תור הזהב של ספרד
תור הזהב של ספרד (בספרדית: Siglo de Oro) הייתה תקופה של פריחה תרבותית בתחומי האמנויות והספרות בספרד אשר התרחשה במקביל להתחזקות הפוליטית והיחלשותו של בית הבסבורג. התקופה החלה בסביבות 1492 (סיום תהליך הרקונקיסטה וגילוי אמריקה על ידי כריסטופר קולומבוס) והסתיימה לכל המאוחר לאחר הסכם הפירנאים, שהושג בין צרפת לבית הבסבורג בשנת 1659.
פריחה פוליטית-מדינית
[עריכת קוד מקור | עריכה]
שנת 1492 הייתה בעלת משמעות רבה לספרד. ארבעה אירועים מרכזיים שהתחוללו בשנה זו הביאו ליצירתה של ספרד כאימפריה טרנס-אטלנטית מגובשת וריכוזית. כיבושה של גרנדה וסיום הרקונקיסטה הביאו לאיחודה של ספרד כולה תחת ישות פוליטית אחת ותחת שלטון נוצרי; צו גירוש שהוצא ליהודי ספרד באותה השנה, וצו דומה לו שהוצא כנגד המוסלמים בראשית המאה ה-17, הביאו לאחדות דתית שגם היא הייתה כפופה לכתר, במסגרת פטרונטו ריאל, ממנו נהנו מלכי ספרד; מסעו של כריסטופר קולומבוס מערבה וגילויו את האיים הקריביים ויבשת אמריקה לאחר מכן, פתחו עידן חדש של התפשטות בצידו השני של האוקיינוס האטלנטי; לבסוף, השלמתו של המילון הראשון של השפה הספרדית סייע גם הוא לגיבוש תרבותי.
גילוי יבשת אמריקה בידי קולומבוס פתח עידן שבו כובשים ספרדיים השתלטו על רוב יבשת-העל אמריקה, בהתאם לחוזה טורדסיאס, בייחוד על דרום ומרכז יבשת-העל. במהלך המאה ה-16 הביאו המושבות הספרדיות באמריקה עושר עצום לספרד והפכו אותה למדינה החזקה ביותר באירופה. ימי העליונות של ספרד במאה ה-16 התבטאו גם בניצחון על העות'מאנים בקרב לפנטו ב-1571, ועם סדרת ניצחונות על אנגליה במלחמת אנגליה-ספרד (1585-1604).
עם זאת, סדרה של מלחמות עם מדינות אירופה האחרות ומלחמות פנימיות על המלוכה, החלישו את ספרד. במהלך אמצע המאה ה-17, ימי הגדוּלה הספרדיים בשלטון הבסבורג החלו בדעיכתם הארוכה שהחלה בסדרת הפסדים במלחמת שמונים השנים. ספרד ההבסבורגית כותרה במהלך מלחמת שלושים השנים, ובחֶצְייה השני של המאה ה-17 הובסה על ידי צרפת בהנהגתו של לואי הארבעה עשר, מלך צרפת. תקופת תור הזהב שלה הסתיימה בערך עם חתימת הסכם הפירנאים מול צרפת ב-1659.
פריחה תרבותית
[עריכת קוד מקור | עריכה]אישים בולטים בתרבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אמנות
- אל גרקו (1541–1614)
- דייגו ולסקס (1599–1660)
- מוזיקה
- תומאס לואיס דה ויקטוריה (1548–1611)
- ספרות
- לופה דה רואדה (1510–1565)
- מיגל דה סרוואנטס (1547–1616)
- לופה דה וגה (1562–1635)
- מתאו אלמן (1547–1615)
- ויסנטה אספינל (1550–1614)
- פרננדו דה אררה (1534–1597)
