שמעון מפראיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שמעון מפֶּרָאיָה (המחצית השנייה של המאה ה-1 לפנה"ס) היה עבדו של המלך הורדוס, שעם מותו של זה, ניסה לתפוס את השלטון על ארץ יהודה, בזמן פולמוס וארוס בשנת 4 לפנה"ס.

יוסף בן מתתיהו מספר כי בתחילת שלטונו של ארכלאוס, בנו-יורשו של הורדוס, "סערה הארץ במקומות רבים, ורבים ראו בכך שעת כושר לנסות לתפוס את השלטון".[1] קבוצות קנאיות בקשו לנצל את הנסיבות ההיסטוריות, למרוד ולהפיל את שלטון בית הורדוס. בין המתקוממים הללו היה שמעון מחבל פראה (התחום היהודי שבעבר הירדן המזרחי) וגם יהודה בן חזקיה הגלילי ואתרונגאיוס וארבעת אחיו.

יוספוס מספר ששמעון היה "אדם יפה תואר וגבה קומה", שהצטיין מאד גם בכוחו, ושמתוך ביטחון במראהו, הכתיר עצמו למלך.[2] הוא אסף סביבו חבורת אנשים מהפראיה, סבב איתם בארץ והעלה באש בתי פאר גדולים של עשירים. יוספוס מכנה אותם "ליסטים", אשר "בשגעונם" הכריזו עליו מלך, וטוען כי השרפות הללו סיפקו לשמעון "הזדמנויות נוחות לביזה". בין הבניינים הללו היו בתים של המלך במקומות שונים בארץ ובראשם גם ארמון המלך ביריחו.[3] חבורה אחרת מפראיה שרפה את ארמון המלך בבית הרם (בית רמתה), סמוך לנהר הירדן.[4]

גרטוס, מפקד חיל הרגלים של הורדוס, אסף את הקשתים של המלך מטרכון וכן לוחמים מובחרים מסבסטיה ויצא להילחם בשמעון ואנשיו. בין הצדדים נתלקח קרב גדול וממושך, אולם אנשי הפראיה היו חסרי הכשרה צבאית ולא היו ערוכים לקרב כזה, וכתוצאה מכך רבים מהם נהרגו. שמעון ניסה להימלט דרך בקעה צרה ועמוקה, אולם גרטוס חסם את דרכו והכה בו מהצד בצווארו וכרת את ראשו.

"ושמעון אמר להימלט דרך נקרה צרה, אולם גרטוס (=מפקד בצבאו של הורדוס) סגר עליו את הדרך והכה אותו בעת מנוסתו בצווארו מן הצד והמיתו".

מלחמת היהודים, ב, ד, ב, סעיפים 58–59 מהדורת שמחוני עמ' 131.

הכרזתו של שמעון על עצמו כמלך נזכרת גם על ידי ההיסטוריון הרומי טקיטוס, שמציין כי הוא הוצא להורג על ידי הנציב הרומי בסוריה, פובליוס קווינקטיליוס וארוס.[5]

יוסף בן מתתיהו מסכם את הלך הרוח שפשט בקרב היהודים בארץ ישראל בתקופה זו של חלל שלטוני לאחר מותו של הורדוס: "כך פשט טירוף־דעת גדול בעם, מפני שלא היה לו מלך משלו שיעצור בהמון בדרך יושר, ואילו הנכרים, שבאו כמדכאי המהומות של בני־האדם, ליבו את האש בהם על ידי מעשי־הזדון ורדיפת־הבצע שלהם".[6]

שמעון כמשיח שקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי פרופסור ישראל קנוהל האירוע המתואר באבן חזון גבריאל הוא המרד שהנהיג שמעון מפראיה. לדעתו איזכור "ארובות צרים" בסמוך ל"שר השרין" מרמז להריגתו של שמעון, מנהיג המרד שהוכתר כמלך, בנקרות הצורים בעבר הירדן.[7]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים ברומאים, ספר ב, פרק ד, פסקה א, סעיף 55.
  2. ^ לדברי ישראל שצמן, בתרגום ליזה אולמן של תולדות מלחמת היהודים ברומאים, ספר ב, הערה לסעיף 57, עמ' 219: "משמע ששמעון זה הציג את עצמו למלך המשיח".
  3. ^ יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים ברומאים, ספר ב, פרק ד, פסקה ב, סעיף 57; קדמוניות היהודים, ספר 17, פרק י, פסקה ו, סעיפים 273–274.
  4. ^ כך במלחמת היהודים, ספר ב, פרק ד, פסקה ב, סעיף 59. לעומת זאת, בקדמוניות היהודים, ספר 17, פרק י, פסקה ו, סעיף 277: "בית המלך שבחמתא על נהר הירדן".
  5. ^ טקיטוס, דברי הימים, ספר ה, פרק ט.
  6. ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 17, פרק י, פסקה ו, סעיף 277.
  7. ^ Israel Knohl, By Three Days, Live': Messiahs, Resurrection, and Ascent to Heaven in Hazon Gabriel' Journal of Religion 88/2 (2008), pp. 147-158