שלמה יהודה פרידלנדר

שלמה יהודה פרידלנדר (סביבת 1860–1924 ח' בשבט תרפ"ד), סופר וזייפן ספרותי.

ביוגרפיה

פרידלנדר מסר תיאורים ביוגרפיים סותרים על חייו, וטען בתקופות שונות שנולד בהונגריה, טורקיה ורומניה, אך ככל הנראה הוא נולד בבשנקוביץ' שליד ויטבסק, ביילורוסיה.

הוא למד כביכול בישיבת וולוז'ין ולאחר מכן נדד ברחבי אירופה. הוא היה בצ'רנוביץ (1880–1882), מיינץ (1884), פרנקפורט על המיין (1885), מולהאוס (בערך 1888–1895 לערך), ווייצן (1900–1902), נאסוד (1902–1906), ולבסוף. בסאטמר, משנת 1906 ואילך. נראה שהוא מת בווינה.

הוא גם ערך כתב עת בשם "הגן" בשמו של "יהודה אריה פרידלנד". נראה כי רק גיליון אחד הופיע בפרנקפורט בשנת 1885.

לאחר מותו, פרסם בנו, מ' פרידלנדר, את "מבוא לתוספתא" שלו, בטירנובו, 1930.

פרידלנדר טען בזמנים שונים שפרסם, בין היתר, ספר ביקורתי ומהדורה מבוארת של התוספתא כולה, שאלתות דרב אחאי גאון, והספרא. לא ניתן למצוא ראיות ביבליוגרפיות התומכות בטענות אלו.

זיוף ספרים

פרידלנדר פרסם כמה חיבורים בעלות ספק מקוריות או זיופים מובהקים. בין אלה:

• "התיקון", שפורסם בשם ל' פרידלנד בצ'רנוביץ בשנת 1881. הוא מתיימר להיות מדריך אותנטי למנהגים חסידיים, בעוד שלמעשה מדובר בפרודיה גסה ומגונה על החסידות בכלל וחסידות חב"ד בפרט.
• מהדורה של תוספתא סדר זרעים וסדר נשים, יצא לאור בפרשבורג בשנים 1889 ו-1890, עם פירושו בשם "חשק שלמה". הוא טען שערך מהדורה ביקורתית של טקסט התוספתא מתוך כתב יד שלא פורסם, אך על כך חלקו אדולף שוורץ והרב יעקב ינובסקי מקייב. פרידלנדר הגיב לביקורת של שוורץ בחוברת בשם "קשר בוגדים" (פרסבורג, 1891), גדושה בעניינים לא רלוונטיים והתעללות עלובה במבקריו.
• מהדורה של מסכת יבמות מהתלמוד הירושלמי, כביכול מכתב יד, יחד עם פירוש כפול, "חשק שלמה", בסינרוואראליה בשנת 1905.
• ירושלמי על סדר קדשים: הזיוף הנודע ביותר של פרידלנדר היה סדר קודשים של התלמוד הירושלמי. פרידלנדר הכריז על גילוי של כתב יד ספרדי עתיק, מתוארך לברצלונה שנת 1212, שהכיל טקסט תלמודי האבוד. הוא פרסם את זבחים וערכין ב-1907, ואת חולין ובכורות ב-1909, עם פירושו "חשק שלמה". הוא הציג את עצמו כ"שלמה יאודה ספרדי טהור" ממשפחת אלגאזי הידועה, "המכונה פרידלנדער", יליד איזמיר, וסיפר שברכישת כתב היד סייעו לו אחיו, אליהו אלגאזי.
  כמה מבכירי החוקרים בתקופה זו, כמו שלמה בובר ושניאור זלמן שכטר ואף המהרש"ם מברז'אן קיבלו את אמינותו.
  רבה של רוטרדם, הרב ד"ר דב אריה ריטר, היה הראשון לעורר התנגדות לקבלת אמינות הספר, הוא פרסם מאמרבו ביקש להוכיח את הבדיות בטענותיו של פרידלנדר על בסיס ראיות פנימיות. פרסומו עורר סערה רבתי והביא רבים לפקפק בסיפור עד לדחייתו המוחלטת, ביניהם מומחים רבים, כמו בנימין זאב בכר, אבגדור אפטוביצר, בער רטנר, ורבי מאיר דן פלוצקי אשר עד לפרסום מאמרו של הרב ד"ר ריטר נתן את אמונו ואף הביא מה"ירושלמי" בספרו.
  המחלוקת נמשכה, וב-1913 עדיין פרסם פרידלנדר חוברות בנושא זה.

לקריאה נוספת

• Abraham Schischa, "FRIEDLAENDER (Friedland), SOLOMON JUDAH", Encyclopaedia Judaica
• ישראל אלתר גרובייס, מסע בעקבות הזייפן מסאטמר. בתוך: המוסף התורני קולמוס של עיתון משפחה, גיליון 184, פסח תשפ"ב, עמ' 16-21