שופילוליומה הראשון
 | |||||
| האימפריה החתית בשיא גדולתה בתקופת שלטון שופילוליומה הראשון | |||||
| לידה |
1375 לפנה״ס?  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
1335 לפנה״ס? (בגיל 40 בערך) חתושה, טורקיה | ||||
| בן או בת זוג |
Malnigal Henti | ||||
| |||||
  | |||||
שוּפִּילוּלְיוּמָה או שוּפִּילוּלְיוּמַש[1] הראשון היה מהמפורסמים שבמלכי החתים בתקופת האימפריה החתית. הוא מלך בין השנים 1358–1323 לפנה"ס.
שופילוליומה החל את דרכו כמפקד הצבא החתי של קודמו תודחליה השלישי (או תודחליה השני) וזכה להערכה רבה על הניצחונות המזהירים שהשיג במלחמותיו נגד שבטי הכַּשכַּש (אנ') והחַיַשָש ובמיוחד על כבוש מחדש של הבירה חתושה שנכבשה כנראה בימיו של תודחליה השני (עד כיבוש חתושה מחדש שימשה העיר סַמוּחַה כבירת החתים).
עלייתו למלוכה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקשר של שופילוליומה למשפחת המלוכה אינו ברור. ייתכן שהיה בנו של תודחליה השני, אך ייתכן שדווקא אשתו היא זו שהייתה מזרע המלוכה[2]. עלייתו לשלטון של שופילוליומה התבצעה באמצעות הפיכה. על פי שחזורו של גרודק לטקסט CTH 378.1 המכונה 'תפילת המגפה הראשונה'[3], שופילוליומה עלה לשלטון בהפיכה, בה נרצח תודחליה השלישי (המכונה גם 'תודחליה הצעיר'), ושניים מאחיו הוגלו לאלשיה (קפריסין). רצח זה, שהיה האחרון בבית המלוכה החתי (בפעמים הבאות הסתפקו בהגליה), העיק על מצפונו של מורשילי השני, בנו של שופילוליומה, אשר ראה בו את הגורם העיקרי למגפה האיומה שפרצה בימי שופילוליומה בארץ החתים וגרמה למותם של אנשים רבים, ואף למותו של שופילוליומה ואחרי כן גם למותו של בנו הבכור (ארנוונדה השני) שעלה לשלטון אחריו.
מסעות המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בהיותו מלך פתח במסע כיבושים נוסף, הפעם כנגד ממלכת אַרְזַוַה ששכנה ממערב, אשר מרדה בשלטון החתי מספר דורות לפני כן. לאחר שהביסם (אבל לא לגמרי) וספחם מחדש לממלכתו פנה שופילוליומה הראשון כנגד ממלכת מיתני אשר שכנה מדרום־מזרח לממלכת החתים. מסע מלחמה זה הסתיים בניצחון מזהיר נוסף לחתים. חיסול מוחלט של ממלכת מיתני והרס עיר הבירה שלהם ושוכני.
מיד לאחר כיבוש מיתני החליט שופילוליומה הראשון לנצל את שלטונו הרופף של אחנתון פרעה מצרים והצליח להשתלט על המחוזות המצריים בסוריה. הוא כרת ברית עם עזירו מלך ממלכת אמורו שהייתה מדינת חסות של מצרים, והפכה למדינת חסות חתית. השליטה של החתים בממלכה התקיימה עד מסעו של סתי הראשון.
ארכיון מכתבי אל-עמארנה כוללים 4 מכתבים שנכתבו על ידי שליט חיתי (מכתבים א"ע 41, 42, 43 ו-44), על מכתב 41 מצוין במפורש שמו של שופילוליומה הראשון.
הצלחות אלה האדירו את שמו של שופילוליומה הראשון בכל המזרח התיכון הקדום. מסופר אפילו שאשתו (או בתו מריתאתן) של אחנתון שהתאלמנה, ונותרה ללא יורשים, שלחה שליח מיוחד לחצרו של שופילוליומה בבקשה שיביא לה את אחד מבניו שיהפוך לבעלה ופרעה מצריים. שופילוליומה הסכים ושלח את זננאנזה בנו הרביעי למצרים, אלא שהוא נרצח בדרך לשם (כנראה על ידי בעלי ברית מצריים) כך שהנישואים לא התממשו. שופילוליומה רתח מזעם על מות בנו והרחיב את כיבושיו בפרובינציות המצריות בארץ עמקו כשהוא כובש שטחים נרחבים מהן ושובה אלפי שבויים, אולם באותה תקופה השתוללה באזור הלבנט מגפה שאולי הייתה טולרמיה שמקורה בחיידק ב-Francisella tularensis, רבים מהשבויים נשאו עימם את המחלה, אשר לא פסחה על המלך, ומאוחר יותר גם על בנו ארנוונדה השני. שניהם מתו מהמחלה כעבור זמן קצר[4][5].
פרשת האלמנה המצרית באנלים של שופילוליומה הראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]
תעודה מס' 7, מתוך הספר "החתים ותרבותם":[6]
בעת שאבי היה ליד כרכמיש, הוא שלח את לופכי ואת תרחונתה-זלמה לארץ עמקי. כאשר שמעו אנשי ארץ מצרים על תבוסת ארץ עמקי הם נבהלו. וכיוון שאדונם נפחורוריה מת בדיוק באותו זמן, מלכת מצרים, תחמונזו, שלחה שליח לאבי וכתבה לו כך: "בעלי מת ובן אין לי. אומרים שלך יש בנים רבים. אם תיתן לי אחד מבניך הוא יוכל להיות לי לבעל. בשום אופן לא אקח משרת שלי לבעל. אני חוששת מכתם(?)". כאשר שמע אבי דברים אלו הוא קרא לבכירים להתייעצות (באומרו): "דבר כזה לא קרה לי מעולם!".
המלך מורה לעוזריו לצאת למצרים כדי לבדוק את הדברים מקרוב. מלכת מצרים כועסת על חשדנותו של המלך וכותבת לו מכתב שבו היא מתלוננת על כך:
"אילו היה לי בן האם הייתי כותבת לארץ אחרת על ההשפלה של עצמי ושל ארצי? ואתה לא האמנת לי ותאמר לי דברים כאלו. זה שהיה בעלי מת ובן אין לי. בשום אופן לא אקח משרת שלי לבעל. לא כתבתי לשום ארץ אחרת. אומרים שלך בנים רבים. אם תיתן לי אחד מבניך, הוא יהיה לי לבעל ולארץ מצרים יהיה מלך".
בסופו של דבר המלך מסכים לשלוח את בנו זננצה, שנרצח בדרכו למצרים. בחלופת מכתבים מאשים המלך את הפרעה החדש איי ברצח.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אלי בר-נביא, תולדות העולם משחר האנושות ועד ימינו, הוצאת ידיעות אחרונות, 1994.[דרושה הבהרה]
- Michael Roaf, Cultural Atlas Of Mesopotamia and the ancient near east, 1991.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שופילוליומה הראשון, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
- שופילוליומה הראשון, באתר על מלכי החתים
- שופילוליומה הראשון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- מלחמות שופילוליומה הראשון, באתר על מלכי החתים
- החתים, באתר היסטוריית העולם
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ שמות חתיים של מקומות, אלים ואנשים יכולים להיות מתועתקים עם סיומת ־ש, המציינת את יחסת הנושא (nominative case), או בצורה הבסיסית ללא היחסה; בספרות המקצועית רווחת יותר השיטה השניה. ראו איתמר זינגר, החתים ותרבותם, מוסד ביאליק, 2009, עמ' ט.
- ^ ישנה טביעת חותם (Mst 76/15) בה שופילוליומש מכנה עצמו 'בן המלך', אולם בטביעת חותם אחרת (Corum 9/93), גם כן מזמנו של שופילוליומש, אשתו חנתיש מכנה עצמה 'בת המלך'.
- ^ Groddek, D, Anfang und Ende des Ersten Pestgebetes Mursili II, Res Antiquae 6, 93-110
- ^ Siro Igino Trevisanato. (2007). The 'Hittite plague', an epidemic of tularemia and the first record of biological warfare. Medical hypotheses. 69(6):1371-1374. PMID 17499936.
- ^ איתמר זינגר, החתים ותרבותם, מוסד ביאליק, 2009, עמ' 60-59
- ^ איתמר זינגר, החתים ותרבותם, 2011, עמ' 61–62
| הקודם: תודחליה השלישי |
מלכי החתים | הבא: ארנוונדה השני |