תסמונת מוות בעריסה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תסמונת מוות בעריסהאנגלית: Sudden Infant Death Syndrome או בקיצור: SIDS) היא תופעה בה תינוקות מתים באופן פתאומי תוך כדי שינה. למרות המחקר הרב אין הסבר מדעי ברור לתופעה. התסמונת הינה הגורם הנפוץ ביותר לתמותת תינוקות עד גיל שנה והיא אחראית על 35-55 אחוז ממקרי המוות בגיל זה. לפי סטטיסטיקות שונות התסמונת מתרחשת אצל 3 עד 8 תינוקות לכל 10,000.

רקע רפואי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוות בעריסה הוא מוות פתאומי המתרחש ללא אזהרה מראש, בדרך כלל בזמן שינה אצל תינוקות בריאים, מסיבה לא ברורה. הוא עלול להתרחש אצל תינוקות בני חודש עד שנה ושיא שכיחותו בקרב תינוקות בני חודשיים עד ארבעה חודשים. תינוקות רגישים במיוחד בחודשים הראשונים בחייהם בפרט ובכל השנה הראשונה בכלל. רוב מוחלט של המקרים (99%) מתרחשים בטרם מלאו לתינוק שישה חודשים, אך הסיכון קיים במשך כל השנה הראשונה.

שיעור מקרי מוות בעריסה משתנה ממקום למקום. לפי נתוני משרד הבריאות, בישראל נפטרו שישים תינוקות בשנת 2000, שהם 4 מקרים ל-10,000 לידות חי. נתוני שנת 2001 מצביעים על כ-45 מקרי מוות בעריסה בשנה מתוך 137,000 לידות חי, שהם 1.5 מקרים ל- 10,000 לידות חי במגזר היהודי, לעומת המגזר הלא יהודי שהם 8 מקרים ל- 10,000 לידות חי. נתוני שנת 2003 מצביעים על כ- 46 מקרי מוות בעריסה בשנה, והנתונים מראים כי שניים מכל 10,000 תינוקות בישראל ימותו כתוצאה ממנה. בארצות המערב חלה ירידה דרסטית של בין 70-50 אחוז בשיעור התמותה. בארצות הברית נפטרו בשנת 1996 כ-3,000 תינוקות כתוצאה מהתסמונת, אך במשך הזמן ירדו שיעורי התמותה משני מקרים לכל 1,000 לידות ל- 0.7 מקרים לכל 1,000 לידות חי. בקרב הקהילה האפרו אמריקאית בארצות הברית, שבה נמדדו שיעורים גבוהים של התופעה, חלה ירידה, אם כי עדיין שיעור התופעה בקרב קהילה זו גבוה פי שניים מאשר בקרב הלבנים. בבריטניה תסמונת מוות בעריסה הנו הגורם הראשון לתמותת תינוקות לעומת הונג-קונג שבה שיעור המקרים קטן בהרבה. במדינת ויקטוריה באוסטרליה ירד מ-1 לכל 500 לידות חי לכדי 1 מתוך 1,000 לידות כאלה בעקבות תוכנית חינוך נכונה, כתוצאה מכך בשנים 1990-1991, מתו כ-76 תינוקות מן התסמונת, בהשוואה לשיעור שנתי של 135-120 בעבר. באוסטרליה כולה נפגעים כ-500 ילדים בתסמונת מדי שנה. בניו זילנד, דווח השיעור הגבוה ביותר בעולם של התופעה: 8.45 לכל 1,000 לידות חי. ביפן וסין, דווחו שיעורי השכיחות הנמוכים בעולם: 0.03 לכל 1,000 לידות חי. הנתונים אינם מדויקים משום שבמקומות רבים בעולם, כולל בישראל, אינה מתבצעת נתיחה אחרי המוות כשגרה, וזו חיונית לקבלת התוצאה.

גורמי סיכון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכיוון שהסיבות למוות בעריסה אינן ידועות מתבססות הערכות גורמי הסיכון על ניתוחים סטטיסטיים של הנתונים הידועים לגבי כאלו שלקו בתסמונת. לגבי חלקם יש הסכמה בעוד שלגבי אחרים אין תמימות דעים בקרב החוקרים.

במהלך ההריון[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • טיפול ותזונה לקויה של האם
  • עישון של האם בזמן ההריון או עישון פאסיבי שלה. עישון של האם בזמן ההריון מגדיל את הסיכון של תינוק למוות בעריסה פי 3 יחסית לתינוק שאימו לא מעשנת. חשיפה לעישון בזמן ההריון עלולה להשפיע על התפתחות המוח והריאות של העובר [1]. לפי דו"ח של איגוד הרופאים האמריקאי, (פרק 5, עמודים 180-194), חשיפה למבוגרים מעשנים מקושרת עם מקרי מוות בעריסה [2]. ריאות של תינוקות שמתו ממוות בעריסה הכילו ריכוזים גבוהים יותר של ניקוטין ושל קוטינין (סימן ביולוגי לחשיפה לעישון מיד שנייה) מאשר ריאות של תינוקות שמתו מסיבות אחרות.
  • שימוש בהרואין
  • הורות בגיל העשרה
  • הפרש של פחות משנה בין הלידות

לאחר ההריון[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • משקל לידה נמוך (במיוחד מתחת ל-1.5 ק"ג)
  • חשיפה למבוגרים מעשנים: תינוקות החשופים לעישון כפוי של אחד ההורים נמצאים בסיכון כפול למוות בעריסה [3].
  • שכיבה על הבטן: נתונים הראו כי ההוראה להשכיב תינוקות על הגב בארצות הברית הורידה את התמותה מ-13 ל-8 מתוך 10,000 תינוקות.
  • שינה רחוקה מהתינוק: קיימת המלצה להורים לישון באותו חדר עם התינוק, כך שיוכלו לשמוע סימני מצוקה שלו, גם אם הוא לא מצליח לבכות. לגבי שינה באותה מיטה, הדעות חלוקות האם דבר זה מזיק או מועיל (ודבר זה גם תלוי במשתנים אחרים - סוג המיטה, נוכחות של כרים או של שמיכות רכות, הורים מעשנים או בעלי משקל יתר ועוד).
  • הזנה שלא על ידי הנקה
  • ביגוד וחימום עודפים
  • משטח שינה רך מידי ולא מאוורר
  • מין: 61% מהלוקים במוות בעריסה הם זכרים.
  • שינה עם ילד אחר: מומלץ לא לתת לילד לישון עם ילד אחר באותה המיטה לפחות עד גיל 9 חודשים.
  • גיל: רוב הלוקים במוות בעריסה הם בגילאי 2 עד 4 חודשים.

באוקטובר 2006 פורסם מחקר [4][5], שטרם אושש דיו [6], הגורס שמוות בעריסה נגרם משום פגם גנטי המונע זיהוי כשלים בנשימה בגזע המוח. במחקר שהתפרסם באוקטובר 2008 התברר כי שימוש במאוורר בחדר התינוק הפחית המקרים ב-72 אחוז[7].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.