תחבושת גבס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יד חבושה בתחבושת גבס

תחבושת גבס היא מעטפת חיצונית קשיחה של שכבת גבס המלופפת סביב גפה פגועת שלד. תחבושת גבס היא לרוב הטיפול הרפואי היחיד לקיבוע שברים בעצמות או מפרקי היד והרגל.

הטיפול בגבס הוא רק בשברים ביד או ברגל. שברים אחרים כמו שבר בכתף או באגן הירכיים, אין אפשרות לקבע בגבס אלא באמצעים אחרים כגון הכנסת בורג על ידי ניתוח.

מטרות השימוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגבס אינו מרפא, אלא מהוה קיבוע לגפה הפגועה לצורך מספר מטרות.

  • כדי למנוע תזוזה של האזור הפגוע שתחמיר את הפגיעה.
  • כדי למנוע מהעצם השבורה החדה, לפגוע בכלי דם או ברקמות הסמוכות אליה.
  • כדי לקבע את הגפה במנח רצוי, לצורך התאחות הרקמה באופן תקין.
  • כדי למנוע או להקל על הכאבים כתוצאה מתזוזת העצם השבורה.

אופן השימוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגבס הרפואי מגיע בצורה של תחבושת גאזה ברוחב 10 ס"מ המצופה בגבס יבש ומגולגלת על גליל פלסטיק.

לצורך ליפוף הגפה הפגועה בגבס, מלבישים תחילה על הגפה שרוול גמיש, כשכבה ראשונה, כדי לבודד את הרגל מהגבס ולתת לרגל מרווח גמיש ומאוורר, על התחבושת מלפפים רצועת לבד דקה כדי לרפד את האיבר הפגוע, לאחר מכן טובלים את גליל הגבס היבש במים המחוממים לכ-50° אז מלפפים את הגבס הרטוב על האיבר הפגוע.

בתוך מספר שניות הגבס מתחיל להתייבש אך הוא עדיין לח וחמים, בשעה הראשונה הגבס עדיין רך ושביר, אך הייבוש וההתקשחות הסופית היא לאחר 24 - 48 שעות, בשעות אלו אי שמירה על תמיכה נכונה של הגפה הפגועה עלולה לגרום לשבירה או עיוות של הגבס ובכך להפריע לריפוי התקין.

תקופת הזמן המינימלית בדרך כלל, לחבישה בגבס היא 6 שבועות. זהו משך הזמן הדרוש לגוף כדי לרפא באופן מוחלט את העצם השבורה.

התנהגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

התנהגות נדרשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגלל שהגפה המגובסת עדיין פגועה, תקופת החבישה מצריכה התנהגות מתאימה.

  • תמיכה - ברוב המקרים יש צורך בתמיכה מתאימה לגפה הפגועה, בשבר ביד יש צורך בתמיכה על ידי רצועה הנישאת על הצוואר, בגבס ברגל יש צורך בתמיכה על ידי הנחת הרגל על כריות.
  • הליכה - בחלק מהשברים ברגל אסור לדרוך על הרגל הפגועה, ההליכה נעשית בעזרת קביים או בכיסא גלגלים.
  • רחיצה - בגלל שהגבס מתרכך במים אסור באופן מוחלט להרטיב את הגבס. לכן בשעת רחצה יש לעטוף את הגבס באמצעים דוחי מים ביתיים או בכיסויי גבס + וואקום ייעודיים, באופן שימנע לחלוטין כניסת מים לאזור הגבס.

התנהגות נפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גירוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההטרדה העיקרית בתחבושת הגבס היא תחושת הגירוד האופיינית.

תחושה זו נובעת מכך שהיד או הרגל נתונים לזמן ממושך בתוך מעטפת אטומה, ללא אוורור ורחיצה, לעתים קרובות הגפה מגרדת באופן סביל, אך לפעמים קיימת תחושת גירוד בלתי נסבלת.

ההתנהגות הנפוצה למניעת גירוד, היא תחיבת חפצים דקים כמו סרגלים או שיפודים כדי להקל על הגירוד, אך למעשה הדבר מגביר לטווח ארוך את הגירודים כתוצאה מגירוי העור במקום הגירוד.
כמו כן הדבר אסור מבחינה רפואית, משום שהחפצים יכולים לפגוע בגבס ולקרוע או לחורר אותו, וכן משום שהם יכולים להזיק לאיבר הפגוע ולגרום לפציעות ולחתכים.

הפתרון הרפואי לגירודים, הוא בשימוש בספריי המיועד לכך או בהנחת שקית עם קרח על המקום המגרד למשך 30 דקות.

ציור[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגלל שרוב הגבסים מבוצעים בילדים, לובנו וחלקותו של הגבס היווה במשך הדורות כר נרחב לציורים ואיורים כיד הדמיון הפורה והיווה תעסוקה והרפיה לילדים רבים.

הגבס מלא לרוב באיחולי רפואה שלמה מחברים ובני משפחה בתוספת אימרות כנף ושירבוטים.

במחלקה האורתופדית שבבית החולים הדסה עין כרם בירושלים - ישנה תערוכה של גבסים המעוטרים וצבועים בעיטורים שונים ובמגוון רחב של סגנונות [1]