מאיר שמחה הכהן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
לידה 1843
ה'תר"ג
בוטרימוניס, ליטא עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 14 באוגוסט 1926 (בגיל 83 בערך)
ד' באלול ה'תרפ"ו
ריגה, Interwar Latvia עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה האימפריה הרוסית, לטביה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 14 באוגוסט 1926 עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות חרדים ליטאים עריכת הנתון בוויקינתונים
חיבוריו אור שמח, משך חכמה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק (ה'תר"ג, 1843 - ד' באלול ה'תרפ"ו, 14 באוגוסט 1926) מגדולי רבני מזרח אירופה בדור שלפני השואה. ספריו החשובים הם "אור שמח" על הרמב"ם, חידושיו לתורה שפורסמו אחרי מותו בספר "משך חכמה" ("משך" הם ראשי התיבות של שמו) ו"חידושי רבינו מאיר שמחה על הש"ס" על התלמוד הבבלי והירושלמי. בדור האחרון נתפרסמו גם תשובותיו.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בעיר בוטרימוניס באזור וילנה בליטא לרב שמשון קלונימוס הכהן ולאסנת. והתפרסם כגאון מצעירותו. אחרי חתונתו ישב בביאליסטוק אצל חמיו. אשתו פרנסה אותו במסחר והוא ישב ועסק בתורה שנים רבות יחד עם ידידו רבי יוסף זונדל הוטנר. בביאליסטוק התקרב גם לרב המקומי, רבי יום טוב ליפמן הלפרין שקירב אותו ולמד עמו בחברותא. כך למד גם עם הרב יצחק ליב גרוסברג, מחבר "שי למורא" על מסכת בכורות.[1]

בתרמ"ח (1888) נתמנה לרב ליטאי בדווינסק לאחר פטירתו של הרב ראובן הלוי לוין שכיהן בתפקיד זה בשמונה שנותיו האחרונות (הרוגוצ'ובר היה הרב החסידי שם). איסר הראל, יליד העיר, מתאר בספרו "ביטחון ודמוקרטיה", מאורע שהסעיר את כל העיר וקשור ישירות לרבי מאיר שמחה:

... בְּעִיצוּמַּה שֶׁל הַתְּפִלָּה, שֶׁהָיְתָה נִרְגֶּשֶׁת בְּיוֹתֵר וּמְלֻוָּה זְעָקוֹת שֶׁבֶר, פָּרְצוּ יְהוּדִים מְבֹהָלִים לְבֵית הַכְּנֶסֶת, וְצָעֲקוּ שֶׁהַמַּיִם עוֹמְדִים בְּכָל רֶגַע לִשְׁטֹף אֶת הָעִיר. רַבִּי מֵאִיר שִׂמְחָה קָם מִמְּקוֹמוֹ עָטוּף בְּטַלִּיתוֹ, וְשָׂם פְּעַמַיו לְעֵבֶר הַסּוֹלְלָה, וְאַחֲרָיו כֹּל הַקָּהָל בַּטַּלִּיתוֹת. הָרַב עָלָה עַל הַסּוֹלְלָה, עָמַד עָלֶיהָ, וְהִתְפַּלֵּל לִירִידַת הַמַּיִם. וְאָכֵן, תּוֹךְ כְּדֵי תְּפִלָּה הֵחֵל הַקֶּרַח לָנוּעַ מִמְּקוֹמוֹ, הַקֶּרַח נִבְקָע, וְהַמַּיִם הֵחֵלּוּ יוֹרְדִים בַּנָּהָר. הָיִיתִי עַל הַסּוֹלְלָה, צְעָדִים מִסְפָּר מְרַבִּי מֵאִיר שִׂמְחָה...[דרוש מקור]

הספר משך חכמה מלא בדברי תורה מקוריים ומחודדים ובשל כך זכה לתפוצה רחבה מאוד. חוגים דתיים שונים לחלוטין התענגו עליו ומצאו בו סמך להשקפותיהם, מהחרדים ועד ישעיהו ליבוביץ. בין השאר הזהיר בו את אלו הסוברים כי "ברלין היא ירושלים" כי "רוח סופה וסער" תעקרם ממקומם, אזהרה שהתגשמה עשור אחרי פטירתו. הוא התייחס בחיבה ליישוב הארץ, אך שמר על ריחוק מהתנועה הציונית. במכתב שכתב לבקשת שליחי קק"ל[2] כתב: "כעת הסבה ההשגחה אשר באספת הממלכות הנאורות בסאן רעמא, ניתן צו אשר ארץ ישראל תהיה לעם ישראל, וכיון ש"סר פחד השבועות" וברישיון המלכים, קמה מצוות יישוב ארץ ישראל ששקולה כנגד כל מצוות שבתורה למקומה".

בתו היחידה אסנת נישאה לרב אברהם לופטביר מחבר השו"ת זרע אברהם וזמן קצר אחרי הנישואים חלתה במחלה חשוכת מרפא. שניהם נפטרו בדמי ימיהם חשוכי ילדים, חתנו רבי אברהם גר בעיר ווארשא, ושם נפטר ביום כ"ג ניסן שנת תרע"ח, ונקבר בבית הקברות ליד האהל של בעל חמדת שלמה.

הנצחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

על שמו נקראה ישיבת אור שמח בירושלים ועל שם ספרו הישיבה הקטנה "משך חכמה" בבני ברק, וכן רחוב בעל אור שמח בשכונת מעלות דפנה בירושלים, רחוב אור שמח בבית שמש ורחוב משך חכמה במודיעין עילית.

חיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דוד הלחמי, חכמי ישראל, תל אביב, תשי"ח, עמ' שע"ט.
  2. ^ ראו בהרחבה אצל רבינר, בספרו רבינו מאיר שמחה הכהן, עמ' קס"ב-קס"ה