שמואל לנדא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף שמואל סגל לנדא)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רבי שמואל סג"ל לנדא
Samuel Landau, mid 19th century.jpg
תאריך לידה ה'תק"י
מקום לידה יאמפאלא, האיחוד הפולני-ליטאי
תאריך פטירה כ"ח בתשרי תקצ"ה (בגיל 84 בערך)
מקום פטירה פראג, ממלכת בוהמיה
תאריך לידה לועזי 1750
תאריך פטירה לועזי 31 באוקטובר 1834
מקום פעילות בוהמיה
רבותיו הנודע ביהודה
תלמידיו שמואל הולדהיים, אברהם כהן
חיבוריו שו"ת שיבת ציון
רבי שמואל לנדא

הרב שמואל סג"ל לנדא (ה'תק"י, 1750- כ"ח בתשרי תקצ"ה, 31 באוקטובר 1834), היה בנו של הנודע ביהודה ויורשו כראש בית הדין בפראג וראש הישיבה בה במפנה המאה ה-19. היה פוסק הלכה ומחבר תורני, כתב חלק מתשובות אביו והוציאם לאור לאחר פטירתו, במהדורה שנייה של הספר נודע ביהודה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד ביאמפול, בנו השני של רבי יחזקאל סג"ל לנדא - הנודע ביהודה, שכיהן כרב העיירה. בהיותו בן 5 עברה משפחתו לפראג, שם נתמנה אביו לכהן כרב העיר. למד תורה אצל אביו. נשא את הינדכה, בתו של הרב אורי פייבל (פייביש) היילפרין רבן של קעלין וליסא, ונכדת רב שמואל הילמן היילפרין רבה של מץ. לאחר נישואיו התגורר בפראג. לעת זקנותו של אביו, מינהו אביו למלא את מקומו בתפקידיו כרב העיר וכראש הישיבה, עד לפטירת אביו המשיך לכתוב את תשובותיו ולאחר פטירתו הוציא לאור את המהדורה השנייה של הספר 'נודע ביהודה' כשחלק מתשובותיו מובאים בספר. הוציא לאור את תשובותיו בשו"ת "שיבת ציון", בו הוא מתמקד בביאור תשובות אביו. הגהותיו לספר שער המלך נדפסו במהדורת מכון ירושלים של ספר זה.

לאחר פטירת אביו מילא את מקום אביו כראש בית הדין בפראג אך מאז פטירת אביו לא התמנה אב"ד רשמי לעיר. למינוי התלווה סכסוך ארוך עם הרב ברוך ייטלס שקידם עצמו כמועמד לאב"ד פראג. במהלך הסכסוך האשים הרב לנדא את ייטלס בגניבה ספרותית מדרשותיו[1]. הרב ייטלס מצדו הגיב בפרסום ספר בעילום שם נגד הרב לנדא, הספר "האורב" (סלוניקי תקנ"ה) מציג שני קונטרסים - "פלוגתיה דשמואל", המציג את עמדתו של הרב לנדא, ו"תיובתיה דשמואל", המשיב על טענותיו[2]. המריבה נסובה בפומבי על מינויים של שני דייני העיר האחרים, הרב יעקב גינצבורג מחבר "זרע יעקב" והרב מיכאל בכרך מחבר "ערוגת הבושם" כדיינים עצמאיים שאינם כפופים למרות ראש בית הדין. עם שוך הסכסוך חזרו השלושה לשתף פעולה בהנהגת הקהילה היהודית בפראג.

בתק"ס פרץ עימות קשה עם קהילת הפרנקיסטים הגדולה שחיה בעיר כמעט בגלוי ושסרה למרותה של הנביאה השבתאית רייזל איגר. בשיאו הושלכו לזמן מה לנדא והדיין אלעזר פלקלס, שתקפו את אויביהם קשות, לבית האסורים.[3]

נפטר בכ"ח תשרי תקצ"ה ונקבר בבית העלמין היהודי בפראג.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספריו

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו: נודע ביהודה (מהדורה תנינא) או"ח סי' צא: "ואעפ"כ איש אחד שלח בו יד להתלבש עצמו במה שהי[ה] בכח השגתו לתפוס". כוונתו לדברים שנדפסו ב"טעם המלך" בהלכות חמץ ומצה פ"א ה"ג.
  2. ^ פנחס חנניהו ארגוזי די סילוא (שם בדוי), ‏ספר האורב, שאלאניקי תקנ"ה, באתר HebrewBooks.
  3. ^ Hillel J. Kieval, Languages of Community: The Jewish Experience in the Czech Lands, University of California Press, 2000. עמ' 243.