שיחה:משפט חוקתי בישראל

תוכן הדף אינו נתמך בשפות אחרות.
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ערך זה נכתב או הורחב במסגרת תחרות הכתיבה
הערך השתתף בתחרות הכתיבה "מקצרמר למובחר"
ערך זה נכתב או הורחב במסגרת תחרות הכתיבה
הערך השתתף בתחרות הכתיבה "מקצרמר למובחר"

בן נחום - הגשת ערך לתחרות, אבל לפי מה שראיתי, לא כתבת אותו עד כה, והזמן מתקצר. האם אתה עובד עליו בטיוטה, או שהחלטת לוותר? כשופטת בבית השני אני מזכירה לך, אם אתה עדיין בתחרות, כדאי להזדרז ולעבוד. בהצלחה,שלומית קדם - שיחה 18:01, 8 בדצמבר 2013 (IST)[תגובה]

תודה על התזכורת. אני עובד עליו כטיוטה, ואעלה אותו בע"ה בשבוע הבא. זה בסדר? בן נחום - שיחה 18:31, 8 בדצמבר 2013 (IST)[תגובה]
בסדר גמור.שלומית קדם - שיחה 22:02, 8 בדצמבר 2013 (IST)[תגובה]

השלכות פסק דין מזרחי בנוגע לאקטיביזם שיפוטי[עריכת קוד מקור]

האקטיביזם של בית המשפט העליון ב-20 השנים האחרונות נוגע לא רק לתחום החקיקה אלא בעיקר למעורבותה בשיקולי הרשות המבצעת בביצוע המדיניות הציבורית . במקרים רבים בית המשפט אינו מגביל את עצמו לבחינת מעשי הרשות המבצעת לאור החוק, אלא קובע עבור הרשות המבצעת מהו שיקול דעת נאות בקבלת החלטות. לפעמים בית המשפט מעדיף לבסס את פסקותיו על עקרון חוקתי רחב, כשמבחן צר יותר ופחות מרחיק-לכת היה מספיק כדי להצדיק את החלטתו. שני כלים שבית המשפט מפעיל כדי לבקר מעשים של הרשות המבצעת שלא על פי החוק הכתוב הם "עקרונות השיטה המשפטית" ו-"מבחן הסבירות" כשבית המשפט מפעיל את הכלי הראשון, הוא מוצא כי החלטת הרשות המבצעת אינה מקובלת כי היא מנוגדת לעקרון מסוים, שקובעי המדינות ברשות המבצעת לא ימצאנו כתוב בספר החוקים. כשבית המשפט משתמש ב"מבחן הסבירות" הוא אינו פועל לאכוף חוק, אלא משתמש בשיקול דעתו כדי להעריך את שיקול הדעת של קובעי המדיניות.

כשבית המשפט משתמש במבחנים אלה, קשה להפריד בין הפעלת שיקול הדעת של בית המשפט לבקר את חוקיות ההחלטה, לבין הפעלת שיקול הדעת של השופט לגופו של העניין, במקום שיקול הדעת של קובע המדיניות המוסמך לכך. בעקבות חקיקת שני חוקי היסוד, חופש העיסוק ו-כבוד האדם וחירותו, בית המשפט העליון ניצל את פס"ד בנק מזרחי ב-1992- כדי לקבוע את העקרון, החדש במשפט הישראלי, כי בית המשפט רשאי לבטל חוקי הכנסת שנראים לו כסותרים חוקי יסוד אלה . זאת למרות שהכנסת לא התכוונה להעניק מעמד כזה לחוקי היסוד, עובדה שבית המשפט העליון הכיר בה במקרים קודמים. השפעתו של פסק הדין על האקטיביזם השיפוטי נכרת במספר רב של פסקי דין הנסמכים עליו כדי לפעול להרחבת סמכות בתי המשפט בפרשנות חוקים וליצירת הלכות חדשות. ראה למשל סותר אחד מחוקי היסוד: כבוד האדם וחירותו ו-חופש העיסוק. המקרה הראשון היה בעניין מנהלי ההשקעות בו ביטל בית המשפט חוק שחייב רישום יועצי השקעות בפנקסי הלשכה, בשל ניגודו לחוק יסוד: חופש העיסוק. מאז שימש חוק יסוד זה מספר פעמים לבטל חוקי הכנסת.

על פי אהרון ברק, פסק דין זה היה החשוב ביותר של בית המשפט העליון, שבית המשפט עשה מעשה מכונן, של פרשנות מכוננת וש"מפרש את התהליך ההיסטורי שהביא לחקיקת חוקי היסוד ומסיק ממנו את קיומה של חוקה".‏‏[1]בן נחום (שיחה | תרומות | מונה) לא חתם 00:00, 10 בינואר 2000 (IST)[תגובה]

  1. ^ ארי שביט, אהרן ברק, אזרח מודאג, באתר הארץ, 11 באפריל 2008‏
הייתכן ש"דוד שי" שבקיא כל כך בנושא, לא יתקן את הדברים דלעיל? בן נחום - שיחה 09:34, 14 בינואר 2014 (IST)[תגובה]
בוודאי שאחרים מסוגלים לתקן ולהשלים מה שאחר החסיר, אבל קשה להבין מדוע מי שהחסיר לא עשה את מלאכתו כהלכה מלכתחילה, וכיצד לאחר מכן עוד יש לו טענות כלפי אחרים בקשר לכך. יואב ר. - שיחה 10:07, 14 בינואר 2014 (IST)[תגובה]
יואב יקירי, ויקיפדיה היא מיזם שיתופי. אם נדרוש מויקיפד לתרום רק בתנאי שיעשה עבודה מושלמת, ויקיפדיה לא תתקיים. בן נחום - שיחה 13:30, 14 בינואר 2014 (IST)[תגובה]
אני לא יקירך, וההתנהגות שלך עברה מזמן כל גבול. יואב ר. - שיחה 13:57, 14 בינואר 2014 (IST)[תגובה]
אני מבקש את סליחתך, אם אתה נפגע מכינויי חיבה.
הבנת את המסר שביקשתי להעביר? בן נחום - שיחה 14:59, 14 בינואר 2014 (IST)[תגובה]

ביקורת על ה"המשפט החוקתי בישראל", כיום[עריכת קוד מקור]

אני חושב שהקטע הבא מתאים לערך: --בן נחום - שיחה 23:20, 14 בינואר 2014 (IST)[תגובה]

כאמור, לאחר שנחקקו בשנת 1992 שני חוקי יסוד העוסקים בזכויות אדם (חוק יסוד:כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד:חופש העיסוק)נטען, בעיקר על ידי בית המשפט, כי הוענק לו המנגנון לפסילת חוקים מפורשים של הכנסת.

אך מעמדת המשפטי של חוקי יסוד אלו, המסמלים את תחילתה של 'המהפכה החוקתית, עומד, מאז ועד היום, במרכז המחלוקת באשר לקיומה של חוקה מהותית ובשאלת הצדקתו והיקף סמכותו של בית המשפט העליו בביקורת השיפוטית[1] מבקרי מצב המשפט החוקתי בישראל כיום, מבססים את התנגדותם במספר נימוקים:

  • חקיקת חוקי היסוד ב-1992, נעשתה במחטף (למשל, לפחות חלק מחברי הכנסת לא חשבו שלחוק יהיה מעמד של חוקה).
  • רק מספר מועט של חברי כנסת, יחסית למצופה במצב של כינון חוקה, השתתפו חקיקת חוקי היסוד ב-1992[2]
  • הפרשנות לחוקי היסוד של 1992, על פיהם נוהג המשפט החוקתי בישראל כיום, מנוגדת (לטענתם) לסיכומים שהיו בעת החקיקה.
  • בישראל (בניגוד לגרמניה למשל) חוקי היסוד נחקקו בידי חברי הכנסת ששימשו כנציגי העם. לכן גם פירושם צריך לבטא את רצון העם, בניגוד חצורת הפירוש הנהוגה במשפט החוקתי בישראל כיום.
  • פסיקה חוקתית של בג"ץ בנושא פוליטי[3], פוגעת בבסיס הדמוקרטי של הפרדת הרשויות.
  • עמדות בג"ץ שבאות לידי ביטוי במשפט החוקתי בישראל, מבטאות את "ההגמוניה השלטונית" שהייתה עד 1977[4], ולכן אינן מתאימות לחברה בישראל כיום.
  • עמדות בג"ץ שבאות לידי ביטוי במשפט החוקתי בישראל, מבטאות את עמדת ה"אליטה".[5], ולכן פוגעות בבסיס לחוקה, שתכליתה לבטא את רצון העם.
  1. ^ פירוט בנושא ניתן לראות ב-אלון הראל הזכות לביקורת שיפוטית משפטים מעמוד 251 .(2011) 239
  2. ^ פרופסור גדעון ספיר, המהפכה החוקתית עמודים 70-75. פרופסור ספיר מציג את הגישה כי חקיקת חוקי היסוד נעשתה תוך כדי הטעייה של יוזמי החקיקה, וטוען "תהיה דעתנו על אופי תפקודה של הכנסת אשר תהיה, לא הגיוני שבהצבעה משמעותית כל כך ישתתפו חברי כנסת מעטים כל כך.
  3. ^ דפנה ברק -ארז "מהפכת השפיטות: הערכת מצב" הפרקליט ( 3 ,4נ 2008): "פתיחת הדלת בפני עותרי ציבוריים, הביאה אל בית המשפט עתירות שנגעו לחיים הפוליטיים ולביטחון המדינה, אשר בעבר היו נחשבות לבלתי שפיטות."
  4. ^ תפיסה זו כי בג"ץ מבטא הגמוניה שלטונית שהייתה עד 1977, מבסס פרופסור מנחם (מני) מאוטנר (Menachem Mautner), בספריו: משפט ותרבות בישראל בפתח המאה העשרים ואחת 2009 ) -218 225. "המשפט הישראלי: העשור הרביעי" בית המשפט חמישים שנות שפיטה בישראל 139 – 132 (הוצאת הנהלת בתי המשפט, 1999. שלטון החוק בחברה מקוטבת , 1999 43 ) 27):. "הסבירות של הפוליטיקה" תיאוריה וביקורת 5 (1994 .))
  5. ^ ביחס כללי לעמדת שופטי בית משפט עליון: Neal Devins & Lawrence Baume, Why the Supreme Court Cares About Elites, Not (the American People, 98 GEO. L.J. 1515 (2010. טענתם של דווינס ובאום היא: שהשופטים, כחלק מן האליטה, דואגים למוניטין שלהן בתוך קבוצה זאת. טענתם מתבססת על תאוריה פסיכולוגית הטוענת כי כל אינדיבידואל שואף לרצות את אנשי קבוצתו – כך גם השופטים עצמם רואים באליטות הכלכליות, האקדמיות והעיתונאיות כקבוצה שיש לרצות על ידי התחשבות בעמדתה.
בערך זה, פסקה שכותרתה "ביקורת" חוטאת ל-NPOV, משום שהיא מציגה רק צד אחד, בוויכוח שבו יש לפחות שני צדדים.
האם קראת את המקורות שהבאת כאן, או שהעתקת את הביקורת ומקורותיה ממקום אחר? אשמח אם תעביר לי את הדף הרלבנטי ממאמרם של Devins and Baume.
חלק מהטענות מובאות בלי לציין מי אמר אותן, וספק אם יש להן חשיבות. דוד שי - שיחה 06:22, 15 בינואר 2014 (IST)[תגובה]
אם, כפי שאני חושד, אין אמת בטענה ש-Devins & Baume התייחסו באופן "כללי" לשופטי בתי משפט עליונים באשר הם, הרי שהפרק סילף את המקור. וגם לו יצוייר שכך כתבו, זוהי אינה ביקורת על המשפט החוקתי בישראל. בברכה, משתמש כבד - 03:17, 19/01/14