תיאהא
תיאהא היה שבט בדואי גדול, אשר נטה את אוהליו בארץ ישראל, בסיני, הנגב ומדבר יהודה.
על פי מפקד האוכלוסין של ממשלת המנדט בשנת 1922 השתייכו אליו 27,370 נפש, ובמפקד 1931, נמצא כי השתייכו אליו 14,173 נפש.
השבט הגדול כלל במחצית המאה ה-20, כעשרים ושישה בתי אב: נתוש, בני עקבה (עוקבי), בדינה, בלי, ג'נביב, חכוך אל-האזיל, חכוך אל-אסד, חכוך אל בריקי, חכוך אבו עבדון, רמצין מסמרה, רמצין שעור, רושדה, אל שלליין, זלם אבו רבעה, אבו ג'ריעיד, זלם אבו קרינה, עלמת אבו לבה, עלמת אבו שנר, עלמת אבו ג'קים, ערור, קלזין תיהא, קטטוה, קדירת אבו רקיק, קדירת אל-צנע, קדירת אבו כף, קדירת אל-אעסם.
על פי מחקרו של יצחק בן-צבי בשנות ה-30 של המאה ה-20, בני עוקבה שומרים מסורת שעל פיה מוצאם בעיר מדינה בחצי האי ערב, וכי משה הביא אותם לארץ.[1]
שבט א-רמאדין[עריכת קוד מקור | עריכה]
שבט זה הוא פלג של שבט התיאהא. בשנת 1948 התפלג שבט התיאהא אשר שכן באזור באר שבע ועבר לאזור חברון לדאהרייה. במשך הזמן עזבו חלק מתושביו את המקום ועברו צפונה לסביבות קלקיליה.[2] שני תת-שבטים אלו נקראים רמאדין אל-ג'אנובי (הדרומי), ורמאדין א-שמאלי (הצפוני). אחד מכפרים אלו הוא ערב א-רמאדין אשר שוכן דרומית-מזרחית לקלקיליה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יצחק ביילי, רשימות על האוכלוסייה הבדואית ברצועת עזה, באתר סנונית
- רקע כללי על הבדואים, באתר משרד החינוך
- חגי ארליך, המזרח התיכון בין מלחמות-העולם, כרך 1, חלק 2, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, באתר גוגל ספרים
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ יצחק בן-צבי, כתבי יצחק בן-צבי, ה: אוכלוסי ארץ ישראל, תל אביב: הוצאת מצפה, תרצ"ז 1937, עמ' 173, 236. בן-צבי טוען כי "כל המספרים הללו מוגזמים ואין לקבלם כפשוטם, אולם מאין מספרים אחרים יותר מדויקים מאלה, אני משתמש במספרים הללו שהם הרשמיים היחידים"; שם, עמ' 173.
- ^ משה שרון, הבדואים במדבר יהודה, יום עיון בנושא הבדואים לזכרו של יצחקי נצר, חוברת מספר 6, פברואר 1975, מתוך אתר סנונית.
