חברה ממשלתית
חברה ממשלתית היא חברה בבעלות או בשליטת הממשלה, ומטרתה היא לקדם אינטרסים ציבוריים, כמו אספקת שירותים חיוניים או הגדלת הכנסות הממשלה. חברות ממשלתיות בישראל מוגדרות כגוף דו מהותי.
חברות ממשלתיות נמצאות בלב ויכוח בין אידאולוגיות כלכליות-חברתיות שונות. סוציאל-דמוקרטים טוענים כי חברות ממשלתיות ראויות בשווקים שבהם גודל ההשקעה לא מאפשרת תחרות מלאה ובנוסף מתן השירותים חשוב לחברה, לדוגמה במתן שירותי רכבת, מים וחשמל. בתחומים אלה, גם אם חברה פרטית תספק את השירות, יהיה צורך בפיקוח ממשלתי הדוק כדי למנוע מצד אחד ניצול הציבור על ידי מונופול, ומצד שני פשיטת רגל החברה והפסקת מתן השירות. מתן השירות על ידי חברה ממשלתית יכול להיות תחליף מועיל למנגנון הפיקוח. ליברלים מאמינים כי ההתערבות של הממשלה בשוק פוגעת בתחרות ומונעות קיום של שוק חופשי, עקרון חשוב כאמצעי לעצמאות הפרט.
תהליך שבו המדינה הופכת חברה ממשלתית לחברה פרטית נקרא הפרטה, ואילו תהליך שבו המדינה הופכת חברה פרטית לממשלתית נקרא הלאמה.
בישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]בהתאם לחוק החברות הממשלתיות, תשל"ה-1975, הגדרת חברה ממשלתית מתייחסת לחברה שיותר מ-50% מכוח ההצבעה באספה הכללית שלה או הזכות למנות יותר ממחצית הדירקטורים שלה הם בידי מדינת ישראל. חברה בעלת פחות מ-50% מכוח ההצבעה או מהכוח למנות דירקטורים, נקראת "חברה מעורבת".
הקמת חברה ממשלתית מחייבת החלטת ממשלה, על פי הצעה של אחד השרים. במקרה שהממשלה החליטה על הקמת חברה ממשלתית, מביא שר האוצר את ההחלטה לידיעת ועדת הכספים של הכנסת, בציון מקורות המימון ובצירוף חוות דעת רשות החברות הממשלתיות[1].
על חברות ממשלתיות, למעט חברות שלפי מסמכי היסוד שלהן אסור להן לחלק רווחים, לפעול לפי השיקולים העסקיים שעל פיהם נוהגת לפעול חברה לא-ממשלתית. לממשלה מותר להכתיב לה שיקולים אחרים בהחלטת ממשלה ובאישור ועדת הכספים[2].
על פי חוק החברות הממשלתיות הוקמה רשות החברות הממשלתיות, יחידה במשרד האוצר אשר תפקידיה לייעץ לממשלה בעניינים הנוגעים לחברות הממשלתיות, לטפל בעניינים המשותפים לכלל החברות הממשלתיות, לעקוב אחר מילוי המלצות של מבקר המדינה, לייעץ ולסייע לחברות ממשלתיות בניהול עסקיהן, לעקוב ברציפות אחר פעילות החברות והגשמת מטרותיהן, ולבדוק את הדוחות המוגשים לה מטעם החברות הממשלתיות. בנוסף, משמשת הרשות כגורם המטפל ומסייע בביצוע פירוקים, מיזוגים, ארגון ומכירת מניות של חברות ממשלתיות וכן כגורם המייעץ לוועדת השרים בעניינים הנוגעים להפרטה.
הליכי הפרטה בישראל התקיימו מראשית קיום המדינה, והתעצמו החל משנת 1986 בעקבות גל כלל עולמי של הפרטה בהובלת בריטניה.
חברות ממשלתיות פועלות לא רק לפי שיקולים עסקיים, אלא גם לפי שיקולים פוליטיים של השרים הממונים. דוגמה: כחברה ממשלתית ביטחונית כפופה התעשייה האווירית לישראל לשר הביטחון ולשר הממונה על רשות החברות הממשלתיות. בשנת 2025 מחלוקת פוליטית בין השרים הללו, ישראל כ"ץ ודודי אמסלם, גרמה לכך שמאז דצמבר 2024 פועל דירקטוריון החברה ללא יושב ראש, ובהמשך הסתיימה כהונתן של שתי דח"ציות ולא מונה להן מחליף. כתוצאנ מכך נפגעה עבודת הדירקטוריון, והחברה אינה מסוגלת להגיש דו"חות כספיים שהיא מחויבת להגישם.[3] עקב כך רשות ניירות ערך הטילה על החברה קנס בסך 825 אלף ש"ח.[4] החברה וחברי הדירקטוריון שנותרו עתרו לבג"ץ כדי שיורה לשרים למנות את הדירקטורים החסרים.[5]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מפעלים עסקיים ממשלתיים, דף שער בספרייה הלאומית
חוק החברות הממשלתיות, תשל"ה-1975, ספר החוקים הפתוח, באתר ויקיטקסט
- אתר רשות החברות הממשלתיות
- רשימת חברות ממשלתיות ודירקטורים מכהנים, באתר מאגרי המידע הממשלתיים
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ סעיף 5 לחוק החברות הממשלתיות, תשל"ה-1975
- ^ סעיף 4 לחוק החברות הממשלתיות, תשל"ה-1975
- ^ יובל אזולאי, "צריך לקחת את הדירקטורים בתע"א לפוליגרף ולגלות איך דלף מידע רגיש", באתר כלכליסט, 14 בספטמבר 2025
- ^ נווית זומר, הסכסוך בין אמסלם לכ"ץ גובה מחיר: קנס של 825 אלף שקל לתעשייה האווירית, באתר ynet, 28 בספטמבר 2025
- ^ בג"ץ 20032-09-25 התעשייה האווירית לישראל בע"מ נ' ישראל כץ ודוד אמסלם
