תחנת דייוויס
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
תחנת מחקר אנטארקטית  |
| מיקום |
אזור הברית האנטארקטית |
| מפעיל |
המחלקה האנארקטית של האוסטרלית |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ? – 12 בינואר 1957 |
| תאריך פתיחה רשמי |
12 בינואר 1957 |
| מידות | |
| גובה מעל פני הים |
15 מ' |
| קואורדינטות | 68°34′35″S 77°58′08″E / 68.576388888889°S 77.968888888889°E |
|
(למפת אנטארקטיקה רגילה) | |
  | |
| |||
| נתוני השדה | |||
|---|---|---|---|
| |||
| מפעיל | Australian Antarctic Division | ||
| קואורדינטות | 68°28′09″S 78°52′11″E / 68.4692°S 78.8696°E | ||
| מסלולי טיסה | |||
|
(למפת אנטארקטיקה רגילה) | |||
| | |||
תחנת דייוויס (באנגלית: Davis Station), היא תחנת מחקר באנטארקטיקה המנוהלת על ידי המחלקה האנטארקטית האוסטרלית (AAD). התחנה ממוקמת על חוף ים שיתוף הפעולה בארץ הנסיכה אליזבת, חוף אינגריד כריסטנסן בטריטוריה האנטארקטית האוסטרלית, טריטוריה שנתבעה על ידי אוסטרליה. דייוויס שוכנת בנווה מדבר אנטארקטי, אזור נטול קרח ברובו המכונה גבעות וסטפולד.
דייוויס נקראת על שם קפטן ג'ון קינג דייוויס, חוקר ארצות אוסטרלי.[1]
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
דייוויס מהווה בסיס לתוכניות מחקר מדעיות הכוללות חקר וירוסים וחיידקים באמצעות טכניקות גנטיות מולקולריות באגמים קרחוניים, השפעת השינוי הסביבתי והזיהום על מערכות אקולוגיות ימיות באנטארקטיקה, מחקר אטמוספירי, מדידת גידול אצות כמקור מזון חשוב לאוכלי עשב ימיים זעירים. כגון זואופלנקטון, השפעת שינויי האקלים, לרבות הגדלת ריכוזי הפחמן הדו-חמצני על חיידקים ימיים ויחד עם חוקרים בתחנת קייסי, חקר כיפת הקרח לא, הגאולוגיה והמבנה של מעטפת הקרח של מזרח אנטארקטיקה.[2] [3]
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
התצפית המתועדת הראשונה של קו החוף בו מוצבת כיום תחנת דייוויס הייתה ב-9 בפברואר 1931, במהלך המסע השני של משלחת החקר הבריטית, אוסטרלית וניו זילנדית לאנטארקטיקה (BANZARE) על סיפון הדיסקברי. סר דאגלס מוסון וסטיוארט קמפבל ראו את יבשת אנטארקטיקה ממטוס ימי וקראו שטח הגבוה בדרום מזרחה הנסיכה אליזבת.[4]
ההגעה המתועדת הראשונה לאזור הייתה ב-20 בפברואר 1935. צייד הלווייתנים הנורווגי קפטן קלריוס מיקלסן יחד עם אשתו ושבעת אנשי הצוות הגיעו בספינה תורשאן ועגנו במפרץ קטן על אי ללא שם בקצה הצפוני של גבעות וסטפולד. מיקלסן קרא לגבעות הללו בשמן על שם מחוז וסטפולד של נורווגיה. קרוליין מיקלסן הייתה האישה הראשונה שרגלה דרכה ביבשת אנטארקטיקה והמשלחת הניפה את הדגל הנורווגי על תורן מאולתר ובנתה תל סלעים לציון האתר. הרוגם הזה נתגלה על ידי חברי משלחות החקר האנטארקטית הלאומית של אוסטרליה (ANARE) ב-1960, אך אבד במשך שנים רבות עד לגילויו מחדש ב-1995. (ב-1995 קרוליין מיקלסן עדיין חיה וקיבלה הודעה על הגילוי מחדש של תורן הדגל המקורי). קפטן מיקלסן קרא לאזור "ארץ אינגריד כריסטנסן" על שם אשתו של בעל הספינה, לארס כריסטנסן. גברת כריסטנסן הייתה אמורה להגיע מאוחר יותר לאנטארקטיקה בעצמה - ב-30 בינואר 1937, למונולית סקאלין (שהנורווגים כינו הר קלריוס מיקלסן).[4]
המבקרים הבאים שהגיעו לאזור היו החוקר האמריקני לינקולן אלזוורת' וטייס המטוס האוסטרלי שלו סר יוברט וילקינס, בספינתו של אלזוורת' וויאט ארפ. למרות מחאותיו של וילקינס על כך שדאגלס מוסון כבר תבע את האזור עבור אוסטרליה, אלזוורת' תכנן להגיש תביעה נגדית עבור אמריקה. בתגובה לכך, וילקינס נקט בפעולת מנע וביצע שתי נחיתות. הראשונה הייתה באחד מאיי ראואר, ב-68° 46' דרום, 77° 50' מזרח ב-8 בינואר 1939, והשנייה על מחשוף סלע ב-68° 22' דרום 70° 33' מזרח ב-11 בינואר 1939. בשני המקומות הללו הוא הפקיד צווים המכירים בזכותה של אוסטרליה "לנהל... את החלקים האלה של שלטון הוד מלכותו בים האנטארקטי". יחד עם הצו הוא השאיר עותק של המגזין הגאוגרפי האוסטרלי המפורסם Walkabout. מבין שלושת האתרים הללו, אותר רק תל האבנים הצפוני ומכאן השם "Walkabout Rocks".[4]
ב-1947 במהלך מבצע קפיצה לגובה של ארצות הברית באנטארקטיקה הספינה האמריקאית USS Currituck ביקרה באזור, אך לא עגנה.[4]
העגינה הראשונה של משלחת החקר האנארקטית הלאומית של אוסטרליה (ANARE ) בגבעות וסטפולד בוצעה ב-3 במרץ 1954 על ידי פיליפ לאו, פיטר שו, ג'ון הנסן, ארתור גווין ור' תומפסון. הם הניפו את דגל אוסטרליה בכיפת לא, מצפון לתחנת דייוויס, אך נאלצו לחזור לספינתם זמן קצר לאחר מכן עקב הידרדרות מזג האוויר.[4]
ב-12 בינואר 1956 נחתו חברי המשלחת האנטארקטית הסובייטית בחוף אינגריד כריסטנסן, כהכנה לשנה הגיאופיזית הבינלאומית (1957–1958). הסובייטים לא נשארו זמן רב אבל קראו לכמה מקומות בשמות רוסיים מובהקים (ביניהם אגמי לבד, זבזדה ודרוז'בי). מאוחר יותר הם הקימו את בסיסם בתחנת מירני, כ 350 קילומטרים (220 מיל) ממזרח לדייוויס.[4]
כפי שנזכר פיליפ לאו במהלך ביקור קצר בדייוויס ב-11 בינואר 1998, הם הרגישו שאם אוסטרליה לא תקים בסיס בגבעות וסטפולד הרוסים יעשו זאת, וכך ב-1955 הודיעה ממשלת אוסטרליה שתוקם תחנה חדשה בגבעות וסטפולד.[4]
ביקור חקר נוסף נערך על ידי ANARE בינואר 1955 וכלל שני צוותים. במהלך ינואר 1957, משלחת ANARE בראשות ד"ר פיליפ לאו ששטה בספינה קיסטה דן ניסתה לאתר אתר מתאים לתחנה. הדבר התגלה כקשה בשל מחסור במעגני ספינות טובים ומחסור במקורות מים מתוקים. ב-12 בינואר, לאחר יומיים של ניסיון למצוא אתר מתאים, התקבלה ברגע האחרון החלטה למקם את התחנה על רמה סלעית קטנה הממוקמת מעל חוף חולי שחור. הפריקה החלה מיד וב-13 בינואר 1957 נערך טקס קטן לפתיחת התחנה החדשה באופן רשמי. התחנה נקראה דייוויס "כדי לכבד את קפטן ג'ון קינג דייוויס, נווט וקפטן מפורסם באנטארקטיקה... חבר בוועדת התכנון של ANARE". לאחר הטקס החלה הפריקה מחדש ונמשכה עד 20 בינואר, אז הפליגה קיסטה דן. קיסטה דן ערכה ביקור חוזר בדייוויס מאוחר יותר והורידה כלבים ועוד שליח אחד.[4]
בוב דינגל, אלן הוקר, נילס לייד, ביל לוקאס וברוס סטיניר הרכיבו את המשלחת הראשונה לחורף בגבעות וסטפולד. עם זאת, המשלחת לא הייתה מבודדת לחלוטין מכיוון שמטוסי אוסטר טסו בין תחנת מאוסון לדייוויס מספר פעמים באותה שנה והחליפו כוח אדם ואספקה.[4]
דייוויס נסגרה זמנית ב-25 בינואר 1965 כדי להעמיד משאבים עבור הבנייה מחדש של תחנת קייסי. היא נפתחה מחדש ב-15 בפברואר 1969 ומאז היא מאוישת ברציפות. הצריפים הקטנים המקוריים ("דונגות") בלו משימוש והתקלקלו מסוף שנות ה-70 - תחילת שנות ה-80, והתחנה נבנתה מחדש.[4]
דייוויס הפכה לאחת מהתחנות האנטארקטיות העמוסות ביותר של אוסטרליה התומכות במגוון רחב של מחקרים מדעיים הן באזורים המקומיים והן בסביבה במהלך הקיץ. במהלך החורף, פעילות המחקר העיקרית היא פיזיקה של האטמוספירה העליונה.
לוגיסטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
דייוויס ממוקמת 4,838 ק"מ (3,006 mi) מהובארט, מרכז האספקה העיקרי של ה-AAD לפעולות אנטארקטיקה, ו 4,716 ק"מ (2,930 mi) מפרימנטל.[5]
תחבורה אווירית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתחילת הקיץ כאשר תנאי הקרח הימי נוחים ביותר, נבנה אזור נחיתת סקי (SLA) בסמוך לדייוויס. כאשר תנאי הקרח בים מחמירים בהדרגה במהלך הקיץ, הפעילות מועברת תחילה למנחת הקרח Plow Island הנמצא 6 ק"מ צפונית לדייוויס,[6] ובסוף הקיץ ל-Wop Whoop,[7] מחנה שדה הממוקם 40 ק"מ מזרחית לדייוויס בפנים הארץ על רמת קרח, ונקרא אזור נחיתת סקי רמת הקרח דייוויס.[8]
תחנת כדור הארץ[עריכת קוד מקור | עריכה]
דייוויס היא בין תחנות כדור הארץ האנטארקטיות הראשונות באוסטרליה, עם אנטנת מעקב לוויינית ראשונה עבור חברת התקשורת האוסטרלית ANARESAT שהותקנה במרץ 1987. [9] יש במקום גם תחנת מעקב לוויינית של הלשכה למטאורולוגיה עבור לוויין מזג אוויר, Himawari-8.[10]
אקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]
| אקלים בתחנת דייוויס | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| חודש | ינואר | פברואר | מרץ | אפריל | מאי | יוני | יולי | אוגוסט | ספטמבר | אוקטובר | נובמבר | דצמבר | שנה |
| שיא טמפרטורה מרבית (C°) | 13.0 | 10.0 | 4.3 | 4.2 | 2.0 | 2.0 | 0.8 | 1.0 | 0.3 | 1.9 | 8.0 | 11.0 | 13.0 |
| טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°) | 3.2 | -0.2 | -5.6 | -10.3 | -12.5 | -12.5 | -14.3 | -14.2 | -12.8 | -9.0 | -2.2 | 2.4 | -7.3 |
| טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°) | -1.2 | -4.6 | -10.9 | -16.1 | -18.8 | -18.7 | -20.8 | -20.8 | -19.7 | -15.3 | -7.5 | -10.7 | -13.0 |
| שיא טמפרטורה מזערית (C°) | -14.0 | -15.0 | -27.6 | -41.8 | -39.0 | -40.1 | -39.0 | -41.3 | -38.3 | -31.0 | -22.4 | -10.7 | -41.8 |
| משקעים ממוצעים (מ"מ) | 1.8 | 3.8 | 9.1 | 10.1 | 9.9 | 9.1 | 8.2 | 6.8 | 5.4 | 4.5 | 2.2 | 1.9 | 72.8 |
| מקור: http://www.bom.gov.au/climate/averages/tables/cw_300000_All.shtml | |||||||||||||
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- עמוד AAD Davis Station
- מצלמת אינטרנט של דייוויס סטיישן
- מתקני COMNAP אנטארקטיקה
- מפת מתקני COMNAP אנטארקטיקה
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Australian Philatelic Bulletin, Vol.
- ^ "Davis science". Australian Antarctic Division. 17 באוגוסט 2006. נבדק ב-8 ביולי 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Industrial Buildings". 16 בינואר 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 Davis station: a brief history, www.antarctica.gov.au, 2019-03-26 (באנגלית)
- ^ Stations, Australian Antarctic Division.
- ^ "Intracontinental ski landing area locations". Australian Antarctic Program. 26 במאי 2015. נבדק ב-14 בנובמבר 2023.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Latest Weather Observations for Whoop Whoop Australian Government, Bureau of Meteorology.
- ^ Intracontinental ski landing area locations Australian Antarctic Division.
- ^ "Australian Antarctic Magazine Issue - 2" (PDF). www.antartica.gov.au. Australian Antarctic Division. 1 בספטמבר 2001. אורכב מ-המקור (PDF) ב-10 באוגוסט 2019. נבדק ב-26 באפריל 2017.
A team of eight OTC engineers, technicians and riggers installed and commissioned the first satellite earth station at Davis in March 1987.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "About environmental satellites". www.bom.gov.au (באנגלית). Bureau of Meteorology. נבדק ב-26 באפריל 2017.
In order to access this meteorological data the Bureau of Meteorology has high bandwidth internet, as well as satellite data reception sites at Melbourne, Darwin and Perth, as well as Casey and Davis stations in Antarctica.
{{cite web}}: (עזרה)
| שדות תעופה ומסלולי נחיתה באנטארקטיקה | ||
|---|---|---|
| שדות תעופה | טרול • פגסוס | 
|
| מסלולי נחיתה | אודל • די 10 • סיפל | |
| אנטארקטיקה | ||
|---|---|---|
| היסטוריה | העידן ההרואי של חקר אנטארקטיקה • המשלחת האנטארקטית הבלגית • המשלחת השוודית לאנטארקטיקה • משלחת הקוטב הדרומי • משלחת טרה נובה • אמנת אנטארקטיקה | 
|
| תביעות טריטוריאליות |  ארץ אדלי •  אנטארקטיקה הארגנטינאית •  הטריטוריה האנטארקטית האוסטרלית •  הטריטוריה האנטארקטית הבריטית •  אנטארקטיקה צ'ילנה •  שטח חסות רוס •  "אזור האינטרסים" של ברזיל באנטארקטיקה •  ארץ המלכה מוד ואי פטר הראשון •  שוואביה החדשה (1939–1945) • ארץ מרי בירד
| |