תיאודריך הגדול

תיאודריך הגדול
𐌸𐌹𐌿𐌳𐌰𐍂𐌴𐌹𐌺𐍃 𐍃𐌰 𐌼𐌹𐌺𐌹𐌻𐌰

לידה	12 במאי 454 ליד קרנונטום, האימפריה הרומית המערבית
פטירה	30 באוגוסט 526 (בגיל 72) רוונה, איטליה
מקום קבורה	המאוזוליאום של תאודוריקוס
מדינה	הממלכה האוסטרוגותית, האימפריה הרומית המערבית
תארים	Rex
השקפה דתית	אריאניות
בת זוג	אודופלדה
ילדים	אמלסונתה, תיאודגותו, אוסטרוגותו
מונרך של איטליה 15 במרץ 493 – 30 באוגוסט 526 (33 שנים) → אודואקר טאיה ← עוצר 511 – 30 באוגוסט 526 (כ־15 שנים) מלך האוסטרוגותים 475 – 30 באוגוסט 526 (כ־51 שנים) → תיאודמיר טאיה ←

תיאודריך הגדול (בגותית: 𐌸𐌹𐌿𐌳𐌰𐍂𐌴𐌹𐌺𐍃, תעתיק: Þiudareiks; בלאטינית: Flāvius Theodericus, ביוונית: Θευδέριχος,‏ 454–526) היה מלך האוסטרוגותים (הגותים המזרחיים) משנת 475 בקירוב עד שנת 526, ועוצר הוויזיגותים (הגותים המערביים) בספרד משנת 507 עד מותו בשנת 526. כשליט הממלכות הגותיות המאוחדות, שלט תיאודוריך על אימפריה שהשתרעה מהאוקיינוס האטלנטי ועד לים האדריאטי.

בשנת 493 כבש, בשליחותו של זנון, קיסר האימפריה הרומית המזרחית, את איטליה ומלך בה עד מותו. תיאודריך נחשב שליט נאור, שהשליט בממלכתו סובלנות דתית. תחת שלטונו, עברה איטליה תחייה תרבותית, שכללה תיעוד ספרותי של השגיה המדעיים והפילוסופיים, ושיקום מבניה העתיקים.

אפילו שמותו של תיאודריך ב-526 הוביל בסופו של דבר למלחמה הגותית ולקץ המלוכה, היסטוריונים רואים במלכותו את הרקע שעליו צמחה איטליה של ימי הביניים.

ראשית חייו

תיאודריך הגדול היה בנו הבכור של המלך האוסטרוגותי תיאודמיר (Theodemir) ושל פילגשו.

על פי המסורת הגותית, הוא נולד ב-454, ביום שבו הכניעו האוסטרוגותים את ההונים והשתחררו מכיבושו של אטילה, המלך ההוני שמת שנה קודם לכן.

עד גיל שבע גדל תיאודריך באזור פאנוניה (כיום בתחום אוסטריה והונגריה המודרניות), אז נלקח לקונסטנטינופול על ידי הקיסר הביזנטי לאון הראשון, כבן ערובה. הנסיך הצעיר היה ערובה לכך שברית שחתם אביו עם הקיסר, שהבטיחה הגנה גותית על גבולות האימפריה תמורת כסף – תישמר.

תיאודריך בילה בחצר הקיסר עשר שנים, שם למד לקרוא, לכתוב, פעולות חשבון, וכן את השפה הלטינית (שפת הממלכה) וייתכן שגם יוונית. שם גם נחשף גם לאופן שבו העניינים התנהלו בחצר המלוכה. ב-471 שחרר אותו הקיסר, ותיאודריך חזר, עמוס מתנות, לפאנוניה.

מיד בשובו, כבש את העיר סינגידונום (בלגרד של היום) וזכה בתהילת מלכים.

כאשר פשט רעב בפאנוניה, ב-473, יצאו תיאודריך ואביו תיאודמיר לחפש טריטוריה חדשה. הם הטילו מצור על סלוניקי. לא כדי לכבוש אותה, אלא שכך גרמו לקיסר להבטיח להם שלום ואפשרות להתיישב בתחום האימפריה. בתגובה, קיבלו הגותים על עצמם להגן על הגבולות הדרומיים של הדנובה. זמן קצר אחר כך מת תיאודמיר, ותיאודריך נותר שליט יחיד. הוא היה בן עשרים.

תקופת שלטונו

עם מות אביו, ירש תיאודריך את תפקידו כמלך יחיד, והוביל את בני עמו לעוד קרבות עם שבטים אחרים, בחיפוש אחרי ארץ מחיה. באזור מואסיה (היום בולגריה) נפגשו עם צבאו של מנהיג אוסטרוגותי חזק אחר, תאודריך סטראבון, שגם איתו ניהל הקיסר הביזנטי יחסים של כריתת בריתות והפרתן. מלחמה בין שני המנהיגים הללו שירתה את מטרות הקיסר, שדאג לשסות את השניים זה בזה.

בשנת 479 יישב תיאודריך את בני עמו באפירוס. ב-482 הוא תקף את יוון והשתלט על לאריסה. נסיבות פוליטיות אומללות הביאו את הקיסר הביזנטי זנון לעוד הסכם עם תאודריך. בשלב ההוא כבר שלט תיאודריך בפרובינציות של הדנובה, במואסיה ובשטחים נוספים באזור.

במאמץ לפייס אותו, העניק זנון לתיאודריך תארי כבוד, בהם התואר אציל, מפקד הצבאות הקיסריים ולבסוף, בשנת 484, גם תפקיד של קונסול – המשרה הגבוהה ביותר בהיררכיה של הקיסרות. אבל תיאודריך, איש צבא מחונן, התקדם עם צבאו תוך שהוא כובש פרובינציה אחר פרובינציה, והיווה איום של ממש על קונסטנטינופול. בשנת 487 פתח תיאודריך במסע מלחמה תוקפני נגד קונסטנטינופול: הוא הטיל מצור על העיר, כבש פרוורים בעלי חשיבות אסטרטגית וניתק את אספקת המים שלה. עם זאת, נראה כי הוא מעולם לא התכוון לכבוש את העיר עצמה, אלא להשתמש בהתקפה כאמצעי לצבירת כוח ויוקרה מול האימפריה המזרחית.

שלטונו כמלך איטליה

האוסטרוגותים, בשליטת תיאודריך, נזקקו לטריטוריה להתיישב בה, ואילו הקיסר זנון התמודד מול בעל בריתו לשעבר, אודואקר, גם הוא בן השבטים הגרמאניים, שכבש 12 שנה קודם לכן את איטליה, הדיח את הקיסר רומולוס הקטין, ובכך שם קץ לקיסרות הרומית המערבית. אודואקר לא ציית לביזנטים ולא כיבד את זכויותיהם של אזרחי רומא באיטליה. זנון פנה אפוא שוב לתיאודריך והורה לו להביס את אודואקר. בסתיו 488 יצא תיאודריך לעבר איטליה.

שנים אחדות נאבקו צבאותיהם של אודואקר ותיאודריך על השליטה בחצי האי האיטלקי, עד שבפברואר 493 נחתם הסכם בין השניים, על שליטה משותפת באיטליה. אלא שבמהלך משתה חגיגי לציון חתימת ההסכם, שלף תיאודריך את חרבו וחצה את אודואקר לשניים. בהמשך, רצח גם אשתו ובבנו וכן את נאמניו הקרובים ביותר של המלך, והפך לאדוניה הבלעדי של איטליה.

לאחר מותו של אודואקר יישב תיאודריך את בני עמו בשלושה אזורים מרוכזים, סביב פאביה, רוונה וורונה. רוונה הייתה הבירה, אבל תיאודריך החזיק ארמונות מלכותיים גם בפאביה ובוורונה, שם השתכנו רבים מאזרחיו, קרוב לגבול, למקרה שייקראו להגן עליו. ההערכות לגבי מספרם של הגותים בצפון איטליה נעות בין 40 ל-100 אלף, אחוז מזערי מאוכלוסיית איטליה בעת ההיא – כמה מיליונים.

תיאודריך היה מנהיג סובלני, שכיבד את התרבויות השונות של הכפופים לו ודגל בדו-קיום. ענייני הצבא של המשטר החדש היו נתונים לחלוטין בשליטת האוסטרוגותים, ואילו העניינים האזרחיים נשארו בהנהלת הרומים. הסנאט המשיך לשלוט ברומא וכך גם השלטון המקומי. החוק הרומי גבר בכל מקרה, אבל הגותים הקימו, בצד מערכת המשפט הרומית, מערכת משפט משלהם, ושמרו על מנהגיהם המסורתיים. תיאודריך הפגין כבוד גדול לתרבות הרומית ועודד שימור של התורות הפילוסופיות והמדעיות של האוכלוסייה דוברת הלטינית באיטליה. סובלנות דתית הקלה על תיאודריך לאפשר לבני עמו הנוצרים-אריאנים, שלא האמינו בשילוש הקדוש, לחיות בצד הרומים הקאתולים, שראו בהם כופרים. גם הקהילה היהודית של העיר נהנתה מסובלנותו של תאודוריך: כאשר שרף המון מוסת את בתי הכנסת של העיר רוונה, בשנת 519, הורה תיאודוריך לרשויות העיר לבנות אותם מחדש, על חשבון האזרחים.

אדריכל ובונה

תיאודריך ייחד תשומת לב ומשאבים לשיקום, שחזור ובנייה מחודשת בעריה של איטליה. ערים רבות בצפון איטליה זכו לחומות חדשות או משופרות, לארמונות, אמות מים, כנסיות, מרחצאות ומגוון מבנים מרשימים ומפוארים אחרים.

ברוונה, הבירה, תיקן תיאודריך את אמת מים שנבנתה במקור על ידי הקיסר טראיאנוס והשתמש בה לאספקת מים. הוא  הקים את הבזיליקה הגדולה של הרקולס סמוך לפסל ענק של הגיבור המיתולוגי. במטרה לקדם את הנצרות האריאנית, דתם של הגותים, נבנתה ביוזמתו קתדרלה אריאנית קטנה, ה"האגיה אנסטסיס". כמו כן, בנה ברוונה ארמון לעצמו, אשר עוצב בהשראת הארמון הגדול בקונסטנטינופול. כנסיית הארמון, "ישוע הגואל", שרדה עד ימינו ונודעת כיום כבזיליקת סנט אפולינרה נואובו. כנסייה זו שימשה כבית התפילה האישי של תיאודריך. בכיכר שבחזית הארמון הוצב פסל של תיאודריך על גב סוס, דמות שנועדה לשקף את מעמדו כשליט הבלתי מעורער של הקיסרות המערבית.

המוזוליאום שבנה תיאודריך הגדול לעצמו נחשב לאחד המונומנטים המפוארים ביותר ברוונה. בניגוד לשאר המבנים בני התקופה בעיר, שנבנו מלבנים, המוזוליאום נבנה כולו מאבני גזית איכותיות.

גם את רומא שחזר תיאודריך ופאר. הוא בנה מחדש את חומות העיר רומא, הישג אשר זכה להוקרה מצד הסנאט הרומי, שמצדו הציב פסל מוזהב של תיאודריך בעיר. גם הקוריה של הסנאט, תיאטרון פומפיוס, אמות המים העירוניות, מערכות הביוב ואסם תבואה, שופצו ותוקנו, ופסלים הוצבו בקולוסיאום.

התרחבות הממלכה

בעזרת מדיניות החוץ שניהל הצליח תיאודריך למנוע כיבושים ולהגן על גבולות איטליה. באמצעות בריתות נישואין, הוא הרחיב את ההגמוניה שלו לממלכות הבורגונדית והוונדלית. הוא נישא לאודופלדה, אחותו של המלך הפרנקי העוצמתי כלוביס, ואילו אחותו, אמלאפרידה, נישאה לתראסאמונד, מלך הוונדלים והאלאנים. תיאודריך שלח איתה נדוניה מכובדת בליווי משמר של 5,000 חיילים, במטרה למצב את עצמו כמונרך הבכיר מבין השליטים הגרמאניים. בשנים 504–505 הרחיב את ממלכתו בבלקן ובשנת 507 מונה לעוצר הממלכה הוויזיגותית (המערבית), שמלכה הרשמי היה נכדו הפעוט, אמלריק. בשנת 511 הוכפפה הממלכה הוויזיגותית לשליטתו הישירה של תיאודריך, דבר שיצר "מעצמת-על" גותית שהשתרעה מהאוקיינוס האטלנטי ועד לנהר הדנובה, שבירתה הייתה רוונה. עדות להשפעתו המלכותית הנרחבת של המלך הגותי ניתן למצוא בכך שסינודים שנערכו בטרגונה ובז'ירונה (היום חלק מספרד) תוארכו לפי "שנות שלטונו של תיאודריך".

להלכה, היה תאודוריך רק המשנה למלך מטעם הקיסר הביזנטי, אך הוא אימץ את גינוני הסגנון הקיסרי, כולל לבישת בגד מלכות בצבע סגול, לבוש הקיסרים.

יש היסטוריונים שמזהים אותו כאחרון הקיסרים המערביים. Jonathan J. Arnold's Theoderic and the Roman Imperial Restoration (2014)

לאחר מותו של תיאודריך, נחלשה הממלכה שבנה, ובשנת 555, נכבשה וכמעט הוחרבה על ידי האימפריה הביזנטית ובראשה יוסטיניאנוס הראשון.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא תיאודריך הגדול בוויקישיתוף

• תיאודריך הגדול, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• תיאודריך הגדול, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• תיאודריך הגדול, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)

הערות שוליים

ערך זה הוא קצרמר בנושא היסטוריה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.