מלך איטליה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מלך איטליה
Great coat of arms of the king of italy (1890-1946).svg
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
כתר הברזל של לומברדיה

מלך איטליהלטינית: Rex Italiae; באיטלקית: Re d'Italia) היה התואר שניתן לשליט ממלכת איטליה לאחר נפילת האימפריה הרומית המערבית. הראשון שקיבל את התואר היה אודואקר, מנהיג צבאי ברברי, בסוף המאה החמישית, ואחריו המלכים האוסטרוגותים עד אמצע המאה ה-6. עם הכיבוש הפרנקי של איטליה במאה ה-8 קיבלו הקרולינגים את התואר. הוא נשמר על ידי קיסרי האימפריה הרומית הקדושה, לאורך ימי הביניים. הקיסר האחרון שתבע את התואר היה קרל החמישי במאה ה-16. בתקופה זו הוכתרו בעלי התואר בכתר הברזל של לומברדיה.

ממלכת איטליה שוחזרה בין השנים 1805 ל-1814 במרכזה של צפון איטליה כממלכת איטליה הנפוליאונית. נפוליאון בונפרטה היה מלכה היחיד. רק לאחר איחוד איטליה בשנות ה-60 של המאה ה-19 שוחזרה ממלכת איטליה בשטח המכסה את חצי האי כולו. משנת 1861 בית סבויה החזיק בתואר מלך איטליה עד שהמלך האחרון, אומברטו השני, הוגלה בשנת 1946 עם הפיכת איטליה לרפובליקה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הדחת רומולוס אוגוסטולוס, הקיסר האחרון של רומא המערבית בשנת 476, מנהיג הרולים אודואקר, מונה לדוכס איטליה על ידי הקיסר הביזנטי זנון. מאוחר יותר, הפוידרטוס הגרמאני, הסקירים והרולים, כמו גם פלח גדול של הצבא הרומי, הכריזו על אודואקר כמלך איטליה[1]. בשנת 493, מלך האוסטרוגותים תיאודריך הגדול הרג את אודאוקר, והקים שושלת חדשה של מלכי איטליה. השלטון האוסטרוגותי הסתיים כאשר נכבשה איטליה על ידי האימפריה הביזנטית בשנת 552.

בשנת 568 נכנסו הלומברדים לחצי האי והעזו להקים מחדש ממלכה ברברית כנגד האימפריה. הם ביססו את סמכותם על חלק גדול מאיטליה, למעט רוונה, רומא, ונציה, נאפולי והחלקים הדרומיים ביותר של איטליה. במאה ה-8, ניכור בין האיטלקים והביזנטים אפשרו ללומברדים לתפוס את המובלעות הרומיות שנותרו בצפון איטליה. עם זאת, בשנת 774 הם הובסו על ידי הפרנקים תחת קרל הגדול, שהדיחו את מלכם ותפסו את התואר "מלך הלומברדים". לאחר מותו של קרל השמן בשנת 887, איטליה נפלה לחוסר יציבות ומספר מלכים ניסו לבסס את עצמם כמלכים איטלקיים עצמאיים. בתקופה זו, המכונה האנרכיה הפיאודלית (888962), הוצג התואר "מלך האיטלקים" (Rex Italicorum). לאחר התפרקות האימפריה הפרנקית סיפח אוטו הראשון את איטליה לאימפריה הרומית הקדושה והמשיך להשתמש בתואר "מלך האיטלקים" . האחרון להשתמש בתואר זה היה היינריך השני (1004-1024). הקיסרים הבאים השתמשו בתואר "מלך איטליה" עד קרל החמישי. תחילה הוכתרו בפאביה, אחר כך במילאנו וקרל הוכתר בבולוניה.

בשנת 1805 הוכתר נפוליאון הראשון בכתר הברזל של לומברדיה בקתדרלת מילאנו. בשנה שלאחר מכן ביטל קיסר האימפריה הרומית הקדושה, פרנץ השני, את תוארו הקיסרי. מהמלכת נפוליאון הראשון (1814) ועד לאיחוד האיטלקי (1861), לא היה אף בן מלוכה איטלקי שטען לתואר. איחוד איטליה הקים בהצלחה שושלת, בית סבויה, על פני חצי האי כולו, תחתה אוחדה ממלכת סרדיניה וממלכת שתי הסיציליות לכדי ממלכת איטליה. לאחר מלחמת העולם השנייה המלוכה הוחלפה על ידי הרפובליקה האיטלקית, עם משאל עם חוקתי שנערך ב-2 ביוני 1946. המלוכה האיטלקית הסתיימה רשמית ב־12 ביוני באותה שנה, ואומברטו השני, מלך איטליה, עזב את המדינה.

בתור "Rex Italiae"[עריכת קוד מקור | עריכה]

הממלכה האוסטרוגותית (493 - 553)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממלכת הלומברדים (568 - 814)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממלכת איטליה (781 - 963)[עריכת קוד מקור | עריכה]

השושלת הקרולינגית (781 - 888)[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוסר יציבות (888 - 962)[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר 887, איטליה הידרדרה לתקופה של חוסר יציבות שלטוני, כששליטים רבים טענו במקביל לבעלות על הכתר:

בשנת 896 איבדו ארנולף וראטולד את השליטה באיטליה, שחולקה בין ברנגר הראשון ולמברט מספולטו:

בשנת 951 פלש אוטו הראשון מגרמניה לאיטליה והוכתר בכתר הברזל של לומברדיה (אנ'). בשנת 952 הפכו ברנגר ואדלברט למלכים ווסאלים שלו, עד שלבסוף הודחו על ידיו.

האימפריה הרומית הקדושה (962 - 1556)[עריכת קוד מקור | עריכה]

השושלת האוטונית (962 - 1024)[עריכת קוד מקור | עריכה]

תמונה שם החיים הכתרה חדל להיות מלך
Otto the Great.jpg
אוטו הראשון 23 בנובמבר 912 - 7 במאי 973 962[3] 7 במאי 973
Otton2.JPG
אוטו השני 955 - 7 בדצמבר 983 אוקטובר 980[4] 7 בדצמבר 983
Meister der Reichenauer Schule 002.jpg
אוטו השלישי 980 - 23 בינואר 1002 פברואר 996[5] 23 בינואר 1002
Arduino d'ivrea (2).jpg
ארדואין 955 - 1015 1002 1014
Ubf Richard-Wagner-Platz Mosaik Heinrich II.jpg
היינריך השני[6] 6 במאי 973 - 13 ביולי 1024 1004 13 ביולי 1024

השושלת הסאלית (1027 - 1125)[עריכת קוד מקור | עריכה]

תמונה שם החיים הכתרה חדל להיות מלך
Konrád2.jpg
קונראד הראשון[7] 990 - 4 ביוני 1039 1026[3] 4 ביוני 1039
Heinrich III. (HRR) Miniatur.jpg
הנרי השלישי 29 באוקטובר 1017 - 5 באוקטובר 1056 1039 5 באוקטובר 1056
Jindra4Salsky.jpg
הנרי הרביעי 11 בנובמבר 1050 - 7 באוגוסט 1106 1056 דצמבר 1105
Conrad II of Italy.jpg
קונראד השני מאיטליה 1074 - 1101 1093 1101
Jindra5Salsky.jpg
הנרי החמישי [8] 8 בנובמבר 1086 - 23 במאי 1125 1106 23 במאי 1125

שושלת סוופלינגנבורג (1125 - 1137)[עריכת קוד מקור | עריכה]

תמונה שם החיים הכתרה חדל להיות מלך
Siegel Lothar III.jpg
לות'יר השלישי 9 ביוני 1075 - 4 בדצמבר 1137 1125[3] 4 בדצמבר 1137

שושלת הוטוויל (1130 - 1154)[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוג'רו השני השתמש בתואר "מלך סיציליה ואיטליה" לפחות עד 1135; מאוחר יותר השתמש רק בתואר "מלך סיציליה, אפוליה וקלבריה". אף על פי שממלכתו כללה את דרום איטליה, הוא מעולם לא הפעיל את סמכותו על ממלכת איטליה הרשמית (אנ'), ואף אחד מממשיכיו לא טען לתואר "מלך איטליה".

תמונה שם החיים הכתרה חדל להיות מלך
Roger II. Sicilsky (cropped1).jpg
רוג'רו השני 22 בדצמבר 1095 - 26 בפברואר 1154 25 בדצמבר 1130 26 בפברואר 1154

בית הוהנשטאופן (1128 - 1197)[עריכת קוד מקור | עריכה]

תמונה שם החיים הכתרה חדל להיות מלך
Konrad III Miniatur 13 Jahrhundert.jpg
קונרד השלישי 1093 - 15 בפברואר 1152 1138[3]

(הוכתר גם בשנת 1128 בניגוד ללות'יר[9])
1152
Wgt Stifterbüchlein 43r.jpg
פרידריך הראשון 1122



</br> -



</br> 10 ביוני 1190
1154 1186
JindrichVIStauf trun.jpg
היינריך השישי נובמבר 1165



</br> -



</br> 28 בספטמבר 1197
1186 28 בספטמבר 1197

בית ולף (1208 - 1212)[עריכת קוד מקור | עריכה]

תמונה שם החיים הכתרה חדל להיות מלך
Ottta4Brunsvicky.jpg
אוטו הרביעי 1175 או 1176



</br> -



</br> 19 במאי 1218
1209[3] 1212

בית הוהנשטאופן (1212 - 1254)[עריכת קוד מקור | עריכה]

תמונה סמל שם החיים הכתרה חדל להיות מלך
Frederick II and eagle.jpg
Arms of Swabia (lions passant regardant).svg
פרידריך השני 26 בדצמבר 1194 - 13 בדצמבר 1250 5 בדצמבר 1212 13 בדצמבר 1250
Jindra7.jpg
Arms of Swabia (lions passant regardant).svg
היינריך השביעי 1211 - 12 בפברואר 1242 23 באפריל 1220 12 בפברואר 1242
Conrad IV of Germany.jpg
Arms of Swabia (lions passant regardant).svg
קונראד הרביעי 25 באפריל 1228 - 21 במאי 1254 מאי 1237 21 במאי 1254

בית לוקסמבורג (1311 - 1313)[עריכת קוד מקור | עריכה]

תמונה מעיל נשק שם החיים הכתרה חדל להיות מלך
Henry7Luc.jpg
Henric van Lusenborch.svg
הנרי השביעי 1275 [10]- 24 באוגוסט 1313 6 בינואר 1311 [11] 24 באוגוסט 1313

בית ויטלסבאך (1327 - 1347)[עריכת קוד מקור | עריכה]

תמונה מעיל נשק שם החיים הכתרה חדל להיות מלך
Ludwig der Bayer.jpg
Bavaria Wittelsbach coa medieval.svg
לואי הרביעי 1 באפריל 1282 - 11 באוקטובר 1347 1327 11 באוקטובר 1347

בית לוקסמבורג (1355 - 1437)[עריכת קוד מקור | עריכה]

תמונה מעיל נשק שם החיים הכתרה חדל להיות מלך
Charles IV-John Ocko votive picture-fragment.jpg
Insigne Cechicum.svg
קרל הרביעי 14 במאי 1316



</br> -



</br> 29 בנובמבר 1378
1355[3] 29 בנובמבר 1378
Zikmund Zhořelecka radnice.jpg
Sigismund Arms Hungarian Czech per pale.svg
זיגיסמונד 14 בפברואר 1368



</br> -



</br> 9 בדצמבר 1437
1431 9 בדצמבר 1437

בית הבסבורג (1437 - 1556)[עריכת קוד מקור | עריכה]

תמונה מעיל נשק שם החיים הכתרה חדל להיות מלך
Hans Burgkmair d. Ä. 005.jpg
Bindenschild Privilegium maius 1512.svg
פרידריך השלישי 21 בספטמבר 1415



</br> -



</br> 19 באוגוסט 1493
16 במרץ 1452 19 באוגוסט 1493
Charles I of Spain.jpg
Bindenschild Privilegium maius 1512.svg
קרל החמישי 24 בפברואר 1500



</br> -



</br> 21 בספטמבר 1558
24 בפברואר 1530[12] 16 בינואר 1556

שארל החמישי היה הקיסר האחרון שהוכתר למלך איטליה, או שהשתמש בתואר באופן רשמי.[3] קיסרי הבסבורג תבעו את הכתר האיטלקי עד 1801. האימפריה המשיכה לכלול שטחים איטלקיים עד לפירוקה בשנת 1806.

ממלכת איטליה (1805-1814), בית בונפרטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תמונה מעיל נשק שם החיים הכתרה חדל להיות מלך
Napoleon I of France by Andrea Appiani.jpg
Coat of arms of the Kingdom of Italy (1805-1814), round shield version.svg
נפוליאון הראשון 15 באוגוסט 1769

5 במאי 1821
17 במרץ 1805 11 באפריל 1814

תואר מלא[עריכת קוד מקור | עריכה]

תואר זה נקבע בחוקים איטלקיים שהעביר נפוליאון הראשון: "[שם], בחסד האל והחוקה, קיסר הצרפתים ומלך איטליה".

ממלכת איטליה (1861–1946), בית סבויה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תמונה מעיל נשק שם החיים הפך למלך חדל להיות מלך
VictorEmmanuel2.jpg
Great coat of arms of the king of italy (1890-1946).svg
ויטוריו אמנואלה השני 14 במרץ 1820 9 בינואר 1878 17 במרץ 1861 9 בינואר 1878
Umberto I di Savoia.jpg
Great coat of arms of the king of italy (1890-1946).svg
אומברטו הראשון 14 במרץ 1844 - 29 ביולי 1900 9 בינואר 1878 29 ביולי 1900
Victor Emmanuel III of Italy.jpg
Great coat of arms of the king of italy (1890-1946).svg
ויטוריו אמנואלה השלישי 11 בנובמבר 1869 - 28 בדצמבר 1947 29 ביולי 1900 9 במאי 1946
Umberto II, 1944.jpg
Great coat of arms of the king of italy (1890-1946).svg
אומברטו השני 15 בספטמבר 1904 - 18 במרץ 1983 9 במאי 1946 12 ביוני 1946

טוענים לכתר (מאז 1946)[עריכת קוד מקור | עריכה]

איטליה הצביעה לבטל את המלוכה שלה ב־2 ביוני 1946, לאחר מכן אומברטו השני הפך למלך ביומרה. עם מותו בשנת 1983 הוחלף על ידי בנו ויטוריו אמנואלה, נסיך נאפולי . עם זאת, עקב ויטוריו אמנואלה שהתחתן עם מרינה, נסיכת נאפולי ללא רשות אביו, בן דודו אמדאו, דוכס אאוסטה טוען כי טענתו של ויטוריו אמנואלה על כס המלוכה אינה תקפה וכי הוא הראוי החוקי של בית סבויה.[13] [14]

תמונה מעיל נשק שם החיים הפך להיות טוען לכתר חדל להיות טוען לכתר
Umberto II, 1944.jpg
Great coat of arms of the king of italy (1890-1946).svg
אומברטו השני 15 בספטמבר 1904 - 18 במרץ 1983 12 ביוני 1946 18 במרץ 1983
Vittorio Emanuele di Savoia (2009).jpg
Great coat of arms of the king of italy (1890-1946).svg
ויטוריו אמנואלה, נסיך נאפולי נולד ב־12 בפברואר 1937 18 במרץ 1983

התואר המלא[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד לפירוק המלוכה בשנת 1946, התארים המלאים של מלכי איטליה היו:

[שם], בחסד האל ורצון האומה, מלך איטליה, מלך סרדיניה, קפריסין, ירושלים, ארמניה, דוכס סבויה, רוזן מוריין, מרקיז (של האימפריה הרומית הקדושה) איטליה; נסיך פיימונטה, קריניאנו, אונגליה, פוירינו, טרינו; נסיך והוויקאר הנצחי של האימפריה הרומית הקדושה; נסיך קארמניולה, מונטמליאן עם ארבין ופרנסין, הנסיך הממונה של דוכסות אאוסטה, נסיך קיירי, דרונרו, קרסנטינו, ריבה די קיירי ובנה, בוסקה, בנה, חזייה, דוכס ג'נובה, מונפרט, אוסטה, דוכס צ'אבלי, ז'נובייס, דוכס פיאצ'נזה, המרקיז של סלוצו, איווריאה, סוזה, ממארו, אוריסטאנו, סזנה, סאבונה, טרנטסיה, בורגומנרו וקורג'יו, קאסל, ריבולי, פיאנצה, גובונה, סלוסולה, רקוניגי על טגרונה, מיגליאברה ומוטורונה, קוואלרמג'ורה, מרן, מודנה ולנסלבורג, ליוורנו פרריס, סנטיה, אגליה, סנטאלו ודמונטה, דסנה, ג'מה, ויגונה, רוזן בארגה, וילהפרנקה, ז'נבה, ניס, טנדה, רומונט, אסטי, אלסנדריה, מגוצ'אנו, נוברה, טורטונה, בוביו, סואסון, סנט'אנטיוכו, פולנצו, רוקאברונה, טריצ'רו, ביירו, אוזנייה, של אפרטולה, Baron of Vaud and of Faucigni, לורד ורצ'לי, פינרולו, of Lomellina, of עמק ססיה, המרקיז של צ'בה, האדון העליון של מונקו, רוקאברונה ואחת עשרה-שתים עשרה של מנטון, הפטריארך האציל של ונציה, הפטריארך של פרארה.

בכך, מלך איטליה היה המלך עם מספר התארים הגדול ביותר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מלך איטליה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Bury, History, vol. 1 p. 406
  2. ^ Bryce, James The Holy Roman Empire (1913), pg. xxxv
  3. ^ 1 2 3 4 5 6 7 Lodovico Antonio Muratori, Giuseppe Oggeri Vincenti, Annali d'Italia, 1788, pp. 78-81.
  4. ^ לפי ז'אן שארל סיסמונדי, History of the Italian Republics in the Middle Ages (עמ' 29) אוטו השני הוכתר כמלך הרומאים בשנת 961 וכקיסר האימפריה הרומית הקדושה בשנת 967, הוא השיג את כתר הברזל בפאביה רק בסוף שנת 980, במהלך ירידתו לאיטליה, ולפני חגיגות חג המולד שעשה ברוונה.
  5. ^ אף על פי שאוטו השלישי הוכתר כקיסר האימפריה הרומית הקדושה ב-21 במאי 996, הוא הוכתר כמלך איטליה במילאנו לפני מותו של האפיפיור יוחנן החמישה עשר בתחילת מרץ 996 - ראו History of the Western Empire, כרך 1, עמ' 123
  6. ^ enumerated as successor of Henry I who was German King 919–936 but not Emperor.
  7. ^ enumerated as successor of Conrad I who was German King 911–918 but not Emperor
  8. ^ Barraclough, Geoffrey (1984). The Origins of Modern Germany. W. W. Norton & Company. ISBN 0-393-30153-2. 
  9. ^ Comyn, Robert. History of the Western Empire, from its Restoration by Charlemagne to the Accession of Charles V, Vol. I. 1851, p. 191.
  10. ^ Kleinhenz, Christopher, Medieval Italy: an encyclopedia, Volume 1, Routledge, 2004, pg. 494
  11. ^ Jones, Michael, The New Cambridge Medieval History, Vol. VI: c. 1300-c. 1415, Cambridge University Press, 2000, pg. 533
  12. ^ Philip Pandely Argenti, Chius Vincta, 1941, p. xvii.
  13. ^ Heads of the House of Savoy since 1946 from The Royal Families in Europe V by Lars Ulwencreutz
  14. ^ Royal cousins fight for defunct Italian throne from The Telegraph