שורש (של פונקציה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

שורש של פונקציה הוא איבר בתחום ההגדרה שעבורו ערך הפונקציה הוא 0. למשל, עבור הפונקציה הצבת תחזיר , ולכן הוא שורש של הפונקציה. שורשים של פונקציה נקראים גם אפסים של הפונקציה או פתרונות של הפונקציה.

כפועל יוצא מההגדרה, שורש של פונקציה הוא ה-x שעבורו נחתך גרף הפונקציה עם ציר ה-x. כך למשל נקודות החיתוך של הפונקציה עם ציר ה-x הן כששיעורי ה-x הם 2 ו-2-.

בעיית מציאת השורשים של פונקציות באופן נומרי היא כר פורה למחקר מתמטי. אחת השיטות הבסיסיות בענף זה היא שיטת ניוטון-רפסון, שהיא שיטה איטרטיבית למציאת שורשים בעזרת נגזרות.

שורש של פולינום[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבור משוואה ממעלה ראשונה, . הפתרון הוא הנקודה . עבור משוואה ממעלה שנייה, , הפתרון הוא . בדומה לזה יש נוסחאות גם למשוואות ממעלה שלישית ורביעית. אולם, אווריסט גלואה הראה כי אין פתרון באמצעות רדיקלים למשוואה ממעלה חמישית ומעלה.

המשפט הקטן של בזו קובע כי a הוא שורש של פולינום , אם ורק אם הפולינום ‎ מחלק את . החזקה המקסימלית שבה מחלק x-a את הפולינום נקראת הריבוי (האלגברי) של השורש.

המשפט היסודי של האלגברה קובע ששדה המספרים המרוכבים הוא סגור אלגברית, כלומר שלכל פולינום ממעלה n במקדמים מרוכבים, יש בדיוק n שורשים כולל ריבוי.


P mathematics.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא מתמטיקה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.