מועצה אזורית
בישראל, מועצה אזורית היא צורת שלטון מקומי המאגדת, מבחינה מוניציפלית, מספר יישובים כפריים או קהילתיים באזור גאוגרפי מסוים. בישראל ישנן 54 מועצות אזוריות המאוגדות כולן ב"מרכז המועצות האזוריות".
מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מבחינה גאוגרפית, שטחה של מועצה אזורית הוא רחב ביותר ביחס לאוכלוסייתה, וזאת בשל ההתיישבות הכפרית. במקרים רבים שטח המועצה האזורית מקיף "מובלעות" עירוניות בעלות הגדרה מוניציפלית נפרדת, שאינן באחריות המועצה האזורית. לחלק מהמועצות האזוריות זהות, תרבות ויסודות כלכליים משותפים במידה זו או אחרת, מעבר להגדרה הגאוגרפית. כך למשל, באותו אזור יכולות להיות שתי מועצות אזוריות, אחת ליישובים דתיים והאחרת ליישובים חילוניים. לדוגמה, מועצה אזורית שדות נגב מאגדת בנגב המערבי את היישובים הדתיים, ובסמוך לה נמצאת מועצה אזורית שער הנגב המאגדת יישובים חילוניים. בדומה לכך, מועצה אזורית נחל שורק ומועצה אזורית חבל יבנה מאגדות בתוכן יישובים דתיים באזור השפלה. מועצה אזורית אלונה מאגדת בתוכה שלושה יישובים של תנועת החרות ונבדלת ממועצה אזורית מנשה הסמוכה לה. באצבע הגליל, מועצה אזורית מבואות החרמון מאגדת את המושבים, בעוד מועצה אזורית הגליל העליון מאגדת את הקיבוצים.
רוב המועצות האזוריות נקראות על שם חבל הארץ שבה הן נמצאות. עם זאת, מספר מועצות אזוריות נקראות על שמות אנשים, בהן: מועצה אזורית אשכול, מועצה אזורית מעלה יוסף, מועצה אזורית ברנר ומועצה אזורית יואב.
המועצות האזוריות הראשונות היוו המשך לגישת הגושים שרווחה ביישוב היהודי החל משנות השלושים והראשונה שבהן - מועצה אזורית עמק חפר הוקמה בשנת 1940.
מועצה אזורית מטה בנימין היא בעלת מספר התושבים הגדול ביותר (כ-52,800 תושבים).
מועצה אזורית מטה יהודה היא בעלת מספר היישובים הגדול ביותר (57 יישובים).
מועצה אזורית רמת נגב היא בעלת השטח הגדול ביותר (כארבעה מיליון דונם).
מועצות אזוריות[עריכת קוד מקור | עריכה]
להלן רשימה מעודכנת לסוף שנת 2016 של המועצות האזורית בישראל, לפי כמות יישובים ואוכלוסייה, על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה:

מספר | מועצה אזורית | מחוז | מספר יישובים | מספר תושבים | מאוכלס על ידי | שטח תחום השיפוט (בקמ"ר) |
---|---|---|---|---|---|---|
1 | מטה בנימין | יהודה ושומרון
מכונן בצו המושל הצבאי |
34 | 63,700 | יישובים יהודים | 1,000 |
2 | מטה יהודה | ירושלים | 57 | 55,100 | יישובים יהודים וערבים | 520 |
3 | עמק חפר | מרכז (השרון) | 43 | 41,900 | יישובים יהודים | 130 |
4 | שומרון | יהודה ושומרון
מכונן בצו המושל הצבאי |
26 | 38,500 | יישובים יהודים | 2800 |
5 | עמק יזרעאל | צפון | 39 | 37,600 | יישובים יהודים וערבים | 350 |
6 | דרום השרון | מרכז (השרון) | 31 | 31,900 | יישובים יהודים | 95 |
7 | חוף הכרמל | חיפה | 23 | 29,900 | יישובים יהודים ויישוב ערבי | 190 |
8 | הגלבוע | צפון | 33 | 29,400 | יישובים יהודים וערבים | 250 |
9 | מטה אשר | צפון | 32 | 27,800 | יישובים יהודים, יישוב ערבי ויישוב בדואי | 220 |
10 | משגב | צפון | 35 | 27,400 | יישובים יהודים ובדואים | 180 |
11 | גזר | מרכז (השפלה) | 25 | 26,000 | יישובים יהודים | 130 |
12 | לב השרון | מרכז (השרון) | 18 | 23,500 | יישובים יהודים | 57 |
13 | חבל מודיעין | מרכז (השפלה) | 24 | 23,200 | יישובים יהודים | 106 |
14 | גוש עציון | יהודה ושומרון
מכונן בצו המושל הצבאי |
18 | 22,900 | יישובים יהודים | 69 |
15 | באר טוביה | דרום | 23 | 22,800 | יישובים יהודים | 140 |
16 | מנשה | חיפה | 20 | 19,400 | יישובים יהודים וערבים | 160 |
17 | הגליל העליון | צפון | 29 | 17,400 | יישובים יהודים (קיבוצים) | 300 |
18 | חוף אשקלון | דרום | 19 | 16,600 | יישובים יהודים | 168 |
19 | גולן | צפון | 31 | 16,500 | יישובים יהודים | 1100 |
20 | מרום הגליל | צפון | 23 | 15,100 | יישובים יהודים, יישוב דרוזי ויישוב וצ'רקסי | 200 |
21 | חוף השרון | מרכז (השרון) | 13 | 14,900 | יישובים יהודים | 50 |
22 | שדות דן (עמק לוד) | מרכז (השפלה) | 9 | 14,700 | יישובים יהודים | 15 |
23 | אשכול | דרום | 32 | 13,600 | יישובים יהודים | 760 |
24 | מרחבים | דרום | 16 | 13,300 | יישובים יהודים | 580 |
25 | זבולון | חיפה | 13 | 13,200 | יישובים יהודים ובדואים | 60 |
26 | עמק הירדן | צפון | 21 | 13,200 | יישובים יהודים | 200 |
27 | עמק המעיינות | צפון | 23 | 12,800 | יישובים יהודים | 250 |
28 | הגליל התחתון | צפון | 18 | 11,900 | יישובים יהודים | 300 |
29 | מגידו | צפון | 13 | 11,600 | יישובים יהודים | 170 |
30 | לכיש | דרום | 15 | 11,000 | יישובים יהודים | 500 |
31 | שפיר | דרום | 14 | 10,700 | יישובים יהודים | 160 |
32 | מעלה יוסף | צפון | 22 | 10,300 | יישובים יהודים | 240 |
33 | שדות נגב | דרום | 16 | 9,900 | יישובים יהודים | 200 |
34 | אל קסום | דרום | 7 | 9,500 | יישובים בדואים | 600 |
35 | בני שמעון | דרום | 13 | 9,500 | יישובים יהודים ויישובים בדואים לא מוכרים. | 440 |
36 | נחל שורק | מרכז (השפלה) | 5 | 8,900 | יישובים יהודים | 28 |
37 | נווה מדבר | דרום | 4 | 8,600 | יישובים בדואים | 1000 |
38 | יואב | דרום | 14 | 8,400 | יישובים יהודים ויישוב בדואי | 200 |
39 | ברנר | מרכז (השפלה) | 7 | 7,900 | יישובים יהודים | 36 |
40 | הר חברון | יהודה ושומרון
מכונן בצו המושל הצבאי |
13 | 7,900 | יישובים יהודים | 1000 |
41 | אל-בטוף | צפון | 4 | 7,600 | כפרים ערבים ובדואים | 7 |
42 | בוסתן אל מרג' | צפון | 4 | 7,500 | כפרים ערבים | 9 |
43 | שער הנגב | דרום | 11 | 7,500 | יישובים יהודים | 180 |
44 | רמת נגב | דרום | 11 | 7,300 | יישובים יהודים | 4300 |
45 | מבואות החרמון | צפון | 13 | 7,200 | יישובים יהודים | 128 |
46 | חבל יבנה | מרכז (השפלה) | 7 | 6,800 | יישובים יהודים | 32 |
47 | גן רווה | מרכז (השפלה) | 8 | 6,000 | יישובים יהודים | 40 |
48 | גדרות | מרכז (השפלה) | 7 | 5,200 | יישובים יהודים | 13 |
49 | ערבות הירדן | יהודה ושומרון
מכונן בצו המושל הצבאי |
18 | 4,700 | יישובים יהודים | 860 |
50 | חבל אילות | דרום | 11 | 4,000 | יישובים יהודים | 2200 |
51 | הערבה התיכונה | דרום | 6 | 3,200 | יישובים יהודים | 1500 |
52 | אלונה | חיפה | 3 | 2,300 | יישובים יהודים (מושבים) | 27 |
53 | תמר | דרום | 5 | 1,500 | יישובים יהודים | 1650 |
54 | מגילות | יהודה ושומרון
מכונן בצו המושל הצבאי |
6 | 1,400 | יישובים יהודים | 750 |
בחירות במועצות אזוריות[עריכת קוד מקור | עריכה]
במועצות האזוריות שיטת הבחירות שונה מזו הנהוגה בבחירות לרשויות המקומיות. המועצה מורכבת מנציגי היישובים. בדרך כלל לכל יישוב נציג אחד, אך לעיתים יש יותר מנציג אחד, בהתאם לגודל היישוב ולמספר היישובים במועצה, ואופן החלוקה נקבע עבור כל מועצה בנפרד. במועצה האזורית מטה יהודה, למשל, שבה 57 יישובים, רק ליישוב הגדול ביותר, צור הדסה, שני נציגים. לעומת זאת, במועצה האזורית ברנר, שבה שבעה יישובים בלבד, 15 חברי מועצה, ארבעה מהם מהיישוב הגדול ביותר, גבעת ברנר. בנוסף לבחירת נציגי היישובים, בוחרים כלל תושבי המועצה האזורית בראש המועצה בבחירות ישירות, בדומה לאופן שבו נבחר ראש עירייה. עם בחירתו, הופך יושב ראש המועצה האזורית גם לחבר המועצה.
ההוראות בדבר הזכות לבחור ולהיבחר דומות להוראות הקיימות ביתר הרשויות המקומיות, למעט ההוראות בדבר תקופת צינון לקצינים בכירים.
הבחירות במועצות האזוריות נערכות מדי חמש שנים, אך במועד שונה מזה שבו נערכות הבחירות ליתר הרשויות המקומיות[1]. בעבר היו מספר מועדים שונים שבהם נערכו הבחירות, אך במהלך שנות התשעים וראשית שנות האלפיים נערכו מספר שינויים במועדים, במטרה להביא לכך שבסופו של דבר יאוחדו כל המועדים. עם זאת, ככל שנערכו בחירות הכוללות מספר רב יותר של מועצות אזוריות, נוכח משרד הפנים כי יתקשה מבחינה לוגיסטית לערוך בחירות בכל המועצות האזוריות באותו היום, ולכן נקבע כי הן יחולקו לשתי קבוצות. הבחירות בקבוצה האחת נערכו ב-20 בינואר 2009 (כ"ד בטבת ה'תשס"ט) ובקבוצה השנייה הן נערכו ביום 4 בדצמבר 2012 (כ' בכסלו ה'תשע"ג) פירוט הקבוצות מצוי ב תוספת לחוק המועצות האזוריות (מועד בחירות כלליות) (תיקון מס' 3), התשס"ה-2005]. במועצות המנויות בחלק א' נערכו הבחירות ב-2012, ובאלה המנויות בחלק ב' נערכו הבחירות ב-2009, למעט אל-בטוף ובוסתאן אל מרג', שהועברו מאוחר יותר לחלק א'.[1]
באוקטובר 2018 נערכו לראשונה בחירות לכל הרשויות המקומיות והמועצות האזוריות באותו יום.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מרכז המועצות האזוריות בישראל
- מפת השלטון המקומי, באתר משרד הפנים
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ שמונה מועצות אזוריות ייבחרו בסוף החודש, דבר, 16 באוגוסט 1959