שרה טיזדייל
 | |
| שרה טיזדייל בשנת 1919 | |
| לידה |
8 באוגוסט 1884 סיינט לואיס, מיזורי |
|---|---|
| התאבדה |
29 בינואר 1933 (בגיל 48) ניו יורק, ניו יורק |
| מדינה | ארצות הברית |
| מקום קבורה |
בית הקברות בלפונטיין  |
| השכלה |
Mary Institute and St. Louis Country Day School |
| בן או בת זוג |
Ernst B. Filsinger |
| פרסים והוקרה |
פרס פוליצר לשירה (1918) |
  | |
שרה טיזדייל (באנגלית: Sara teasdale; 8 באוגוסט 1884 - 29 בינואר 1933) הייתה משוררת לירית אמריקאית.
על חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
טיזדייל נולדה כבת זקונים למשפחה פוריטנית מבוססת בסיינט לואיס שבמיזורי. ב-1918 זכתה בפרס פוליצר על ספרה "שירי אהבה" (Love Songs), הראשונה שקיבלה פרס זה בתחום השירה. בגיל 48 שלחה טיזדייל יד בנפשה.
שירה הראשון של טיזדייל הודפס ב-1907 בעיתון המקומי, ובאותה שנה פורסם גם קובץ השירים הראשון שלה "סונטות לאליאונורה דוזה ושירים אחרים" (Sonnets to Duse and Other Poems). קובץ השירים השני שלה, "הלן מטרויה ושירים אחרים" (Helen of Troy and Other Poems), פורסם ב-1911 והתקבל בחום על ידי הקוראים, המבקרים ציינו את כוחה הלירי של שירתה. ב-1918 זכתה בפרס פוליצר, ובעשור שלפני מותה, ב-1933, הייתה בין המשוררים הידועים והאהובים ביותר בארצות הברית[1]. בשנותיה האחרונות התרחקה מעין הציבור ושמרה בקנאות על פרטיותה. בצוואתה הורתה שיומניה וכתביה הפרטיים לא יפורסמו, ולכן דמותה נשארה עלומה למדי.
המשורר וייצ'ל לינדסי (אנ') התאהב בשיריה ובה וכתב לה מכתב מדי יום ביומו, אך ב-1914 היא נישאה לאיש עסקים עשיר, ארנסט פילסינגר (Ernst Filsinger), גם הוא מעריץ של כתיבתה. היא התגרשה ממנו ב-1929. לינדסי נשאר חברה הנאמן עד יום מותו.
בספרו על הביוגרפיה שלה מנתח ויליאם דרייק[2] את הקונפליקט בין מה שטיזדייל כינתה "הצדדים הפוריטניים והפגניים באישיותה" - טיזדייל הפוריטנית שהייתה כמעט אובססיבית ל"התנהגות טובה", ומנגד טיזדייל הפגנית כביכול שחשה "אהבה אקסטטית ליופי" כפי שאמרה, וכמהה לרומן סוחף ומלא תשוקה, מוטיב שמופיע רבות בשיריה, בין אם על גבר אמיתי בחייה, ובין אם גבר שדמיינה שאלה יהיו יחסיה איתו.
משפחתה של טיזדייל הרבתה לטייל, הן ברחבי ארצות הברית והן מחוץ לה. ב-1905 נסעו טיזדייל ואמה לארץ הקודש. הביקור בפלשתינה דאז דכדך את טיזדייל, היא הזדעזעה מהלכלוך, הקבצנים והמחלות שראתה ברחובות, וכתבה: "הלילה הראשון שלנו בירושלים יישאר לתמיד אחד הזכרונות הנוראים שלי". על העיר בית לחם היא כתבה "הדבר הכי מחריד ושובר לב שראיתי. איזה מקום מוזר שיתקבצו בו התקוות והפחדים של כל השנים" (על פי שורה מתוך ההמנון הדתי "O Little Town of Betlehem)".
שירתה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שיריה של טיזדייל מלוטשים וליריים, ליריות שעומדת לפעמים בניגוד לתוכן נוקב ולא אחת ציני. השירים משקפים את מהלך חייה, שירים על אהבה, שמחה, אכזבה והשלמה, חולי ומוות. רבים מהשירים מסתיימים בתובנה מפתיעה או טוויסט לא צפוי. שירה "המזרקה" (The Fountain) נשמע כמו תיאור פיוטי של מזרקה מקושטת בפסלי שיש דוממים, אך מסתיים בהפתעה לקורא בשורה האחרונה[3]:
המזרקה שרה ושרה
דברים שלא נודַעוּ
אגל טל נשר
וציפורי האבן זעו.
שירה המפורסם ביותר הוא "עוד גשמים טובים יגיעו" (There Will Come Soft Rains), שיצא לאור ב-1920. השיר הוא תיאור פיוטי של ראשית האביב ובעלי החיים המתעוררים, ורק בבית האחרון אנו מבינים שהאנושות נכחדה והטבע ממשיך בשלו באין מפריע. השיר מצוטט רבות, בין היתר בספר "רשימות מן המאדים" של ריי ברדבורי, ספר מדע בדיוני שמתאר את העולם אחרי היות האנושות.
הבית האחרון בשיר בתרגומו העברי:
ולא אחד, אילן ציפור, יחרוג מהרגלו
כי נכחדה האנושות מהעולם כולו
אף האביב עצמו ייעור עם שחר אחרינו
ובקושי יבחין שאנחנו איננו.
בראשית כתיבתה שיריה שמחים ורומנטיים יותר, אך בחלוף השנים הם נעשים קודרים ומפוכחים, ונשקפת מהם אכזבה והשלמה. "הנח לזה שיישכח" (Let it be forgotten) הוא אחד משיריה המפורסמים והאהובים:
הנח לזה שיישכח, כמו שנשכח פרח
כמו אש שפעם שרה המנונים
הנח לזה שיישכח לנצח לנצח
הזמן ידיד נדיב - הוא יעשינו זקנים.
אם מישהו ישאל, תאמר נשכח ואיננו
נשכח לעדי עד
כמו פרח, או אש, כמו פסיעה חרישית
בשלג אשתקד.
בריאות רופפת רדפה את טיזדייל כל חייה החל מילדותה, והיא ביטאה זאת בשירים על חולי ומוות, ביניהם בשיר "הלא נראה"(The Unseen) על בית חולים, והשיר הקומי-מקאברי "רופאים" (Doctors).
ב-1933 יצא לאור קובץ שיריה האחרון "ניצחון מוזר" (Strange Victory), ובאותה שנה שלחה יד בנפשה. לינדסי בעצמו שלח יד בנפשו שנתיים לפני כן. בספרה האחרון נשמעת נימה של פרידה והשלמה, ואפילו שמחה על כך, כמו בשיר הקטן "ירח נחסר" (Moon's Ending) שפותח את הקובץ הזה:
סהר דק הולך ונחסר
בענני זריחה,
מה טוב לגווע אור אל תוך אור
ולתת אור במותך.
הציבור בישראל הכיר את טיזדייל לאחר שחלק משיריה תורגמו לעברית על ידי יהודית אופנהיימר (ג'וד שבא), וכמה משיריה הולחנו ובוצעו על ידי להקת Visiting Hours[4] הישראלית.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שרה טיזדייל, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- שרה טיזדייל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כתבי שרה טיזדייל בפרויקט גוטנברג (באנגלית)