יהודה בן חזקיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

יהודה בן חזקיה, הידוע גם כ"יהודה הגלילי", היה מנהיג כת דתית יהודית בסוף תקופת בית שני, אשר מרדה נגד האימפריה הרומית. הקבוצה מכונה כיום בשם הפילוסופיה הרביעית, והתפתחה מאוחר יותר לתנועת הסיקריים. התנועה תמכה בפעולות אלימות כנגד הרומאים כמו גם נגד מתנגדים פוליטיים מקרב היהודים.

זיהויו של יהודה בן חזקיה (המוזכר במקומות מסוימים) עם יהודה הגלילי (ממקומות אחרים) הוא נסיבתי, בשל אופי המקורות מאותה תקופה, אך מקובל כיום במחקר.

מרבית המידע על יהודה בן חזקיה מסתמך על רשימותיו של יוסף בן מתתיהו, אשר מטבע הדברים מוטות פוליטית. זה מתאר את יהודה כמשיח שקר, אשר ראה עצמו כמלך היהודים. איזכור נוסף לפעילותו של יהודה הגלילי ניתן למצוא במקורות נוצריים, כשגם שם הוא מופיע כמשיח שקר[1].

יהודה הנהיג מרד בציפורי בשנת 4 לפנה"ס אחרי מות המלך הורדוס, כאשר ביצע פשיטה מוצלחת על מחסני הנשק של הצבא, וחימש את לוחמיו בנשק השלל; ואולם, הוא הובס על ידי חיילי צבאו של נציב סוריה פובליוס קווינקטיליוס וארוס, שהחריבו את ציפורי. למרות התבוסה הצליח יהודה להימלט ולהציל את חייו.

על-פי הדיווחים, בסביבות שנת 6 לספירה, יהודה הופיע שוב בגמלא וחבר לפרושי בשם צדוק, עמו החל לעורר מרד נגד מפקד אוכלוסין, שאמור היה להיות בסיס למס גולגולת שהנהיג קוויריניוס. השניים טענו כי כובד המסים הופך את היהודים לעבדים. במהלך המרד, הוביל יהודה הקנאי כאלפיים לוחמים לקרב סמוך לציפורי (שהייתה בירת הגליל), שם הם הובסו בידי הרומאים; ציפורי נחרבה כליל אחרי כן ותושביה נמכרו לעבדות.

יוספוס לא מזכיר את גורלו של יהודה, שגם לאחר מותו המשיך להשפיע על הלכי הרוח.

בין צאצאיו היו מנחם בן יהודה, שהיה מנהיג הקנאים בתקופת המרד הגדול (ונחשב אף הוא למשיח שקר) ומנהיג הסיקריים אלעזר בן יאיר, שהתפרסם כמנהיג הקבוצה שהתבצרה במצדה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מעשי השליחים, ה: 34-40