשלת סין פיטרה אותו מתפקידו ומינו אותו כשר החקלאות והייעור באוגוסט 1944.
שנג כיהן כשר עד יולי 1945, ובהמשך עבד כיועץ של הו זונגנאן וכיהן בתפקיד צבאי. הוא הצטרף לשאר הקומינטאנג בטייוואן לאחר התבוסה במלחמת האזרחים הסינית בשנת 1949. בטייוואן חי בנוחות לאחר פרישתו ונפטר בטאיפיי בשנת 1970.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Justin Jon Rudelson, Justin Ben-Adam Rudelson, Justin Ben-Adam, Oasis Identities: Uyghur Nationalism Along China's Silk Road, Columbia University Press, 1997, ISBN 978-0-231-10786-0. (באנגלית)