תאגיד עירוני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תאגיד עירוני הוא אישיות משפטית נפרדת המוקמת על ידי רשות מוניציפלית כגון: עירייה, מועצה מקומית או מועצה אזורית, אשר נמצא בבעלות מלאה או חלקית שלה, ומנוהל על ידי נציגיה ואישי ציבור.

מטרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטרת הקמת התאגיד העירוני היא קידום פרויקטים עירוניים לתועלת תושבי העיר על בסיס עסקי, תוך ביזור סמכויות העירייה וייעול תהליכי הביצוע וקבלת ההחלטות.

תאגיד עירוני יכול להתקיים כחברה, חברה לתועלת הציבור או עמותה.

הבסיס החוקי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקמת תאגיד עירוני מוסדרת במסגרת צו העיריות (הקמת תאגידים), תש"ם-1980. על פי הצו, לא ניתן לייסד תאגיד עירוני ללא אישור מפורש מטעם שר הפנים, ובכפוף לתנאים אותם יקבע השר. הצו כולל דרישה כי החלטה בדבר ייסוד התאגיד תתקבל במועצת העירייה, וכן מצוין כי שר הפנים לא יאשר את הבקשה לייסוד כל עוד הוראות מסוימות לא יוכנסו לתקנון התאגיד. הבקשה לייסוד התאגיד צריכה להיות מנומקת ומלווה בתוכנית אסטרטגית אשר תכלול השפעות כלכליות, תחזית שנתית וחלופות להקמת התאגיד.

פעילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי הנדרש בצו העיריות, התאגיד העירוני יפעל לטובתם של תושבי העיר, תוך שמירה על שקיפות כלפי העירייה ומתן דו"חות על פעילות התאגיד.

התאגיד מחויב לחוק חובת המכרזים, תשנ"ב-1992, ומשכך, פעילותו והתקשרויותיו כפופות למכרזים, או שנדרש פטור כללי או ספציפי מן המכרז.

התנגדויות לתאגיד עירוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש הרואים בתופעת התאגוד העירוני הפרטה שאינה ראויה, כאשר העירייה המהווה גוף ציבורי מפריטה חלק משירותיה, ומעבירה אותם לגופים כלכליים בעלי שיקולים עסקיים, אשר מרוויחים על חשבון הציבור, ולעתים תוך שימוש במוצר חיוני וציבורי.[1]. בנוסף, מבחינה עקרונית, פעילותה של עירייה כפופה לחקיקה ראשית ומשנית אשר נקבעה בידי הכנסת והשרים. אפשרות הקמתו של תאגיד עירוני מפחיתה לכאורה את הפיקוח על פעילותה של עירייה, ופותחת פתח לשחיתות וניצול כוח הנתון בידי התאגיד.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ [1] אמיר פז-פוקס זֹהר כוכבי - בין הציבורי לפרטי: הפרטות והלאמות בישראל דוח שנתי 2010, עמוד 17