אלשיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
המזרח התיכון הקדום בתקופת אל-עמארנה

אַלַשְיָה הייתה ממלכה עתיקה שהתקיימה באזור המזרחי של הים התיכון בתקופת הברונזה התיכונה והמאוחרת. ממלכה זאת הייתה מקור לסחורות רבות ובמיוחד נחושת למצרים העתיקה וממלכות עתיקות אחרות במזרח הקרוב. שמה של אלשיה מופיע על גבי טקסטים עתיקים רבים כמו מכתבי אל-עמארנה, מגילת ון אמון וטקסטים נוספים. בתקופה מסוימת הייתה אלשיה כנראה תחת שליטת האימפריה החתית, הממלכה נכבשה על ידי גויי הים.

השערת החוקרים היא שאלשיה הוא שמה הקדום של קפריסין או של אזור בקפריסין. בדיקות מדעיות של החומר מהם נעשו הלוחות של המכתבים שנשלחו מאלשיה, שנעשו באוניברסיטת תל אביב אישרו את האפשרות שהם נוצרו בקפריסין.[1]

הטקסטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

השם אלשיה מופיע בטקסטים עתיקים בשפות מצרית קדומה, חתית, אכדית במיקנית (כתב ליניארי ב') ואוגריתית.

האזכור הראשון של השם אלשיה מופיע בתעודה מהעיר מארי מהמאה ה-18 לפנה"ס, התעודה מזכירה נחושת מאלשיה.

בתעודות מצריות נזכרת אלשיה בתעודות מהמאה ה-15 לפנה"ס מתקופת תחותמס השלישי,[2] העיר מוזכרת גם במכתבי אל-עמארנה מאמצע המאה ה-14 לפנה"ס, הכוללים 8 מכתבים שנשלחו מאלשיה למצרים, 7 מתוכם נכתבו על ידי מלך אלשיה למלך מצרים כנראה אמנחותפ הרביעי, מכתב אחד נשלח מנציב אלשיה לנציב מצרים. שמו של מלך אלשיה לא מוזכר במכתבים. במכתבים אלה המסופררים א"ע 40-33, קורא מלך אלשיה למלך המצרי "אחי". המכתבים עסקו בעיקר במשלוחי נחושת מאלשיה למצרים. במכתב א"ע 35 כותב מלך אלשיה על משלוח 500 כיכר נחושת ומתנצל על הכמות המעטה בטענה שבארצו פרצה מגפת הדבר שהרגה את כל האנשים בארצו, ואין מי שיכרה את הנחושת. במכתב זה אומר מלך אלשיה למלך מצרים שהוא מעל מעלת מלך החתים ומלך שנער, כי כל מתנה שהם שולחים אליו, הוא שולח למלך מצרים פי שניים.

במכתב א"ע 38 מתלונן מלך אלשיה על פלישת אנשי לוּכִּי לארצו, ומציין שהם פולשים כל שנה ותופסים עיר קטנה בארצו. במכתב א"ע 36 מוזכרת פחוות כנען בהקשר של חיטה ומזון, וייתכן כי המשלוח של המזון מכנען היה בתמורה למשלוח של הנחושת למצרים. מכתבים א"ע 39 ו-40 עוסקים בבקשה שהמוכסים המצרים לא יפריעו לסוחרי אלשיה. במכתב א"ע 34 מלך אלשיה שולח בנוסף ל-200 ככרות נחושת גם מיטת הבנה מעוטרת זהב, מרכבות, סוסים, יריעות וגלימות פשתן, קנקני שמן ועוד, במקביל הוא מתלונן שלא נשלח אליו שמן ופשתן לבגדים. בחלק מהמכתבים מצוין שהמשלוחים נעשו בספינות.[3]

בפפירוס אנאסטאזי ד שנכתב בתקופתו של סתי השני במאה ה-13 לפנה"ס, יש גם התייחסות למשלוח נחושת (וגם בקר) שנשלחו מאלשיה למצרים.

בכתובות ממחצית המאה ה-12 לפנה"ס ממדינת האבו מסופר על ניצחונו של רעמסס השלישי על גויי הים, מסופר שאלשיה נכבשה על ידי גויי הים יחד עם ממלכות נוספות כמו החתים, ממלכת אמורו, כרכמיש ועוד.

במגילת ון אמון המתוארכת לתחילת המאה ה-11 לפנה"ס, כהן מצרי נוסע לגבל לקנות ארזים לספינה למלך מצרים. במסעו מגבל הרוח מביאה אותו לאלשיה. אנשי העיר רוצים להורגו, אך הוא מצליח לפרוץ דרך לנשיאת העיר חטבי ומבקש את עזרתה.

בתעודות חתיות מהמאה ה-14 מצוין שאויבי מלך החתים הוגלו לאלשיה. בימי ארנוואנדש השלישי ממלכיה האחרונים של האימפריה החתית שמלך בסוף המאה ה-13 לפנה"ס, ניסה מדותש שליט עצמאי מדרום-מערב אנטוליה לכבוש את אלשיה בטענה שאינה נמצאת יותר בשליטה של החתים. בתעודות שהתגלו בחתושש המתוארכות לסוף האימפריה החתית, מסופר על קרב ימי בין החתים לאלשיה. השערת החוקרים היא שהחתים ניהלו את ענייניהם עם אלשיה, דרך כרכמיש שהייתה המרכז החתי בסוריה, וכרכמיש ניהלה את ענייניה דרך אוגרית שלה היו קשרים הדוקים מאד עם אלשיה.[4] בתעודה מימי שופילוליומש השני אחרון מלכי האימפריה החתית, מסופר על שני ניצחונות של הצבא החתי על צבא אלשיה, שתחילתו בניצחון בקרב ימי, ובעקבותיו ניצחון בקרב יבשתי. אלשיה הפכה מדינה וסלית של האימפריה החתית עד נפילת האימפריה החתית על ידי גויי הים[5]

בתכתובת מאוגרית, המלך מבקש את עזרת מלך אלשיה להגן על אוגרית מגויי הים. תכתובת אחרת מספרת על גירוש שני נסיכים של אוגרית ל"ארץ אלשיה"

זיהוי מקומה של אלשיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי הטקסטים העתיקים, אלשיה הייתה צריכה לשכון לחוף הים התיכון כי היה לה צי של ספינות, ובאזור שהיה עשיר בנחושת בתקופת הברונזה.

היסטוריונים בעבר הציעו את מקומה של אלשיה לחופי טורקיה וסוריה. היום רוב החוקרים מסכימים שאלשיה שכנה בקפריסין, או לפחות על חלק מקפריסין. ההשערה הכללית הייתה שבירתה של אלשיה שכנה במזרח האי ליד אנקומי (Enkomi) כפר ליד פמגוסטה.

במחקר שהתבצע באוניברסיטת תל אביב על ידי נדב נאמן כהיסטוריון, יחד עם חוקר המיקרוארכאולוגיה (ענף העוסק ביישום שיטות מיקרוסקופיות בארכאולוגיה ובדיקת ההרכב והמוצא של חומר) יובל גורן והארכאולוג ישראל פינקלשטיין, נבדקו מוצאם של לוחות מאל-עמארנה. בין הלוחות שנבדקו היו גם מכתבי מלך אלשיה. במסגרת המחקר הוסרו דגימות מהלוחות, ונבדק מאיזה חומר הם עשויים ומאיזה מקום יכול לבוא חומר בעל הרכב כימי ומינרלוגי התואם את הלוח שנבדק. על פי ממצא זה בשילוב עם הנתונים הארכאולוגיים וההיסטוריים, הוצעו הצעות לזיהוי מקורם של הלוחות. על פי ממצאי הבדיקה של לוחות אלשיה נקבע שמקורם לא יכול להיות בסוריה, וכי יש התאמה גדולה בין החומר של הלוחות לחומר שנמצא בקפריסין. מחקרם פורסם בשנת 2003 בכתב העת "American Journal of Archaeology". מחקרם גם הראה שמקור החומר לא נמצא ליד אנקומי, אלא מתאים יותר לחומר שנמצא באזור האתרים הארכאולוגים ליד אלסה (Alassa) וקלבסוס (Kalavasos) השוכנות בדרומו של האי. אתרים אלה, במיוחד קלבסוס, הם אתרים חשובים מתקופת ברונזה המאוחרת, והם קרובים לאזורי מכרות נחושת. השערה נוספת אפשרית היא שהשם אלסה, מקורו בשם אלשיה ששרד בשם המקום.[6]

כריסטופר מארק ארמסטרונג מאוניברסיטת סינסינטי פרסם בשנת 2003 את מחקרו שעסק בשאלת ריכוזיות השלטון בקפריסין בתקופת הברונזה המאוחרת, והאם אלשיה שלטה על כל האי. ממצאיו הראו שעד כה על פי הממצאים הארכאולוגיים בשטח, אין הוכחה לשלטון ריכוזי באי על ידי ממלכה אחת, ומכאן אין מסקנה האם יש זהות בין כל קפריסין לאלשיה בתקופת הברונזה המאוחרת, או שאלשיה שכנה על חלק מהאי.[7]

אלישה במקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

השם אלישה מופיע במקרא שלוש פעמים. בספר בראשית בלוח העמים כאחד מבני יוון: "בְּנֵי יֶפֶת - גֹּמֶר וּמָגוֹג, וּמָדַי וְיָוָן וְתֻבָל; וּמֶשֶׁךְ, וְתִירָס. וּבְנֵי, גֹּמֶר--אַשְׁכְּנַז וְרִיפַת, וְתֹגַרְמָה. וּבְנֵי יָוָן, אֱלִישָׁה וְתַרְשִׁישׁ, כִּתִּים, וְדֹדָנִים." (בראשית, י', ב'-ד'). בספר יחזקאל, כ"ז, ז', בקינה על צור "שֵׁשׁ-בְּרִקְמָה מִמִּצְרַיִם הָיָה מִפְרָשֵׂךְ, לִהְיוֹת לָךְ לְנֵס; תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן מֵאִיֵּי אֱלִישָׁה, הָיָה מְכַסֵּךְ", ובספר דברי הימים א', א', בתיאור מקור העמים.

רוב החוקרים מזהים את אלישה עם אלשיה. ומכיוון שהשם אלשיה לא היה יותר בשימוש באלף הראשון לפני הספירה, ההנחה היא שיחזקאל השתמש בשם תוך כוונה לאיים הקרובים יותר לאנטוליה לעומת השימוש בכותים לאיים רחוקים יותר.[8]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "The Location of Alashiya, Petrographic analysis of the tablets" מאמר של יובל גורן, שלמה בונימוביץ, ישראל פינקלשטיין ונדב נאמן
  2. ^ אנציקלופדיה מקראית, כרך ז' עמ' 156
  3. ^ למלך אדוני: מכתבי אל-עמראנה, כמד, תענך, ומכתבים נוספים מהמאה הארבע-עשרה לפסה"נ (ספריית האנציקלופדיה המקראית, כ), תרגמה: ציפורה כוכבי-רייני, מוסד ביאליק, ירושלים; והוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, תשס"ה, עמ' 107-101
  4. ^ אנציקלופדיה מקראית, כרך ז' עמ' 158-157
  5. ^ ההיסטוריה של ארץ-ישראל מבואות התקופות הקדומות (מהתקופות הפריהיסטוריות עד סוף האלף השני לפני הספירה), הוצאת יד בן צבי, 1982, עמ' 252
  6. ^ "The Location of Alashiya, Petrographic analysis of the tablets" מאמר של יובל גורן, שלמה בונימוביץ, ישראל פינקלשטיין ונדב נאמן
  7. ^ Armstrong, K. M. 2003 Settlement Hierarchy and The Location of Alashiya on Cyprus. Unpublished MA dissertation, University of Cincinnati.
  8. ^ "אלישה", אנציקלופדיה מקראית א, עמ' 352