שרקרק גמדי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgשרקרק גמדי
Green Bee-eater (Merops orientalis) in Tirunelveli.jpg
מצב שימור
נכחד נכחד בטבע סכנת הכחדה חמורה סכנת הכחדה פגיע קרוב לסיכון ללא חששconservation status: least concern
ללא חשש (LC)[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: עופות
סדרה: כחלאים
משפחה: שרקרקיים
סוג: Merops
מין: שרקרק גמדי
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Merops orientalis
תחום תפוצה
Merops orientalis distribution.PNG

שרקרק גמדי (שם מדעי: Merops orientalis) הוא מין של עוף ממשפחת השרקרקיים.

מבנה גוף והתנהגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ככל מיני השרקרקים, השרקרק הגמדי מאוד צבעוני, וכפי שמשתמע משמו, קטן יחסית לרוב מיני השרקרק - אורכו הממוצע הוא בין 16 ל-18 ס"מ. רוב נוצות גופו ירוקות, אך הנוצות בגרונו, מצחו ולחייו הן כחולות בהירות, ובנוסף יש לו פס עין שחור ופס שחור נוסף בבסיס הצוואר. חלקים נוספים שאינם ירוקים הם אברות הזנב, שהן בצבע אפרפר-ירקרק, רגליו שהן שחורות וקשתית עינו שהיא אדומה‏[2]. לשרקרק הגמדי יש חד-צורתיות זוויגית.

השרקרק ניזון מחרקים, במיוחד דבורים, צרעות ונמלים. את עוקצן של הדבורים והצרעות הוא מסיר בחבטת פגר החרק על ענף לפני שהוא אוכל אותו. על פי רוב הוא צד מנקודת תצפית: כאשר הוא מבחין בטרף, הוא ממריא אליו ולרוב שב לאותה הנקודה. עם זאת, הוא עשוי לצוד חרקים גם על האדמה‏[2].

השרקרקים מקננים בחודשים מאי-יוני, במצוקי אבן גיר, במחילות בעומק 1-2 מטרים. הם בעלי 4-8 ביצים שצבען לבן, ושני הזוויגים מתחלקים בדגירה. לעתים מקננים מספר זוגות שרקרקים, ולעתים יש קינון של זוג אחד בלבד. לפעמים מצטרפים אל הזוג שרקרקים צעירים אשר עוזרים להם. גם מחוץ לעונת הקינון, השרקרק הגמדי ישן בקן עם צאצאיו וכך מגן עליהם‏[3].

קריאות השרקרק במעופו נשמעות כ"טרי-טרי-טרי" או "קרי קרי קרוּ-קרוּ קרי קר-קרו". קריאת האזהרה היא קריאת "קיט" קצרה וגסה‏[4].

תפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השרקרק אמנם נחשב לעוף יציב, אך הוא נוטה לנדוד עונתית. תחום תפוצתו של השרקרק הגמדי באפריקה משתרע דרך אפריקה שמדרום לסהרה מסנגל וגמביה לאתיופיה ועמק הנילוס, עד למזרח ערב הסעודית ולישראל. השרקרק מצוי גם באסיה, מהודו עד לוייטנאם.

הוא נפוץ יותר באזורים מדבריים. בישראל הוא מצוי בדרום ובמזרח הארץ‏[5]. תפוצתו בארץ התרחבה עם השנים, ככל הנראה עקב הגדלת שטחי החקלאות וריבוי החרקים בהם‏[2].

ישנו מספר רב של תתי-מינים, כאשר כל תת-מין נמצא באזור שונה, וחלק מהם שונים זה מזה במראם החיצוני. בישראל קיים תת-המין cyanophrys.[4]

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שרקרק גמדי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שרקרק גמדי באתר הרשימה האדומה של IUCN
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 עורך: עזריה אלון, החי והצומח של ארץ ישראל, משרד הביטחון, 1986, כרך כרך 6: עופות, עמ' 310-311
  3. ^ אלה רימון, שרקרק גמדי - Merops orientalis, אתר הצפרות הישראלי
  4. ^ 4.0 4.1 ל. סוואנסון, פ. גרנט, ק. מולארני, ד. צטרסטרום, הציפורים, מדריך השדה השלם לציפורי אירופה וישראל, הוצאת מפה והקבוץ המאוחד, 2003, עמ' 222-223
  5. ^ שרקרק גמדי, מאגר המידע הלאומי לציפורי ישראל