תבנית:ערך מומלץ 2 בנובמבר 2022

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עמדות פיקוח ובקרה במפעל העשרת האורניום באמצעים אלקטרומגנטיים Y-12. הנשים המפעילות כונו "בנות הקלוטרון", תפוקתן הייתה גבוהה, והן כלל לא ידעו מה החומר המיוצר ולמה ישמש.
עמדות פיקוח ובקרה במפעל העשרת האורניום באמצעים אלקטרומגנטיים Y-12. הנשים המפעילות כונו "בנות הקלוטרון", תפוקתן הייתה גבוהה, והן כלל לא ידעו מה החומר המיוצר ולמה ישמש.

האתר הגרעיני באוק רידג' היה אתר הייצור והעשרת האורניום של פרויקט מנהטן. האתר פעל באוק רידג' בטנסי שבארצות הברית במהלך מלחמת העולם השנייה. האורניום המועשר שייצר שימש בפצצת האטום שהוטלה על הירושימה באוגוסט 1945, פצצת האטום הראשונה אי פעם שהוטלה באופן מבצעי. בנוסף, יוצרו בו לראשונה כמויות קטנות של פלוטוניום, יסוד בקיע שהתגלה לראשונה באותם ימים. באתר נבנו מפעלי ההעשרה והייצור, תחנת כוח ייעודית, והעיירה אוק רידג' למגורי עובדי הבנייה והייצור, והוא שכן במזרח מדינת טנסי, כ-29 ק"מ מערבית לנוקסוויל. מטה פרויקט מנהטן שכן תחילה ברובע מנהטן שבניו יורק, אך באוגוסט 1943, לאחר שכבר נבנו באתר חלק ממפעלי הייצור והעשרת האורניום, הועבר המטה ממנהטן לאוק רידג'. במהלך המלחמה התבצע עיקר המחקר המדעי המתקדם שנדרש לאתר על ידי המעבדה המטלורגית של אוניברסיטת שיקגו.

האתר נבנה כולו בלוח זמנים קצר ובמאמץ כביר, החל מהפקעת הקרקעות הדרושות ועד הקמת מפעלי הייצור. בשל ראשוניותו של הפרויקט, חוסר הבשלות המדעית של תהליכי הפיתוח והייצור של פצצות אטום באותה עת, והעדיפות הגבוהה שנתן הממשל האמריקאי וצבא ארצות הברית לפרויקט, נבנו בו במקביל שלושה מפעלי ייצור והעשרה ענקיים שכל אחד מהם ייצר אורניום מועשר בשיטה שונה: האחד באמצעים אלקרומגנטיים, השני בשיטה של דיפוזיה תרמית, והשלישי באמצעות דיפוזיה גזית, שעבורו נבנה מבנה הגדול ביותר בעולם באותה עת. כל זאת על מנת להבטיח שלפחות שיטה אחת תפיק כמות מספיקה של אורניום מועשר כדי לייצר פצצת אטום עוד במהלך מלחמת העולם השנייה, גם אם שאר השיטות ייכשלו. על פי הערכת ארצות הברית, אם פצצה כזאת תיוצר ותוטל, כוח ההרס חסר התקדים שלה יהיה כל כך גדול, כך שיכריע באופן מוחץ את המלחמה ויביא לניצחון בעלות הברית.

במהלך המלחמה היו אתר הייצור והעיירה אוק רידג' מקומות סודיים ביותר, הוקפו בגדרות, ואף לא סומנו במפות. הסודיות והחשדנות היו כל כך גבוהים שאפילו ארונות קבורה נפתחו ונבדקו בידי אנשי ביטחון.
העובדים, רובם ככולם, כלל לא ידעו במה הם עוסקים. הם ראו כמויות עצומות של חומרי גלם נכנסים למפעלי הייצור, ומאידך שום דבר לא יוצא מהם. הם משגיחים על "חוגות ומתגים, כשמאחורי קירות בטון עבים מתבצעות ראקציות מסתוריות", בלי שהם יודעים כלל מה מטרת עבודתם (בתמונה נראות נשים שמפעילות עמדות פיקוח ובקרה במפעל העשרת האורניום בשיטה אלקטרומגנטית, שכונו "בנות הקלוטרון". הן כלל לא ידעו מה החומר המיוצר ולמה ישמש). רק לאחר הטלת פצצות האטום על הירושימה ונגסאקי, ולאחר תום המלחמה, נאמר לעשרות אלפי עובדי הפרויקט שבעבודתם היו שותפים מכריעים בייצור פצצות האטום, ושהאומה כולה חבה להם חוב גדול על עבודתם.