מועצה אזורית

  גבולות תחום השיפוט של המועצות האזוריות

בישראל, מועצה אזורית היא צורת שלטון מקומי המאגדת, מבחינה מוניציפלית, מספר יישובים כפריים או קהילתיים באזור גאוגרפי מסוים. בישראל ישנן 54 מועצות אזוריות המאוגדות כולן ב"מרכז המועצות האזוריות".

מאפיינים

מבחינה גאוגרפית, שטחה של מועצה אזורית הוא רחב ביותר ביחס לאוכלוסייתה, וזאת בשל ההתיישבות הכפרית. במקרים רבים שטח המועצה האזורית מקיף "מובלעות" עירוניות בעלות הגדרה מוניציפלית נפרדת, שאינן באחריות המועצה האזורית. לחלק מהמועצות האזוריות זהות, תרבות ויסודות כלכליים משותפים במידה זו או אחרת, מעבר להגדרה הגאוגרפית. כך למשל, באותו אזור יכולות להיות שתי מועצות אזוריות, אחת ליישובים דתיים והאחרת ליישובים חילוניים. לדוגמה, מועצה אזורית שדות נגב מאגדת בנגב המערבי את היישובים הדתיים, ובסמוך לה נמצאת מועצה אזורית שער הנגב המאגדת יישובים חילוניים. בדומה לכך, מועצה אזורית נחל שורק ומועצה אזורית חבל יבנה מאגדות בתוכן יישובים דתיים באזור השפלה. מועצה אזורית אלונה מאגדת בתוכה שלושה יישובים של תנועת החרות ונבדלת ממועצה אזורית מנשה הסמוכה לה. באצבע הגליל, מועצה אזורית מבואות החרמון מאגדת את המושבים, בעוד מועצה אזורית הגליל העליון מאגדת את הקיבוצים.

רוב המועצות האזוריות נקראות על שם חבל הארץ שבה הן נמצאות. עם זאת, מספר מועצות אזוריות נקראות על שמות אנשים, בהן: מועצה אזורית אשכול, מועצה אזורית מעלה יוסף, מועצה אזורית ברנר ומועצה אזורית יואב.

המועצות האזוריות הראשונות היוו המשך לגישת הגושים שרווחה ביישוב היהודי החל משנות השלושים והראשונה שבהן - מועצה אזורית עמק חפר הוקמה בשנת 1940.

מועצה אזורית מטה בנימין היא בעלת מספר התושבים הגדול ביותר (כ-52,800 תושבים).
מועצה אזורית מטה יהודה היא בעלת מספר היישובים הגדול ביותר (57 יישובים).
מועצה אזורית רמת נגב היא בעלת השטח הגדול ביותר (כארבעה מיליון דונם).

מועצות אזוריות

להלן רשימה מעודכנת לסוף שנת 2016 של המועצות האזורית בישראל, לפי כמות יישובים ואוכלוסייה, על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה:

קטע זה אינו מעודכן, ומאז העריכה האחרונה של הערך אירעו מאורעות הדורשים את עדכונו.

מספר	סמל	מועצה אזורית	מחוז	מספר יישובים	מספר תושבים	מאוכלס על ידי	שטח תחום השיפוט (בקמ"ר)
1		מטה בנימין	יהודה ושומרון מכונן בצו המושל הצבאי	34	63,700	יישובים יהודים	1,000
2		מטה יהודה	ירושלים	57	55,100	יישובים יהודים וערבים	520
3		עמק חפר	מרכז (השרון)	43	41,900	יישובים יהודים	130
4		שומרון	יהודה ושומרון מכונן בצו המושל הצבאי	26	38,500	יישובים יהודים	2800
5		עמק יזרעאל	צפון	39	37,600	יישובים יהודים וערבים	350
6		דרום השרון	מרכז (השרון)	31	31,900	יישובים יהודים	95
7		חוף הכרמל	חיפה	23	29,900	יישובים יהודים ויישוב ערבי	190
8		הגלבוע	צפון	33	29,400	יישובים יהודים וערבים	250
9		מטה אשר	צפון	32	27,800	יישובים יהודים, יישוב ערבי ויישוב בדואי	220
10		משגב	צפון	35	27,400	יישובים יהודים ובדואים	180
11		גזר	מרכז (השפלה)	25	26,000	יישובים יהודים	130
12		לב השרון	מרכז (השרון)	18	23,500	יישובים יהודים	57
13		חבל מודיעין	מרכז (השפלה)	24	23,200	יישובים יהודים	106
14		גוש עציון	יהודה ושומרון מכונן בצו המושל הצבאי	18	22,900	יישובים יהודים	69
15		באר טוביה	דרום	23	22,800	יישובים יהודים	140
16		מנשה	חיפה	20	19,400	יישובים יהודים וערבים	160
17		הגליל העליון	צפון	29	17,400	יישובים יהודים (קיבוצים)	300
18		חוף אשקלון	דרום	19	16,600	יישובים יהודים	168
19		גולן	צפון	31	16,500	יישובים יהודים	1100
20		מרום הגליל	צפון	23	15,100	יישובים יהודים, יישוב דרוזי ויישוב וצ'רקסי	200
21		חוף השרון	מרכז (השרון)	13	14,900	יישובים יהודים	50
22		שדות דן	מרכז (השפלה)	9	14,700	יישובים יהודים	15
23		אשכול	דרום	32	13,600	יישובים יהודים	760
24		מרחבים	דרום	16	13,300	יישובים יהודים	580
25		זבולון	חיפה	13	13,200	יישובים יהודים ובדואים	60
26		עמק הירדן	צפון	21	13,200	יישובים יהודים	200
27		עמק המעיינות	צפון	23	12,800	יישובים יהודים	250
28		הגליל התחתון	צפון	18	11,900	יישובים יהודים	300
29		מגידו	צפון	13	11,600	יישובים יהודים	170
30		לכיש	דרום	15	11,000	יישובים יהודים	500
31		שפיר	דרום	14	10,700	יישובים יהודים	160
32		מעלה יוסף	צפון	22	10,300	יישובים יהודים	240
33		שדות נגב	דרום	16	9,900	יישובים יהודים	200
34		אל קסום	דרום	7	9,500	יישובים בדואים	600
35		בני שמעון	דרום	13	9,500	יישובים יהודים ויישובים בדואים לא מוכרים.	440
36		נחל שורק	מרכז (השפלה)	5	8,900	יישובים יהודים	28
37		נווה מדבר	דרום	4	8,600	יישובים בדואים	1000
38		יואב	דרום	14	8,400	יישובים יהודים ויישוב בדואי	200
39		ברנר	מרכז (השפלה)	7	7,900	יישובים יהודים	36
40		הר חברון	יהודה ושומרון מכונן בצו המושל הצבאי	13	7,900	יישובים יהודים	1000
41		אל-בטוף	צפון	4	7,600	כפרים ערבים ובדואים	7
42		בוסתן אל מרג'	צפון	4	7,500	כפרים ערבים	9
43		שער הנגב	דרום	11	7,500	יישובים יהודים	180
44		רמת נגב	דרום	11	7,300	יישובים יהודים	4300
45		מבואות החרמון	צפון	13	7,200	יישובים יהודים	128
46		חבל יבנה	מרכז (השפלה)	7	6,800	יישובים יהודים	32
47		גן רווה	מרכז (השפלה)	8	6,000	יישובים יהודים	40
48		גדרות	מרכז (השפלה)	7	5,200	יישובים יהודים	13
49		ערבות הירדן	יהודה ושומרון מכונן בצו המושל הצבאי	18	4,700	יישובים יהודים	860
50		חבל אילות	דרום	11	4,000	יישובים יהודים	2200
51		הערבה התיכונה	דרום	6	3,200	יישובים יהודים	1500
52		אלונה	חיפה	3	2,300	יישובים יהודים (מושבים)	27
53		תמר	דרום	5	1,500	יישובים יהודים	1650
54		מגילות	יהודה ושומרון מכונן בצו המושל הצבאי	6	1,400	יישובים יהודים	750

בחירות במועצות אזוריות

במועצות האזוריות שיטת הבחירות שונה מזו הנהוגה בבחירות לרשויות המקומיות. המועצה מורכבת מנציגי היישובים. בדרך כלל לכל יישוב נציג אחד, אך לעיתים יש יותר מנציג אחד, בהתאם לגודל היישוב ולמספר היישובים במועצה, ואופן החלוקה נקבע עבור כל מועצה בנפרד. במועצה האזורית מטה יהודה, למשל, שבה 57 יישובים, רק ליישוב הגדול ביותר, צור הדסה, שני נציגים. לעומת זאת, במועצה האזורית ברנר, שבה שבעה יישובים בלבד, 15 חברי מועצה, ארבעה מהם מהיישוב הגדול ביותר, גבעת ברנר. בנוסף לבחירת נציגי היישובים, בוחרים כלל תושבי המועצה האזורית בראש המועצה בבחירות ישירות, בדומה לאופן שבו נבחר ראש עירייה. עם בחירתו, הופך יושב ראש המועצה האזורית גם לחבר המועצה.

ההוראות בדבר הזכות לבחור ולהיבחר דומות להוראות הקיימות ביתר הרשויות המקומיות, למעט ההוראות בדבר תקופת צינון לקצינים בכירים.

הבחירות במועצות האזוריות נערכות מדי חמש שנים, אך במועד שונה מזה שבו נערכות הבחירות ליתר הרשויות המקומיות. בעבר היו מספר מועדים שונים שבהם נערכו הבחירות, אך במהלך שנות התשעים וראשית שנות האלפיים נערכו מספר שינויים במועדים, במטרה להביא לכך שבסופו של דבר יאוחדו כל המועדים. עם זאת, ככל שנערכו בחירות הכוללות מספר רב יותר של מועצות אזוריות, נוכח משרד הפנים כי יתקשה מבחינה לוגיסטית לערוך בחירות בכל המועצות האזוריות באותו היום, ולכן נקבע כי הן יחולקו לשתי קבוצות. הבחירות בקבוצה האחת נערכו ב-20 בינואר 2009 (כ"ד בטבת ה'תשס"ט) ובקבוצה השנייה הן נערכו ביום 4 בדצמבר 2012 (כ' בכסלו ה'תשע"ג) פירוט הקבוצות מצוי ב תוספת לחוק המועצות האזוריות (מועד בחירות כלליות) (תיקון מס' 3), התשס"ה-2005]. במועצות המנויות בחלק א' נערכו הבחירות ב-2012, ובאלה המנויות בחלק ב' נערכו הבחירות ב-2009, למעט אל-בטוף ובוסתאן אל מרג', שהועברו מאוחר יותר לחלק א'.[1]

באוקטובר 2018 נערכו לראשונה בחירות לכל הרשויות המקומיות והמועצות האזוריות באותו יום.

ראו גם

• מועצות אזוריות לשעבר

קישורים חיצוניים

• מרכז המועצות האזוריות בישראל
• מפת השלטון המקומי, באתר משרד הפנים