תליון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
תליונים מאינדונזיה.

תליון הוא תכשיט התלוי על שרשרת (לעיתים כחלק מעגיל). התליון מהווה חלק מהשרשרת, אך לעיתים נרכש בנפרד ממנה. התליון תלוי בקצה השרשרת וניתן להסרה ולהעברה משרשרת לשרשרת. כיום, התליון עשוי לרוב מתכת יקרה (זהב, כסף או פלטינה ואבנים יקרות).

מחקרים ארכאולוגים גילו תליונים שנעשה בהם שימוש בעת העתיקה. במצרים העתיקה נהגו הפרעונים ללבוש תליון בצורפת חרפושית המסמלת את עושרם וכוחם, אך השימושים בתליונים קדמו להיסטוריה, וכבר בתקופה הפרה היסטורית נהגו ללבוש תליונים. תליונים שהתגלו בעת העתיקה היו עשויים מתכת יקרה, זכוכית או צדפה, אך גם עץ. תליונים אלה ניתלו על שרשרת העשוייה מתכת, או חבל.

התליונים שימשו בעת העתיקה למטרות הגנה (כקמעות) אך גם לעיטור אופנתי. גם כיום שימושי התליון העיקריים הם:

  • שימוש אופנתי (כתכשיט)
  • שימוש הגנתי (כקמע - תליון בצורת חי)
  • שימוש להגדרת זהות דתית (תליון בצורת סמל דתי - מגן דוד או צלב)
  • שימוש להגדרת זהות עצמית (תליון עם שמו של אדם)
  • פרס - תליון המוגש כאות של מסדר אבירות או כאות על הצלחה בתחרות (כגון מדליה אולימפית).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]