לדלג לתוכן

תוכנית הורות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

תוכנית הורות או הסכם הורות הם הסכם בין הורים על דרך חלוקת אחריות הורית ביניהם. הסכם כזה נחוץ במשפחה שבה היחסים בין ההורים גרועים והם נמצאים על סף גירושים, לאחר גירושים או פרידה. תוכנית הורות מהווה תחליף לפתרון של הורות נפרדת, בו הילדים נמסרים למשמורת של אחד ההורים, ומעורבות ההורה האחר בגידולם פוחתת באופן ניכר.

תוכנית הורות היא כלי להשגת הסכמה בין הורים מסוכסכים על הורות משותפת. היא מאפשרת לשני ההורים לגבש פתרונות והסדרים, לשתף פעולה ולקיים שיגרה יציבה עבור הילד[1][2][3]. תוכנית ההורות מפרטת את חלוקת האחריות בין ההורים על כל היבטיה: אחריות לחיי היום יום של הילד, אחריות כלכלית, אחריות טיפולית, אחריות חינוכית, וכדומה. חלוקת האחריות אינה שווה בהכרח. ייתכן שלאחד ההורים תהיה מידת אחריות רבה יותר ביחס לאחר, ובלבד שלא יהיה אחראי יחיד.

במידת הצורך, עשויים ההורים להיעזר במגשר או עורך דין על מנת להגיע הסכמה על פרטי התוכנית. קיים מתאם בין מידת ההסכמה בין ההורים לבין סיכוי עמידתם בביצועה. מקובל להביא תוכנית הורות לאישור בית משפט. האישור הופך את התכנית לפסק דין רשמי, המחייב את שני הצדדים למלא את תפקידם כמתואר בה.

כיום, מדינות מערביות רבות מחייבות הכנת תוכנית הורות כחלק מתהליך אישור גירושים בין בני זוג עם ילדים.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]