שיטה לא נודע למי

הספר שיטה לא נודע למי (נקרא גם 'שיטה לקידושין' או 'שיטה') הוא פירוש שנכתב על מסכת קידושין על ידי אחד מהראשונים שזהותו אינה ידועה.

היסטוריה

הספר הודפס לראשונה על ידי הרב מרדכי בן הרב שמואל מגזע יפה אשכנזי בשנת תקי"א בעיר קושטאנדינא. הספר נמצא בכתב יד במצרים בשנת תק"ה כאשר הרב מרדכי היה עבר דרך שם בדרכו לעלות על קברי צדיקים בארץ, ולאחר הפצרות של קהלות רבות מכר את ממונו על מנת להשקיע בהדפסת הספר. המוציא לאור מציין שהספר היה מונח במצרים 250 שנה כך שנכתב ככל הנראה בסביבות שנת ר"נ.

אזכורו של הספר במקורות קדומים

ר' יעקב בירב ממגורשי ספרד בפירושו על מסכת קידושין מזכיר פעמים רבות פירושים וחידושים מתלמיד הרשב"א המובאים בספר זה. גם מהר"י קורקוס שהיה גם הוא ממגורשי ספרד מזכיר בפירושו על הרמב"ם חידוש "משיטה אחת לא ידעתי שם מחברה" ולפיה מתרץ את הרמב"ם, חידוש זה נמצא בספר זה.

גם הרדב"ז בתשובותיו כותב "וכן פירש אחד מן הגדולים ואחשוב שהוא הרשב"א ז"ל". הדברים המובאים נמצאים בספר זה. גם תלמידו של הרדב"ז ר' בצלאל אשכנזי מביאו בתשובותיו וכותב "וראיתי בחידושין של קידושין לרב גדול ולא ידענו מנו (=מי הוא), אבל מחידושיו ניכר דרב גובריה והיה קדמון בזמן הרשב"א ז"ל", והדברים נמצאים בספר. וכך גם בספרו שיטה מקובצת על מסכת כתובות בשם תלמיד הרשב"א.

המשותף לחכמים האלה שהם חיו במצרים ולכן ייתכן שמשם השיגו את כתב היד.

אזכורו של הספר לאחר הדפסתו

לאחר הדפסת הספר מצאנו את אזכורו במחברים רבים, למשל הקרבן נתנאל מביא קושיה בשם חידושי תלמיד הרשב"א הנמצאת בספר זה. וכך גם היד מלאכי ור' יהודה נג'אר בספרו לימודי ה'.

גם השער המלך מזכירו פעמים רבות בספרו ומכנהו "הרב החידושין". החיד"א בשם הגדולים אמנם לא מזכיר ספר זה, אך מזכיר ממנו בשאר ספריו ומכנהו חידושי קידושין לחד מקמאי שנדפס בקושנטנדינא.

ר' יעקב אלגאזי בספרו קהלת יעקב מכנהו "שיטה על מסכת קידושין לגאונים ז"ל".

בדבר זהות המחבר

זהות שם המחבר אינה ידועה לנו, וכאמור כבר בזמן מהר"י בירב ומהר"י קורקוס לפני כ-450 שנה לא נודעה זהות המחבר.

השערות שונות נאמרו בעניין, הרדב"ז כאמור מייחסו לרשב"א, מהר"י בירב ור' בצלאל אשכנזי מכנים אותו תלמיד הרשב"א. ברם בספר מזכיר המחבר את הרשב"א ובלי שום תואר, כך שמסתבר שאינו של הרשב"א ואינו של תלמידו. ויש דוחים שהדבר אינו ציטוט מהרשב"א אדרת. הגרי"פ ור' דוד פארדו בספרו 'ספרי דבי רב' כתבו שהוא מיוחס לרא"ה.

מדברי רוב האחרונים הקדמונים עולה כמעט בוודאות שמחבר הספר הוא אחד מהראשונים וחי בזמן הרשב"א, ברם ישנם שני ראשונים המכונים כך, ר' שלמה בן אדרת (תלמיד הרמב"ן המוכר יותר בתואר הרשב"א) ור' שלמה בן אברהם מן ההר, ייתכן והספר שייך לתלמיד ר' שלמה מן ההר ולא לרשב"א המוכר. וראיה לדבר ניתן למצוא בדברי מהר"י בירב המביא פירוש בשם "הר' שלמה בן אברהם דמונפשלייר" פירוש זה נמצא גם בספר זה, וכן המאירי מביא פירושים בשם רבני ההר וחכמי ההר הנמצאים בספר זה. כמו כן המחבר מזכיר פעמים רבות מחכמי פרובינצא, כך שמסתבר שגם מחבר הספר נמנה עמהם. כמו כן כפי שהוזכר מחבר הספר מציין לרשב"א בלא תואר מורי ויש אומרים שהדברים נמצאים בחידושי הרשב"א הנודעים (לר' שלמה בן אדרת), ולאור האמור מובן מדוע בחר המחבר לא להזכירו בתואר 'מורי', משום שהמחבר הוא תלמיד הרשב"א מן ההר. ויש המשיגים על כך, כי לא יתכן שתלמיד הרשב"א מן ההר יצטט את הרשב"א אדרת שחי כמאה שנה אחריו.

הרב ניסן זק"ש שיער כי מחבר הספר הוא ר' יוסף אבן שלויש המובא במהר"י בירב, וטען שהוא מתלמידי הרשב"א מן ההר. בעקבות הקבלות בין חידושים שלו המובאים במהר"י בירב לחידושים המובאים בספר זה.

דרך לימודו

דרך לימודו של הרב המחבר מושפעת מדרך לימודם של חכמי פרובינצא, ולכן הוא מרבה להביא את הראב"ד ברם הוא שונה מהם בכך שהוא מרבה לבאר את הפשט הפשוט בגמרא, לרבות את ההווה אמינא והמסקנה.

בנוסף הוא למד גם בדרכם של האחרונים בפלפולים וחילוקים, כך שרבים הם האחרונים שכתבו בדומה לדבריו, ביניהם העצמות יוסף, המהרש"א, הפני יהושע, המקנה, הקצות החושן, הרש"ש והאור שמח.

פעמים רבות מחבר הספר דן בגרסאות שונות בגמרא.

לפעמים הוא מעתיק ירושלמי שאינו נמצא לפנינו. וכן מרש"י ותוס'.

דרכו של המחבר גם לדון להלכה ולהכריע בין פסקי הרי"ף והרמב"ם.

ככל הנראה הספר התחבר על כל המסכת, ובחיבור שלפנינו חסרים קטעים (דף ב וכן מדף עז ע"ב עד סוף המסכת).

הספר הודפס מחדש בשנת תשט"ו על ידי הרב ניסן מאיר זק"ש, ולאחר מכן במספר מהדורות נוספות.