שטעטל (סרט)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שטעטל
שחקנים ראשיים משה לובל
סול רובינק עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה אוקראינהאוקראינה 26 באוקטובר 2023
צרפתצרפת 13 בדצמבר 2023
איטליהאיטליה 18 בינואר 2024
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

שטעטל או שְטֶטְלאוקראינית: Шттл) הוא סרט דרמה אוקראיני-צרפתי משנת 2022, בבימויו של עדי וולטר ובכיכובם של משה לובל, אניסיה סטסביץ', פטרו נינאובסקי, ולריה שפאק, אולכסנדר ארמנקו ושאול רובינק. הסרט מגולל את סיפורה של שטעטל אוקראינית, ערב מבצע ברברוסה.

הסרט צולם באוקראינה, חצי שנה לפני מלחמת אוקראינה–רוסיה בפברואר 2022 והוקרן בבתי הקולנוע במערב אוקראינה באוקטובר 2023.[1]

הסרט הוקרן לראשונה בפסטיבל הסרטים בלונדון 2022 וזכה בפרס חביב הקהל בפסטיבל רומא שבוע לאחר מכן. ב-8 בספטמבר 2023 הוכרז הסרט כמועמד לייצג את אוקראינה בטקס פרסי אוסקר ה-96.[2]

שם הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוקראינית שם הסרט הוא Шттл (שטטל) בכתיב חסר,[3] במקום Штeтл (שטעטל) כהתייחסות לרומן של ז'ורז' פֶּרֶק משנת 1969, "La disparition", שאינו מכיל את האות "e". לפי הבמאי עצמו, היעדר האות מסמל את הריקנות שנותרה לאחר השואה; אביו של פרק נספה במלחמה ואמו נרצחה באושוויץ.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוני 1941. בשטעטל יהודי במחוז לבוב, ההכנות לחתונת בן קצב ובת הרב בעיצומן. התככים של האירוע הרגיל הזה לכאורה הוא שהכלה אוהבת מישהו אחר שמתכנן לחטוף אותה. במקביל, חוליית מוות נאצית מתקרבת לשטעטל.

מנדלה, שחולם להיות מנהל חשוב, עזב את הקהילה החסידית שלו והלך לשרת בצבא האדום. ב-21 ביוני 1941 חזר יחד עם חברו האוקראיני הטוב דמיאן לעירו שבמערב אוקראינה הסובייטית. הם מתכננים לברוח עם בתו של הרב, יוּנה. עם זאת, היא כבר מתכוונת להתחתן עם פולי, חסיד קנאי שמקווה להיות רב הקהילה ומנהיג השטעטל. ברית המועצות כבר חדרה לשטעטל, הטמיעה בקהילה תעמולה סובייטית ואיימה על אורח החיים היהודי. הקונפליקט של האידאולוגיות המודרניות מתודלק מנוכחותו של מנדל, שכבר אינו דתי ומנסה להיטמע כחילוני בחברה הסובייטית ובכך מערב את חבריו בעניינים המקומיים. בינתיים, על הגבול עם פולין, גרמניה הנאצית מתכוננת לפלישה וליישום מרחב המחיה שלה.

שחקנים ודמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • משה לובל - מנדל
  • אניסיה סטסביץ' - יוּנה
  • פטרו נינאובסקי - דמיאן
  • שאול רובינק - הרב ווייסנזאנג
  • אנטואן מילה - פולי
  • גניאל קניגסברג - שלומי
  • אמילי קרפל - ביילקה
  • אולכסנדר ארמנקו - מנחם

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

את הסרט יזמו מפיקים מבלגיה, צרפת ואוקראינה ובמרץ 2021 זכה לתמיכת הסוכנות הממלכתית האוקראינית לקולנוע.[4]

הסרט צולם בשחור-לבן כאשר רק סצנות פלאשבק מופיעות בצבע. לצורך צילומי העיירה, נבנתה בפרברי קייב שבאוקראינה עיירה בקנה מידה גדול, ששטחה כשטח העיר עכו במרחק של כ-60 קילומטר מקייב עצמה עם 25 מבנים ומבנה ענק שעוצב כבית כנסת. בעיירה זו נערכו הצילומים שהסתיימו בספטמבר 2021, כחצי שנה לפני תחילת המלחמה. בתום המלחמה הוסב האתר למוזיאון.[5][6][7]

הפצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט הוקרן לראשונה ב-16 באוקטובר 2022 בפסטיבל הסרטים של לונדון וזכה בפרס חביב הקהל שבוע לאחר מכן בפסטיבל הסרטים ברומא. הסרט הוקרן לאחר מכן בפסטיבל הקולנוע היהודי בניו יורק, ב-16 בינואר 2023.

הסרט שוחרר להפצה מסחרית בבתי הקולנוע באוקראינה ב-26 באוקטובר 2023[8] והוא יוקרן גם בבתי הקולנוע בצרפת ב-13 בדצמבר 2023 ובבתי הקולנוע באיטליה ב-18 בינואר 2024.[9][10]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שלדון קירשנר, Shttl Resurrects A Vanished World, The Times of Israel
  2. ^ Shortlist for Ukraine's Oscars submissions announced, kyivindependent.com
  3. ^ קדימון הסרט
  4. ^ В Україні готуються знімати фільм «Шттл» в копродукції з Францією і Бельгією, www.ukrinform.ua, ‏2021-03-11 (באוקראינית)
  5. ^ כנען ליפשיץ, Acre-sized shtetl for Ukrainian WWII film to become a museum, ג'רוזלם פוסט
  6. ^ ‘SHTTL’: Single-Shot Shoah Feature With Saul Rubinek Wraps In Ukraine; Sets To Be Maintained As Open-Air Museum
  7. ^ Andreas Wiseman, Ukraine-Shot Shoah Feature ‘Shttl’ Boarded By Upgrade Productions, Deadline, ‏2022-12-16 (באנגלית אמריקאית)
  8. ^ В Україні 26 жовтня вийде у прокат стрічка SHTTL/ШТТЛ, espreso.tv (באוקראינית)
  9. ^ Urban Distribution (ב־)
  10. ^ SHTTL (2022) | FilmTV.it (באיטלקית), 2024-01-18, נבדק ב-2023-11-23